נו צריכים לדעת ולהאמין שמי שהוריד את הנשמה לעולם הוא זה שמפרנס אותו ודואג לו- ולא אתה. תפקידנו לבטוח בה' יתברך שהוא הביא לנו את הנשמה לעולם והוא גם הוריד איתה שפע עצום וכל צרכה.
מה שנותן לנו את הברכה וההצלחה האמתית בכל הפעולות שלנו זה לא ה"חרב והקשת" הגשמיות אלא החרב והקשת הרוחניות שהן התפילה והבקשה.
הסיבה הטובה(האמיתית) ביותר בעולם לא מצדיקה להיות בעצבות כי עצבות כתוב בשיחות הר"ן שהוא כמו מי שבא בכעס וברוגז כמו שמתרעם ומתלונן על הבורא יתברך על שאינו עושה לו רצונו"
כשמגיע לאדם ייסורים הוא צריך ללכת למקור- לבורא עולם ששלח לו את הצער- האדם שעשה, הרגיז, בייש וכו... הוא רק השליח!
כאשר יהודי יודע כמה הוא חשוב ויקר בעיני ה' יתברך, והאהבה של ה' אליו אף פעם לא בסיכון, ואין שום חשש למעמד ולערך המוחלט שלו – ממילא הוא מסוגל לקבל מכל אדם ולשמוע את האמת ממי שאמרה בלי חשש ובלי המחסום של הגאווה ורק הוא יכול לזכות לחכמה אמתית ולחיבור עם בעלי חכמה ושכל אמתיים.
הוא ידע שזו עלילה שקרית ופנה לבית המשפט להוכיח את השקר. רבי אריה היה דמות מופת מוערכת מאוד בכל שכבות הציבור היהודי ושאינו יהודי. מילה שלו הייתה מתקבלת ללא עוררין.
מכאלה פנים יש מה להתבייש. ומעתה הבינו האחים כי יוסף תיקן כבר את כל הארבעה יסודות שלו, ולכן כתבה התורה דווקא את המילים "נבהלו מפניו" ולא כתוב נבהלו ממנו לגלות לנו שע"י שרואים פני צדיק אמת זוכים לעשות תשובה ,מפני שמתביישים בעצמנו ורואים היכן אנו אוחזים בעבודת ה'.
מה משותף ליולדת בחדר לידה, לרוכב אופנוע בצומת מרכזי בדרום הארץ, ולהורה לילדים שנמצא במשרד של מנהל תלמוד תורה?
מי לא היה רוצה להיות מצליחן! אתם יודעים מהו סוד ההצלחה? היכן נמדד המצליחן האמיתי? המצליחן האמיתי – תתפלאו לשמוע – נמדד דווקא ברגעי הכישלון שלו! ברגעי הכישלון והשפל – אז רואים את ההבדל בין מצליחן לבין אנשים רגילים.
יוסף הצדיק יורד למצרים להעלות ולתקן את כל ניצוצות הקדושה שנפלו שם, אבל יוסף הצדיק קודם כל עבד והִרבָּה בעשיית טוב אצל אביו שבע עשרה שנה כמנין טוב ורק אחרי שחיזק את הטוב שבו אזי ממילא כבר יכל לרדת למצרים ולתקן ולהכין גם את הירידה הכללית של עם ישראל לשם בהמשך הזמנים.
על האדם לדעת כי זהו המבחן האמיתי, אם באמת רוצה את דרך ה' או לא, כי מי שאוהב את ה' יתברך יעבור עליו מה שיעבור עליו הוא לא יפול בדעתו לעולם וישלים עם עצת יצרו, שהרי הוא חפץ באמת, ואת האמת להשיג קשה וצריך לעבור הרבה מבחנים עד שזוכים.
גם לכם נראה לפעמים שהמאבק חסר סיכוי, שאין טעם אפילו לנסות? אתם לא לבד. החיים של כולנו רצופים מאבקים גדולים וקטנים, קצרים ומתמשכים. ולפעמים הכול נראה כל כך אבוד עד שאנו כבר נכנעים מראש ובכלל לא מתחילים להילחם או שאנחנו נאבקים בחולשה, בחוסר אמונה, לא מאמינים שיש לנו סיכוי.
לא פעם באים אלי יהודים לקבלת קהל בוכים ואומרים לי: הרב קראתי את הספרים, עשיתי הכול, אני מתפלל בלי סוף, קברי צדיקים, כל הסגולות, צדקות, ועדיין הכול תקוע הכול סגור – מה עוד אפשר לעשות?
"אין עצה ואין חכמה ואין תבונה נגד ה'", כל אחד מאיתנו, בכל שלב בחיים, זקוק לכמויות של שמירה, כמויות של רחמים, על כל צעד ושעל, מי מאיתנו יודע מה ילד יום, ועד כמה בכל שלב יש כל כך הרבה דברים שמצריכים כל כך הרבה סייעתא דשמיא .
למדת אמונה, אתה כבר יודע ומכיר וגם מחזק אחרים, ויכול להיות שאתה אפילו מוסר שיעורים באמונה – ובכל זאת, כאשר משהו "תקוע" בחיים, ובפרט כאשר הניסיון מתמשך והולך ולא רואים את הישועה באופק – למרות כל האמונה שאתה יודע, זהו ניסיון קשה מאוד .
וזה המסר העיקרי עבורנו! לא לאבד את הכיוון בגלל פיתויים קטנים וטיפשיים. לא לשרוף את הזמן היקר מכל הון בשביל דברים שלא מועילים לא בגשמיות ולא ברוחניות.
אשר בני ישראל צועקים הם נענים, כי כח זה ניתן להם. ומוסיף המדרש ואומר שמצינו בתורה שיעקב מתגאה בירושתו, ואומר: ״ונצעק אל ה׳ אלוקי אבותינו וישמע ה׳ את קולנו וגו׳ ויוציאנו ממצרים״
בדיוק לכך חיכה הרבי והשיב לו באותו מטבע: "גם ביהודים צריכים להיות 'מֵבִין'. כל יהודי הוא 'פלאי פלאים', אבל בשביל לראות את זה צריכים להיות 'מֵבִין'. אתה 'מֵבִין' ביהלומים, אני 'מֵבִין' ביהודים..."