עשוי מאבנים טובות – ביקורת אלבום

אין הרבה מופעים בהם אתה מרגיש שאתה רוצה לקפוץ אל הבמה ולחבק את האמן. בייחוד אם המופע מתקיים באמפיתיאטרון קיסריה, על שלל אלפי מקומותיו ובימתו הענקית. ובייחוד אם זה שעומד על הבמה הוא אדם חרדי חבוש בשטריימל ובמגבעת.

אבל במופע של שולי רנד בקיסריה זה קרה. ישב שם קהל, חילוניים ודתיים כאחד (עם נטייה ברורה לכיוון רוב חילוני), עם עיניים נוצצות, "מהחומר הטוב" כפי שכינה אותם רנד. מהופנטים הם שרו את כל השירים בקול גדול, מילה במילה, ופשוט חיבקו את רנד עם העיניים שלהם.

במהלך המופע, כשרנד החל לשיר בספונטניות את "ושמחת בחגך" (היה זה בחול המועד סוכות), עשרות בחורים נלהבים אף רצו ועלו לבימה והחלו להרים את רנד ולרקוד עמו, משל היה חתן ביום חופתו. דבר שבהחלט לא שכיח במופעים מצודדים שכאלו.

אין ספק ששולי רנד עשה את זה. ובענק. הוא כבש את קיסריה ובאמתחתו אלבום אחד בלבד, ולא יותר מוותק של שנתיים כזמר. ומי שהספיק לשכוח את ההיסטריה שהתחוללה בעיר הצפונית בתחילת השנה, מוזמן לראות את זה עכשיו, בדי.וי.די או לשמוע את האלבום הכפול "שולי רנד בקיסריה – סוכות תש"ע". איך שתבחרו.

אני לא זכיתי להיות שם בקיסריה באותו ערב בלתי נשכח, אך גם דרך הצפייה בדי.וי.די או אפילו האזנה לאלבום, הצלחתי לחוש חוויה בלתי נשכחת.

"אישה חד פעמית" כך כינה רנד את אשתו מיכל בת שבע, "שבזכותה הכל", בשלב התודות במופע. אך אני אומרת – שניהם אנשים חד פעמיים ומופע שכזה, גם הוא – חד פעמי.

יש לו כישרון בלתי מעורער, לרנד. יש בו אמת וכל כולו לב נשבר. מי שצופה בו מופיע יכול בקלות לחשוב שהוא מתפלל. הוא מדבר עם השם, ובו זמנית עם הקהל המשולהב. אבל יותר מהכל – יש לו סייעתא דשמייא. ככה קוראים לזה במחוזותינו. ולרנד יש סייעתא דשמיא בשפע. אך כפי ששמענו ממנו (בסיפור "חרדה אובססיבית". באלבום יש מלבד שירים גם סיפורים מהחיים שמספר רנד בכישרון תיאטרלי של השחקן שבו), בסיוע משמים שכזה לא זוכים סתם כך.

רנד גם יצר שיר מיוחד והומוריסטי למופע, בשם: בסייעתא דשמייא. אותו הוא שר בתחילת המופע ובו הוא מבקש שהכל ילך כמו שצריך, לו, לנגנים שלו, ולקהל. "שהרוח תנוח על עמיתנו עמית – שלא תחשבו כבר עדיף התקליט. שנחמן הבס לא ייפול לי לבאסה – שאמדורסקי אסף יביא אותה קלאסה… ששמעוני יכה בתוף ובסנר – שלא תקלטו שאני מיסיונר…. שלא נאריך, שלא נקצר – שלא תחשבו אוף, מתי ייגמר…. בשביל זה צריך סייעתא דשמיא. בשם השם נעשה ונצליח…"

הרבה תפילות ותחינות קדמו למופע הזה, וגם לא מעט ניסיונות לא פשוטים שרנד מפרט אותם גם בשירו החדש "א’ביסלע אושר". הוא לא מתיפייף, לא משחק אותה מורם מעם, לא תופס מעצמו במאומה.

ואולי דווקא האמת הזו היא שמצליחה לחדור כל כך אל הלבבות, וגורמת לאלפי צעירים ומבוגרים, לא דתיים, להגיע למופע של רנד ולדקלם את כל המילים בהתרגשות.

גם חלק מאלו שניגנו עמו על הבמה והולכים איתו לכל מופע, לא היו שומרי תורה ומצוות. ועוד לא דיברנו על האמן שאירח רנד במופע – ארקדי דוכין, ששר עם רנד שיר מקורי שכתב ("שער הדמעות"), ומדבר, מפתיע או לא, על זה ש"בשמים, מישהו שמקשיב רק לו". בנוסף, הוא גם שר את "אבינו מלכנו". מי שמדבר על "מלחמות קשות בין חרדים-חילוניים-דתיים לאומיים" כנראה לא היה בקיסריה בסוכות.

ההפקה מקצועית, הצילום מצוין, הקהל מגוון וכמותו מהפנטת לגמרי. גם האלבום מושקע ועשוי היטב. יש בו גם שירים חדשים ומבטיחים שלא הכרנו, ובודאי יהפכו ללהיטים.

רנד שר טוב, ללא ספק, אבל יכולתו הגדולה לא פחות היא הכריזמה. כריזמה שהיא כל כולה לשם שמים. באמצעותה הוא מצליח לגרום לאחרים להיסחף אחריו לשיר יחד איתו.

אולי בשל כך, הקטע שאותי הכי ריגש באלבום הוא השיר "אייכה", שאת מילותיו הראשונות רנד החל לשיר, אך הקהל גרם לו להפסיק ו-5000 פיות קהל שר את השיר כולו, בהרמוניה נפלאה, מבלי לזייף, ועם הרבה הרבה נשמה.

מסתבר ש"מוסיקה, היום, יכולה לעשות – מה שהרבה שיעורי תורה לא בהכרח יצליחו". משפט שאותו רנד עצמו אמר כבר לפני שנים, הרבה לפני שהייתה לא את ההוכחה לכך, מההופעה הסוחפת שלו בקיסריה.

אייכה – ביצוע מיוחד מההופעה בקיסריה

לרכישת הדיסקים של שולי רנד בחנות האתר לחץ כאן