אנחנו קודם כל יהודים!
כשהמדיה והתקשורת עסקה באנטישמיות שהרימה את ראשה, התחלתי לשמוע קריאות בתחנות הרדיו באנגליה, "אני קודם כל אזרח בריטי ואחר כך יהודי". אז זהו, אנחנו קודם כל יהודים!
"אני קודם כל אזרח בריטי ואחר כך יהודי" אמר המאזין היהודי למנחה התוכנית בתחנת הרדיו לה האזנתי.
טוב, אז הבנתם שאני גרה באנגליה.
ובמקרה שלא נתתם את דעתכם (ואני לא מאמינה שזה קרה), החיים המלווים בפחד ביבשת אירופה הפכו, לפחות בכמה מדינות, לחוויה לא נעימה, כזו ששייכת לדפי ההיסטוריה המצהיבים של האנושות, אלה שמספרים על מה שקרה פעם. הדאגה בקרב היהודים העבירה הילוך גבוה מאז אירועי הטרור האחרונים שפקדו את היבשת.
במצבים כאלה, משהו בפנים רוצה להיות יותר קשוב לתגובות שמביעים ראשי הקהילות והפוליטיקאים של השלטון במדינה בה אתה חי.
מאמרים נוספים בנושא:
אחד הדברים שהרגשתי היה, לצערי, הקשר ההדוק שיהודים חשים למדינה "המארחת" אותם. ואני אומרת "מארחת", כי זה הקשר שלנו עם המקום בו אנו חיים בגלות. אנחנו מחויבים לחיות על פי חוקי המדינה המארחת, כל זמן שזה לא מתנגש עם חוקי התורה כמובן. להכיר טובה ולשמוח שאנחנו נמצאים במקום, גם בגלות, שאפשר לקיים את היהדות שלנו, יחסית, ללא הפרעות מצד השלטון.
במקרה שלי, הכרת הטוב היא באמת גדולה, והשלטון תומך בקהילות היהודיות למרות כל הארגונים והאנשים שקמים חדשות לבקרים ומנסים לערער ולהחליש את דרך חיינו כיהודים, אם זה בשחיטה, בברית המילה או בכל רעיון אחר שצץ בראשם כדי לנסות לדכא אותנו. אבל יש לנו שליחים טובים, גם מתוך הקהילות, שפועלים יום ולילה והודפים את כל הניסיונות של כל הגורמים הקיצוניים והשונאים למיניהם, שמנסים לפגוע בחיינו כיהודים.
בעוד שזה דבר טבעי ואפילו רצון עמוק לא לזעזע את הסירה בה אתה חי, בלשון המעטה, כשדברים קורים – במדינה בה אנו חיים ובישראל, כמו אירועי הטרור שפקדו את אירופה וגרמו למותם של יהודים יקרים הי"ד, הקריאה של ראש ממשלת ישראל – בנימין נתניהו, ליהודי צרפת והגולה בכלל – לעלות לארץ ישראל, גרמה לתזוזות לא נוחות ותגובות שונות ברחבי אירופה. לא מעט אנשים חשבו שזה באמת לא ראוי והולם שראש ממשלה יכריז הצהרה שכזו, ובמובן מסוים אפשר להבין אותם. אחרי הכל, לא צריך לעורר הדים וגלים וחשוב לשמור יציבות הסירה.
בכל אופן, הרגשתי שהיה כאן גם טקסט סמוי. נאמרו כמה דברים מבין השורות. פוליטיקאים מצליחים ממדינות אירופה הגיבו מתוך ניסיון לעצור את הרעיון שיהודים שחיים במדינה שלהם, עכשיו, יקומו ויעזבו לטובת חיים בארץ ישראל. היו כאלה שאמרו שהם "קודם כל יהודים דנים, צרפתים". והאמת, זה די הפריע לי, כאילו אנחנו שייכים להם, לאנשי המדינה בה אנו מתאחרים. זה הזכיר לי קצת את העניין של העבדות ביציאת מצרים, את "הבעלות" שהמצרים חשו שיש להם עלינו.
אולי גם זה יעניין אתכם:
כ' בסיון – טבח היהודים באירופה
ואיך הגבנו? בנימוס. כשהמדיה והתקשורת עסקה בעניין הזה ובהרמת הראש של האנטישמיות הגוברת, התחלתי לשמוע קריאות בתחנות הרדיו באנגליה, "אני קודם כל אזרח בריטי ואחר כך יהודי". הנאמנות הייתה קודם כל לאנגליה.
בסיפור המעשייה מעשה מבן מלך ובן שפחה שהתחלפו, עוסק רבי נחמן מברסלב בשורש אובדן הזהות הזו. הקו המנחה של הסיפור הוא על בן מלך שהוחלף עם בן השפחה. שניהם גדלו עם המחשבה שהזהות שלהם הנוכחית היא האמיתית.
רבי נחמן מדבר על המצב שלנו בגלות. הוגלינו מארמונו של המלך (ארץ ישראל) פיזית, והתרחקנו מבחינה רוחנית מאבא שבשמים. במקום לחשוב ולחיות כבנים של מלך – בניו ובנותיו של מלך מלכי המלכים יתברך שמו, עם משימה רוחנית – להביא את האנושות להכרה בבורא עולם, אנחנו חושבים ומתנהגים כמו בן השפחה מכל הבחינות, והנאמנות שלנו כל כולה מופנית למתחזה שלקח את התפקיד שלנו, שגם חושב שהוא ורק הוא בן המלך האמיתי.
אנחנו ממש במרחק נגיעה מתקופה נפלאה וחדשה לעם ישראל – הגאולה ומשיח צדקנו במהרה בימינו, תקופה בה בורא עולם קורא לילדים שלו ומבקש מהם להחליט את מי הם עובדים – אותו או את בן השפחה. ואני מאמינה שכל אחד מאיתנו יצטרך להגיע להחלטה ברורה.
אנחנו קודם כל יהודים! זה משהו שאסור לאף אחד מאיתנו לשכוח!
אני כבר קיבלתי החלטה, מה איתכם?
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור