קורבן עסיסי
לא ידעתי שבן אדם יכול להיות כל כך מחובר להמבורגר!... דב בער הלוי על הניסיון של חבר טוב שלו שהקריב קורבן עסיסי כדי לזכות בכל הקופה, ובגדול!
חבר שלי אוהב צ'יזבורגר. מאז שאני מכיר אותו הוא הולך תמיד לחנות האוכל המהיר המקומית ומזמין צ'יזבורגר עסיסי, הכי גדול, עם צ'יפס וקולה, ואז הוא הולך למקום הקבוע שבו הוא אוכל, בפארק, ומתענג לו. לפעמים הוא קצת יותר 'יצירתי' ומוסיף קצת חתיכות בייקון למארז.
ואז, יום אחד הוא גילה את התורה.
הוא אוהב את זה מאוד. הבן אדם שהיה מכור לצ'יזבורגר וטכנו מהר מאוד התמכר לכלייזמרים וקרייפלאך.
בערך.
במשך זמן רב הוא התאמץ לממש את הבחירה שלו. הוא אוהב את השבת. הוא אוהב את הקהילה. הוא אוהב ללמוד תורה. אבל הקושי הכי גדול שלו הוא הצ'יזבורגר. הוא ניסה הכל. הוא ניסה אפילו כאילו בייקון שעשוי מטופו. הוא ניסה גבינת פרווה. הוא ניסה בצלים מבושלים וכל מיני המבורגרים למיניהם – על כל סוגיהם, צורותיהם ורטביהם.
ושום דבר לא עזר.
הוא אפילו שאל רב האם יש איזושהי דרך שהוא יכול לאכול צ'יזבורגר ועדיין ולשמור תורה ומצוות? כמובן שהתשובה הייתה: בורגר טופו עם גבינה.
זה עזר, אבל מה שקרה זה שההמבורגר הזה הזכיר לו את מה שהוא התגעגע אליו מאוד, אך מאז שהתחבר לתורה הוא לא יכול לממש את האהבה הזו. זה קורה לנו, ואנחנו מרגישים את זה בנקודה זו או אחרת. דרישות אורח חיים עם תורה ומצוות תופס את מקומם של הדברים שאהבנו והכרנו לפני כן, ואז הם נעלמים מאיתנו. אנחנו נאלצים לוותר אבל לפעמים לא תמיד מוכנים לוויתור הזה.
האינסטינקט הראשוני שלנו הוא להאשים את הדת, את היהדות, את התורה ואת אלוקים. "החרדים כאלה נוקשים…" אנחנו אומרים בזעם. "הדרישות של הרבנים האלה ממש גבוהות". "מה, אני צריך להיות פנאטי?"… גם אם אנחנו חיים חיי תורה ומצוות תקופה ארוכה, תמיד יהיו דברים או תחומים בחיינו שעדיין לא טיפלנו בהם במקום הזה, וזה מציק לנו.
לחלק מהאנשים זה מתבטא בעניינים האישיים – הקדושה האישית, קשרים שלא כדת משה וישראל, מראות לא צנועים ועוד. אחרים, מתקשים לוותר על הסיגריות ביום שבת. לעוד קבוצה, קשה לעמוד בפני רכילות עסיסית ודיבורי לשון הרע.
מאמרים נוספים בנושא:
לחבר שלי, זה היה הצ'יזבורגר. האינסטינקט הראשון שלו היה להתעלם ממה שהרב אמר לו, ובכלל מ"הרבנים הפנאטים" שמבקשים ממנו לעשות כל מיני 'שינויים קיצוניים'.
הקרב היה קשה. הוא אוהב את התורה ולא מעוניין בכלל להיכנס לנקודה שהיהדות, כפי שטוענים רבים, גורמת לו להרגיש רע. ממש לא. אבל הוא טוען שאם הוא הקריב הרבה דברים והיה לו טוב עם ז, בעניין הזה הוא מרגיש ממורמר וזה די קשה לו.
אז יום אחד הוא הוריד את הכיפה, הכניס את הציציות למכנסיים שלו והלך למסעדת האוכל המהיר האהובה עליו והזמין צ'יזבורגר עסיסי, גדול, מלא גבינה, הכי משובח שהיה בתפריט.
ניסיתי לדבר איתו, להניא אותו, אבל שום דבר. הוא בשלו. הוא החליט שהדרך היחידה בה ישמור את היהדות שלו היא בוויתור קל מצד היהדות כלפיו, כי הוא ממש לא יכול לסבול את זה.
כשהוא חזר, הוא חייך מאוזן לאוזן. מבט של שביעות רצון היה על הפנים שלו, כזה שסיפר את הכל. אבל אני לא הבנתי למה הוא הרגיש כל כך 'מורם' ו'נעלה' מאוכל לא כשר.
"תראה אותך. לא ידעתי שהצ'יזבורגר כל כך חשוב לך".
"אכן. זה היה אחד הרגעים הכי חשובים בחיי. זו הייתה ארוחה נפלאה".
"זה עומד להיות הרגל?"
"בעזרת השם".
"אתה בטוח?"
"בטוח הכי שיכול להיות. הזמנתי את הצ'יזבורגר, הצ'יפס והקולה שאני הכי אוהב. המלצרית הביאה לי ג'מבו, הכי גדול. הריח היה משכר. רציתי לבלוע אותו בביס אחד. אבל הבעיה הייתה שלא יכולתי להזיז את הידיים שלי. לא היה לי כוח להרים את הבורגר. ישבתי שם עשר דקות ורק הסתכלתי עליו. ואז זה היכה בי".
"הרוטב?"
"דב, זאת המתנה הכי יפה שאני יכול לתת לבורא עולם. זו יכולה להיות המתנה היחידה שאני בעצם יכול לתת לו. כי מה הוא כבר צריך ממני? האם הוא מרוויח באופן אישי מהמצוות שלי? האם הוא מרוויח משהו מלימוד התורה שלי? אם לא הייתי עושה משהו, או חלק מזה הייתי משלם, אבל לא הוא. הדבר היחיד שאני יכול לתת לבורא עולם הוא את התאווה שלי. אני יכול לתת לו את האהבה שלי לצ'יזבורגר. בתפילת "שמע" אנחנו אומרים, "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך" – וזה אומר, בשני היצרים שלנו – היצר הטוב והיצר הרע. אז בכל פעם שיהיה לי חשק לצ'יזבורגר, על ידי שלא אוכל אותו אני למעשה אומר לבורא עולם שאני רוצה אותו. 'אתה יכול לקחת את התאוות שלי, אבא יקר'. כל תאווה ותשוקה לא כשרה אני פשוט אעביר לבורא עולם, זה שלו".
הוא הוציא את הציציות שלו מהמכנסיים, חבש את הכיפה והמשיך לחייך.
ולי, הוא עשה את היום!
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור