אבא

אבא! – זה הסיפור של כולנו,
מילה קטנה אבל גדולה שכל
אחד מאיתנו יכול להפוך איתה
עולמות. תקראו ותראו.
 
 
זה קרה בארמון בארץ רחוק. מלך רם ונישא המתין שנים רבות לקבל גם את התואר 'אבא'. ואחרי שנים רבות של תפילות, המלכה ילדה את יורש העצר, הנסיך המיוחל.
 
אתם לא יכולים לתאר לעצמכם איזו שמחה הייתה בארמון, כמה שמחים היו המלך והמלכה בנסיך הקטן שלהם, שהתחזק וגדל מיום ליום – בגוף ובנפש. כשהיה בן 3, הנסיך כבר ידע את כל הא"ב בעל פה, ובגיל 5 כבר ידע לקרוא חלק. בגיל 10 הנסיך למד את כל מה שמורי הארמון יכלו להציע לו. עכשיו, הוא כבר לומד עם הפרופסור הגדול של ארמון המלוכה.
 
הנסיך הקטן הזה, לא רק שהיה חכם להפליא, אלא גם חזק כמו פלדה וזריז כמו צבי. ויופיו בל יתואר. בקיצור, ילד מושלם שכולם אהבו אותו שם בממלכה.
 
כשהנסיך גדל קצת, המלך והמלכה התבשרו בבשורה נפלאה – הם מצפים לעוד ילד!
 
אחרי שטעמו את מתיקות מקצוע ההורות, כשהם רווים נחת מבנם בכורם יורש העצר, המלך והמלכה ציפו לילד השני בקוצר רוח. הם חשבו על השמחה הגדולה שתשרה שוב בארמון עם הולדת בנם השני. כל יום עבר עליהם בהתרגשות וציפייה גדולה לתינוק החדש. הם חוו במחשבתם כל צעד שבנם בכורם עשה, כל מילה שהוציא, כל ההתפתחות שלו הייתה כאילו מונחת לפניהם שוב. עכשיו הם מחכים לחיות את השמחה הזו שוב, עם הנסיך השני.
 
אבל בחיים, כמו בחיים, יש הפתעות!
 
בזמן לידת בנם השני חיי המלכה היו בסכנה גדולה, התינוק נולד כשחבל הטבור כרוך סביב צווארו. רופאי הארמון הצליחו אחרי מאמצים רבים להציל את המלכה והתינוק, אבל לא יכלו למנוע את הפגיעה במוח שהתינוק סבל ממנה, בגלל חוסר חמצן במוח, באותן דקות קריטיות כשחבל הטבור היה כרוך סביב צווארו והוא נולד כחול.
 
בנם השני של המלך והמלכה נולד עם פגיעה במוח. הוא לא הצליח לומר אפילו מילה אחת והמבטים שלו היו כמו מי שבוהה בחלל האוויר, הוא לא שמע וגם לא הבין מה אמרו לו. ילדים בני גילו כבר רצו, אבל הוא רק התחיל לזחול. אבל המלך והמלכה אהבו את הנסיך הקטן החדש, רק שכאבו מאוד את חוסר היכולת שלו לתקשר איתם.
 
כשהנסיך היה בן 6 הגיע לארמון מכתב. על המעטפה הייתה חותמת שעווה של לשכת עורכי הדין המלכותית. יורש העצר, שעדיין לא בן 17, עבר בהצלחה עצומה את המבחנים של הלשכה, וזאת הייתה היסטוריה בפני עצמה. עכשיו, כל הדלתות ייפתחו בפניו וכך יהפוך גם ליועצו הבכיר של אביו המלך.
 
מלא שמחה וגאווה המלך רצה להראות למלכה את המכתב ולשמח אותה עם החדשות הטובות מבנם, מי שעתיד לרשת את כס המלכות בבוא היום. הוא ביקש מאחד המשרתים לקרוא למלכה, והיא אכן הגיעה עם הנסיך הקטן השני, שזה עתה רק למד ללכת. הוא סיפר לה את הבשורות הטובות ועל ההצלחה של בנם הגדול, כשלפתע הנסיך הקטן, זה פגוע המוח, פנה אל אביו ואמר "אבא!"…
 
המלך והמלכה ההמומים לא האמינו למה ששעו אוזניהם. הילד דיבר? האם הם שמעו טוב?
 
דמעות זלגו מעיניהם כמו סכר שנפרץ. המלך קם מכיסאו וניגש אל בנו, רכן לעברו ואמר לו "ילד שני, באמת קראת לי? אתה יכול לומר את זה עוד פעם?"
 
והנסיך הקטן אמר עם חיוך שובב על הפנים שוב את המילה שהרטיטה את ליבו של המלך – "א-א-אבא!"
 
המכתב נפל מידיו של המלך, כמו היו הדברים החשובים הכתובים בו כאין וכאפס לעומת מה שהם חווים באותו הרגע. מילה אחת, רק מילה אחת מילדם פגוע המוח הייתה שווה יותר מכל בחינה, ותהא הקשה ביותר, שבנם הראשון החכם והמוצלח עבר.
 
* * *
 
זה הסיפור של כולנו. בורא עולם הוא המלך, המלכה היא השכינה הקדושה. הנסיך המוצלח מסמל את הצדיקים הגדולים מכל הדורות, ממשה רבינו ועד ימינו, שמכירים את העולמות העליונים והתחתונים כאחד, בעלי השגות רוחניות עצומות. הבן השני הוא אנחנו, הדור שנולד לעולם שמתנהל בקצב מטורף, לכל הטכנולוגיה והקדמה, רחוק מכל קדושה, ממודעות רוחנית ותורה.
 
הדורות הקודמים ידעו את הגמרא בעל פה, לעומתנו – אלה שבקושי מצליחים להבין בשכלנו שורה אחת ממנה.
 
ועדיין, כשאנחנו קוראים לבורא עולם בתפילה האישית שלנו (בהתבודדות): "אבא!", אנחנו מושכים רחמים עצומים שאף אחד לא יכול להגיע אליהם. זו הסיבה שאנחנו אומרים את תפילת "אבינו מלכנו" בעשרת ימי תשובה.
 
הדרך להמתיק את הדינים, לעבור את המשפט הגדול בראש השנה, היא לקרוא לאבא שבשמים – "אבא!" – להתחנן אליו ולבקש ממנו כמו ילדים קטנים.
 
רבי נחמן מברסלב מבטיח לנו שבורא עולם עוזב הכל ומקשיב לכל אחד מילדיו האהובים שקורא לו, שרוצה לחזור אליו.
 
אל תפספסו את ההזדמנות האדירה הזו, והיום יותר מתמיד, בראש השנה.
 
שתהיה לנו שנה טובה ומתוקה ושניכתב בספר החיים והצדיקים, אמן.