אנשי אלול
בכל אחד מאיתנו יש חלק אלולי, ובהגיע חודש אלול מתעלה החלק הזה עוד יותר וכוסף להעלות עימו חלקים אחרים, נשגבים פחות. זוהי בדיוק העשייה האלולית באמת!
א. אלישבע
א. אלישבע
עץ השדה
בשבעים-שמונים השנים הקצובות אין יערות, גם לא פרדסים ונחלות כרם. שדרות לא תבואנה בחשבון ואף לא חורשות זעירות. במרוץ הבלתי מתפשר, נמס גם הנוף המיוער ביותר.
דוכן של חסד
"זה מכרה זהב, חביבי. ברכות כאלה לא תקבל בכל יום. תאמין לי, לפעמים נדמה לי שסבא שלנו, של כולנו, נו, אברהם אבינו, שמח כשהוא רואה את הדוכן שלי..."
להיות חלק מהיופי האלוקי
"עוד כמה ימים", הוא מבטיח. כי כל זמן שהשמים תכולים מעל לראשו, השמש מאירה והפרחים יפים ככוכבים – כדאי להיות חלק מן היופי האלוקי הזה...
מעומק הלב, זה המפתח
בפנים התנור לוהט ומפיץ חום רב. גם מערמות הפיצוחים שעל הדוכן עולים אדי חום, "אך עיקר החום", הוא אומר, "בא לי מבפנים – מעומקו של הלב"...
בגינה – החיים בעברו השני של השער
היה לה כוח התבוננות מיוחד בעולם, התפעלות טהורה, כזו שנדיר למצוא אצל מי שהשאירו את ילדותם מאחוריהם. היתה לה אהבה אמיתית לבורא ולעולמו. האנשים הרגישו בזאת...
לתת בעולם שהולך ומשנה את פניו
בסוף נשאר רק לקחת את המרשם, להודות על היחס והאכפתיות, על הפינה החמה האישית הזו, בעולם שמשנה את פניו במהירות מטאורית והולך ונעשה ממוכן וקר יותר מיום ליום...
להיות שמש
היה לו נעים להיות קרוב אל האחרים, להיטמע בתוך ההמון, בורג קטנטן במכונה גדולה, לצעוד בעיניים עצומות למחצה בתוך העדר, בלתי מוכר ובלתי מורגש. לא להיות עצמאי. אבל לא...