אם תרצה, תרים גם משקולות!

מה הטעות הכי גדולה של
אנשים? שהם מקדימים את היכולת
לרצון, אך לא מצליחים לזוז לשום
מקום. אבל אם יקדימו את הרצון,
הם גם ירימו משקולות!
 
 
הכל מתחיל ברצון. ואם תרצו, זאת נקודת ההתחלה של כל דבר בחיים!
 
התבוננות עמוקה במילה 'רצון', ובמשמעות שלה, מבהירה את הדבר שהכי נכון וחשוב לבורא עולם: החשיבות וההערכה שיש לו לערך הזה.
 
התבוננות נוספת על נקודות הרצון מגלה עוד חידושים נפלאים. למשל, עד כמה הרצון קרוב לאדם ושווה לכל נפש מצד אחד. ומצד שני, בכוחו להביא את האדם לרום המעלות, כמו שכותב הרמח"ל על ההתבודדות, שכל כולה עבודה של רצונות: "זאת התרופה היותר גדולה וחזקה שתוכל להמציא נגד היצר והיא קלה ופעולתה גדולה ופריה רב"! ואתם יודעים, אם אפשר לומר את זה על ההתבודדות, בודאי שאפשר לומר זאת על הרצון ש'עבודתו היא קלה ופריה רב', לכן אדם צריך להשקיע את כוחו בעבודה על הרצון כי אין תירוצים – היא קלה, בהישג ידך ויש לך את היכולת לפעול עם הרצון ולשנות דברים מיד, ומכוח הרצון לראות פירות רבים ולזכות לעזרה גדולה משמים.
 
אחרי תפילות והתבוננות עמוקה על אחת הנקודות החשובות בחייו של כל אדם, קיבלתי מתנה מבורא עולם: הוא נתן לי להבין שכל סוד הבחירה תלוי בנקודת הרצון! כידוע, לבורא עולם אין טענות כלפי שום אדם למה הוא לא מצליח לשנות את מעשיו, הרי זה לא בידיים של אף אחד לשנות אותם כאן ועכשיו. הטענה היחידה היא – למה אתה לא משנה את הרצון? זה דבר שכן נמצא בידיים שלך ואתה יכול לשנות ומיד. לעשות רצונך – כרצונו. בורא עולם עזר לי להבין את זה בעזרת משל, ועל הדרך עוד נקודה חשובה:
 
מאמרים נוספים בנושא:
הייתי רוצה ש…
אידיאלים  שנשכחו
יש לך אותה – נקודת הרצון
האדם  החזק
 
אם תרצה, תרים גם משקולות!
 
נער שמתאמן בהרמת משקולות הולך לחדר כושר בו מתאמנים ספורטאים ותיקים, כדי לבחון את עצמו אם הוא מתקדם, ומנסה להרים את המשקולות הכי כבדות, כמו אלה שהרים המנצח מהאולימפיאדה. לאכזבתו הרבה הוא מגלה שהוא לא מצליח. מה הוא עושה? כועס, מתייאש, חושב שכולם יותר טובים ממנו, ובכלל, הוא מאותם אנשים שאין להם תקווה… ברור לכל אחד מאיתנו מהיכן נובעת הטעות האיומה והגורלית של הנער הזה: הוא שפט את עצמו לפי היכולת שלו ולא לפי הרצון. הוא היה צריך לומר לעצמו 'אני רוצה להגיע לרמה גבוהה, אך זה מצריך זמן ועבודה רבה. אם אהיה עקשן וחזק ברצון – אצליח…' שהרי כל בר דעת יודע שבניין של מאה קומות לא מתחיל בקומה ה-100 אלה בראשונה, צריך לטפס ולהגיע למעלה בהדרגה! לאט, אבל בטוח. כסדר. להתחיל להתאמן עם משקולות פחות כבדות ולהעלות את המשקל שלהן בהדרגה עד שיגיע לרמה הנדרשת. וברור! שאין שום קשר בין חוסר ההצלחה שלו עכשיו לבין מה שיהיה בעתיד, וכל מה שעליו לעשות זה רק לרצות ולשאוף ולעשות את הדברים לפי המקום בו הוא נמצא, בשלב הנוכחי בו הוא אוחז. ובעיקר, לדעת שחשיבה כזו באה גם ממקום של אגו וגאווה, של 'אני'…
 
והנמשל ברור עוד יותר: כך הוא הדבר גם ברוחניות. אנשים רבים עושים את אותה טעות שאותו נער עשה, בבואם לעשות ולתקן דברים שאין בכוחם עכשיו, וכמובן שאינם מצליחים. זו הסיבה שהם נשברים ומתייאשים מהר.
 
העובדה שאדם יודע דברים ומבין אותם בשכל, לא מעידה על כך שיש לו את הכוח והיכולת לפעול ולשנות אותם. וכמו אותו נער, העובדה שאתה מבין שאתה אמור להגיע לרמה מסוימת, גם אם אתה ממש רוצה, זה לא יעזור לך! קודם כל צריך תכנית אימונית יומית ומסודרת, תזונה נכונה, השקעה רבה ומעקב מקצועי. זה בהחלט טוב שאדם מבין שצריך לשנות ולהשתנות, וזה מצוין שהוא רוצה, כי יש לו את הדבר הכי חשוב – הרצון. עכשיו, הוא צריך להחזיק חזק ברצון ולהתחיל לעשות את העבודה הנכונה – ללמוד מה שכתוב בתורה ובספרי הצדיקים על הדבר שהוא רוצה לשנות או לקנות, להתפלל על זה כל יום, לעשות דברים קטנים ולשמוח בכל התקדמות! אפילו אם ההתקדמות איטית – חשוב להמשיך ברצונות ובעקשנות לעבר המטרה, אבל לעולם לא להאשים את עצמך על דברים שאינם בכוחך!
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
פשוט, לזרוק את השכל
אל תחפשו את ההיגיון
אמונת  החתולים
 
וזה יכול להיות כל דבר בחיים, מקטן ועד גדול, מהמצווה הקלה ועד לחמורה, מהקבלה הקטנה שקיבלת על עצמך, למשל, לא להדליק אור בשבת, ועד לדבר הגדול, כמו שמירת עיניים. יש לך את הרצון אבל אין לך עדיין את הכלים לעשות את זה – אל תתייאש. יש ספרי הדרכה – בריתי  שלום לשמירת העיניים, יש תפילות, יש ארגז  כלים עם כלים שצריך לחזק או להוסיף, העיקר לא ליפול לזרועות הייאוש ולהישבר. ובטח לא להאשים את עצמך. בורא עולם לא מבקש מאף אחד מאיתנו לעשות את הדבר בשלמות על ההתחלה, זה בלתי אפשרי, אף אחד לא יכול לעשות את זה. מדובר בעבודה, ברצון, בהשקעה ובהתמדה.
 
כאשר אדם מבין את האמת הפשוטה הזו, וחי לפיה, אז הוא חי באמת והולך בדרך הנכונה. אולם אם הוא רוצה להתעקש ולדרוש 'כאן ועכשיו' מעצמו, את מה שאין ביכולתו, הוא לא יצליח. עקשנות כזו היא פשוט לחיות בשקר גדול שמוביל למפלה שהשבירה שבאה בעקבותיה כואבת. ככה לא זזים לשום מקום, בטח לא בעבודת השם.
 
רוצה להתקדם? להצליח? לקטוף את פירות ההצלחה? אתה חייב להקדים את הרצון, קודם כל לראות אותו, לא את היכולות, לא את התוצאות הכושלות במצב הנוכחי. רק להחזיק בו חזק ולחזק אותו, ומשם להמשיך בדרך כשבורא עולם שמח בהישגיך, ברצון שלך לרצות ולא להתייאש. לאדם כזה מובטחת עזרה גדולה משמים, שהיא מעבר לכוחות שלו, שהרי 'הבא ליטהר מסייעין לו מן השמים'.
 
לראות קודם את היכולת זו טעות, ממש פגם שהורס את התוכנית היפה שיש לך לגבי עצמך, אך זה תלוי כמובן ביכולת שלך להקדים את האמונה לשכל! הרצון והאמונה הם דבר אחד משום ששניהם שייכים לספירת הכתר, וכמו שאומר רבי  נחמן מברסלב (שיחות הר"ן) שעל ידי אמונה באים לרצון. וכמו שהאמונה היא בלתי מוגבלת כך גם הרצון. וכמו שאומר התם מסיפורי  המעשיות של רבי נחמן, מעשה בחכם ותם, "אצל ה' יתברך הכל אפשר"! אלה דברים שבאים מתוך האמונה. השכל, לעומת זאת, רואה רק את היכולת ואת המצב הנוכחי – אם אתה מסוגל או לא, אם זה מתאים לך עכשיו או לא. לכן חייבים להקדים את האמונה לשכל. אם משהו נראה לך לא טוב, שיש בו חיסרון, אל תנסה להבין זאת בשכל. תאמין שאין שום רע וחסר ופגום בעולם. בשכל משתמשים כדי לשרת את האמונה ולהבין מה בורא עולם רוצה ממני (על נושא זה אני מרחיב בספר בגן  האמונה).
 
רק כאשר אדם מחזיק ברצון כזה ומבין שזה מה שבורא עולם רוצה ממנו – הוא יכול להסתכל על היכולות שלו, כדי להבין מה הוא כן יכול לעשות כרגע על מנת לא להרפות ממנו, עד שיזכה לממש אותו בשלמות. שנזכה לזה, אמן.