שואה נוספת?

יש אנשים שמתחילים להאמין
ששואה נוספת עלולה לקרות גם
בזמננו, ח"ו. האנטישמיות רק גוברת
מיום ליום, ונראית כמעט בכל מקום…

אחת הדרכים בעזרתה התקרבתי לתורה היא חיפוש תשובה לשאלה – איך השואה קרתה?

ככל שאני מתבגרת, אני חושבת שזאת יהירות לחשוב שאוכל להגיע למסקנות אינטליגנטיות לגבי שאלה מעין זו. אבל זה הוביל אותי לשאול שאלות לגבי הזהות היהודית, ללמוד עוד ועוד על ההיסטוריה של העם היהודי ועל הדת היהודית, ובעיקר זה הוביל אותי ללימוד התורה וההתקרבות אליה.

למרות שאינני יכולה לקבוע במידה מספקת ולהביע את המסקנות שבליבי – מדוע השואה קרתה, אבל אני מגיעה למסקנה שבני אדם דחפו את היהודים בגלל המסר שמשה רבינו ע"ה הביא למחנה, ואת המסר הזה להעביר לשאר בני העולם – את האמת! ולקיימה. אך לא זאת הייתה התשובה שמבחינתי יכולתי להיאחז בה. חשבתי על משהו כמו "שורשי הטוטליטריות" מאת חנה ארנדט ובסוף סיימתי עם "לעבור את הגשר הצר" מאת הרב חיים קרמר.

אין יום שעובר מבלי שאחשוב על האנטישמיות – כיצד לעצור אותה, כיצד למנוע שואה נוספת, ומדוע אנשים מוכנים להאמין לדיבורים חולניים נגד העם היהודי (ולצערנו, אף לפעול ממש בעקבות דיבורים כאלה). היו פעמים בהן נמנעתי לקרוא וללמוד על השואה מכיוון שזה ממש ציער אותי, אפילו הרגשתי שאני בדיכאון בגלל זה. המסקנה להימנע, לזמן מסוים, מהלימוד הייתה של בעלי ושלי ביחד. ככל שהעמקתי בלימוד, כך הגעתי למסקנה שאין הבדל גדול בין העולם של היום, כלומר מדרך חשיבתם של בני העולם היום, ובין העולם שיצר את השואה. אני מתחילה להאמין, ה’ ישמור, ששואה נוספת עלולה לקרות בזמננו. האנטישמיות רק גוברת מיום ליום, ונראית כמעט בכל מקום.

מה עלינו לעשות? כאשר אנו מסתכלים אחורה ובוחנים את האנשים שחיו באותה תקופה, אנשים שבהחלט יכלו לעשות משהו כדי למנוע את הפשע הזה, את האפאטיות, את השנאה שהרקיעה לשחקים באותה תקופה והובילה לרצח המוני – מה הם היו צריכים לעשות? מה אנשים, שאוהבים את העם היהודי, עשו? אני מרגישה שהתשובה לשאלות האלה צריכה להגיע מהשם יתברך ישירות לאוזנינו, וממש עכשיו.

גיששתי בדפי ההיסטוריה, צפיתי בסרטים תיעודיים שעוסקים בנושא וקראתי המון ביוגרפיות, אבל בשום מקום לא מצאתי תשובה שתספק אותי. התשובות האלה לא הפכו את הדאגה המטרידה והמציקה לפעולה מעשית וברורה אותה אני מחפשת.

השם, מה עלינו לעשות? האם אני טועה בחששותיי אלה? האם תוכל לתת לי בבקשה את כושר הביטוי של אלן דרשוביץ, את האומץ של חנה סנש, את העושר של דונלד טרמפ והסבלנות של הלל? אני חושבת שאזדקק לדברים האלה אם ארצה למנוע את השואה מלקרות שוב…

חלק ממני משדר לי שעלי לעצור זאת, שאפילו אדם אחד יכול לעשות את זה. אני אדם שנמצא בשליטה, ככל האפשר, אבל באיזשהו מקום חלק מאוד לא רציונאלי בתוכי חושב שהשם מצפה ממני להזיז הרים. לעשות משהו בנידון. אני לא מבינה למה אני צריכה לעשות את הקפיצה הזאת, אבל יהדות היא לא רק עניין שעוסק בפרט אלא בכלל המחנה, במשפחה.

יכול להיות שאני פשוט רודפת אחרי הזנב שלי מרוב דאגות, וכל מה שאני צריכה לעשות הוא פשוט לעצור ולהתבונן על המקום אליו הגעתי בחיפוש הזה, להתבונן על התשובות אליהן הגעתי בעקבות השאלות הענקיות הללו. כל זה הוביל אותי להאמין בדת עליה לא גדלתי (היהדות), כי לכל הרוחות גדלתי בלי שום דת! אז השגתי שתי קפיצות ענקיות בקפיצה אחת. כמובן שדבר זה הוביל אותי לקשר נפלא עם בורא העולם, ששינה את חיי בדרכים שלא הייתי מעלה בדעתי שהן אפשריות בכלל. זה כל כך לא יאומן ואפילו מוזר לחשוב על הנקודה בה התחלתי, והיכן מצאתי בסופו של דבר את עצמי. זה בהחלט מעורר בי השראה.

אבל אני יודעת השם רוצה שאברח אליו. כנראה שזה חלק מהתשובה אותה אני מבקשת. למה? בגלל שלא אוכל למצוא בני-אנוש שיצליחו לענות על השאלות שמשאירות אותי ערה בלילה. הוא רוצה שאאשים אותו, שאבקש ממנו עזרה, שאודה לו, שאצעק אליו. הוא רוצה שאבקש ממנו לדעת מה צריך להיות סדר העדיפויות שלי בחיים, כיצד נוכל להוכיח דברים כאן בעולם הזה, וכיצד נוכל להגן אחד על השני. אני מתפללת שאוכל להבין מה השם רוצה מאיתנו ושיהיה לי את האומץ והענווה לעשות זאת.

"כי לא מחשבותיי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי, נאום ה’" (ישעיהו נה, ח).