אות בתורה

לעתים, החברה המודרנית מעקמת
את אפה לנוכח אלה שהיא מחשיבה
אזרחים סוג ב’ ו-ג’. ילדים זורקים קליפות
בננה לעבר קבצנים, בו בזמן שההורים
צופים מן הצד ומחייכים…

הגמרא (ירושלמי תענית, ה’ ע"ב) מספרת סיפור מאוד מרגש שאירע בארץ ישראל, לאחר חורבן בית שני בתקופת הכיבוש הרומי לפני כאלף שמונה מאות שנה:

בצורת קשה הייתה אז בארץ ישראל. רבי אבהו, אמורא קדוש ואחד מצדיקי הדור, חלם חלום: קול משמים התגלה אליו ואמר לו, "אם תבקש מפנטקיקה להתפלל, אזי ירד גשם". למחרת בבוקר, רבי אבהו שלח שליחים לחפש את פנטקיקה ולהביאו אליו מיד.

לא עבר זמן רב ופנטקיקה הובא אל רבי אבהו.

"ספר נא לי על עצמך", ביקש הצדיק.

"אני לא כלום", ענה פנטקיקה, "ואולי פחות מכלום. בעיניך, כבוד הרב, אני בטח בזוי ומטונף. לא נעים לי לומר לך, אבל אני משמש כאיש אחזקה של בית בושת. כשאינני עסוק בניקיונות ובכיבוס בגדיהן של הנשים בבית שכזה, אני מופיע איתן על הבמה ומתופף בתוף בזמן שהן שרות ורוקדות עבור הלקוחות. וכשאין לקוחות, אני מבדר אותן".

"פנטקיקה", המשיך לשאול רבי אבהו, "בודאי ישנו דבר שאתה מסתיר ממני. אין איזה מעשה מיוחד שעשית?"

פנטקיקה גירד בראשו למשך שניות ספורות, קימץ את גבותיו, וחשב. "כבוד הרב, אולי יש משהו שעשיתי שנחשב כמצווה. לא מזמן, יהודיה צעירה – אשת איש – באה לראות אותי מאחורי הקלעים בזמן ההופעה. היא התייפחה בבכי. כששאלתי אותה מדוע היא נסערת כל כך, היא אמרה לי שהרומאים עצרו את בעלה וזרקו אותו בכלא נורא. היא הייתה זקוקה להון עתק כדי לשחרר אותו, ובקושי היה לה ממון ללחם צר ומים לחץ. הדבר היחיד אותו ראתה כמוצא למצבו של בעלה היה – למכור עצמה לזנות. ראיתי שהיא צנועה ומבית טוב לכן לא הרשיתי לה לחשוב בכיוון הזה בכלל. מכרתי את כל החפצים שלי בעולם הזה, כולל מיטתי עם המזרון והכרית, ונתתי לה את הכסף לפדות את בעלה. ברוך השם, הוא השתחרר באותו היום…"

"אכן", חייך רבי אבהו, "אתה ראוי להתפלל, ושום תפילה שלך לא תחזור ריקם. מעשיך הם לגמרי לשם שמים!"

* * *

לעתים, החברה המודרנית מעקמת את אפה לנוכח אלה שהיא מחשיבה אזרחים סוג ב’ ו-ג’. ילדים זורקים קליפות בננה לעבר קבצנים, בו בזמן שההורים צופים מן הצד ומחייכים…

בנסיעה האחרונה של משלחת ברסלב ישראל לארצות הברית, הייתה לנו זכות מיוחדת להכיר מספר אנשים מדהימים. ומי הם? היו אלה גרי צדק ובעלי תשובה שהתקרבו ליהדות שהגיעו לכנסים שלנו, כל אחד עם סיפור עוצר-נשימה משלו על הקרבה ומסירות נפש.

יותר ויותר אנשים מבקשים את דבר ה’ בשני עברי האוקיינוס. אמנם יש להיזהר – אם פתאום מישהו מופיע בבית הכנסת שלך בלבוש שונה מכולם, נא לא לדחות אותו. לא הבעל-שם-טוב ולא רבינו נחמן מברסלב זיע"א אי פעם דחו יהודי, ולו הכי פשוט שיכול להיות.

אינך יודע אם ההוא שלובש את הסרבל של העירייה ומנקה רחובות איננו צדיק נסתר. הגמרא מזהירה לבל נצער או נבזה שום אדם עלי אדמות, וזאת על פי מצוות לא-תעשה מן התורה, ולא תונו איש את עמיתו (ויקרא כה, יז), כפי שמסביר רש"י שם, "שלא יקניט איש את חברו ולא ישיאנו עצה שאינה הוגנת לו לפי דרכו והנאתו של יועץ, ואל תאמר מי יודע אם נתכוונתי לרעה, לכך נאמר: ויראת מאלקיך היודע מחשבות הוא יודע. כל דבר המסור ללב שאין מכיר אלא מי שהמחשבה בליבו נאמר בו ויראת מאלקיך…"

צריך לזכור שגם מנקה הרחובות היהודי הוא בעל נשמה קדושה, חלק אלוק ממעל. דבר זה בלבד מהווה סיבה מספקת לכבד אותו.

ומה כל הנ"ל שייך לחג השבועות? אומר רבינו הקדוש (ליקוטי מוהר"ן קמא, יד): "כִּי הַתּוֹרָה הֵם שִׁשִּׁים רִבּוֹא אוֹתִיּוֹת, כְּנֶגֶד שִׁשִּׁים רִבּוֹא נְשָׁמוֹת, וְיֵשׁ לְכָל הַנְּשָׁמוֹת שֹׁרֶשׁ לְמַעְלָה בְּמַּחֲשָׁבָה דְּקֻדְשָׁא – בְּרִיךְ – הוּא". ובשיחות הר"ן (צא) מוסיף: "וכשיש חסרון באחד מישראל נמצא שיש חסרון בתורה ששם שורש נשמות ישראל כנ"ל. ועל כן בודאי אי אפשר לאהוב את התורה בשלמות. אבל כשיזהר מלדבר על שום ישראל ולבלי למצוא שום חסרון בשום ישראלי, נמצא שאין בהתורה שום חסרון ומום, אזי בודאי יאהב את התורה מאוד, ואזי יתמיד בלימוד התורה מגודל האהבה". כלומר, אם אנו רוצים שהתורה שלנו תהיה בשלמות, אז אהבת ישראל שלנו חייבת להיות בשלמות!

הבא נחליט שהשנה, אנחנו מבחינתנו נלמד מ"ספר תורה שלם וכשר" המורכב משישים ריבוא נשמות, אשר אין בהם שום פסול! כל יהודי באשר הוא הינו יהלום מיוחד שהקב"ה מתפאר בו. הבא נזכור גם, ששלמות הכלל תלויה בשלמות הפרט. חג שמח!

* * *
הנכם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר בימס", ב- www.lazerbrody.net