בזכות הקשיים

דווקא בזכות הקשיים העצומים בחייו
זכה דוד המלך למעלה אליה הגיע.
אבל הוא לא היה היחיד. זה התחיל
מהסבתא, רות המואביה, ונמשך לחייו
של כל אחד מאיתנו. 
 
 
אמר רבי מנחם מנדל, ה"שרף מקוצק", על הפסוק "ואנשי קודש תהיו לי": "אין הקב"ה מבקש שתהיו מלאכים, שכן כאלה יש לו די. מבקש הוא שתהיו אנשי קודש, אנשים הנאבקים למען קדושתם ומעלתם".
 
בספר "תחיינה העצמות האלה", ספר שנכתב על מלחמת העולם השנייה, ברוח של אמונה ויראת השם, מובא סיפור מעורר ומחזק בזו הלשון: מיד עם פרוץ הגרמנים ימ"ש אל פולין, הם החלו לערוך סלקציות, להפריד את מי שאינו כשיר לעבודה – זקנים, נשים וילדים, מן הגברים החסונים, אותם שיכנו בחלק מסוים של העיר, שהוגדר כגטו. כל הבניינים שבגטו שימשו לקליטת יהודים, כולל מחסנים ואורוות.
 
בתקופה הראשונה שלאחר הסלקציה בעיר לאסק, היה גר הרב החסיד – רבי לייבל קוטנר זצ"ל, בבית המשחטה המקומית שהיה בחלק של הגטו. במקום בלתי סביר זה שוכנו מאות אנשים בצפיפות איומה. צחנת בית המטבחיים הקשתה על השהות במקום, והדאגה לילדים שנלקחו לעבר הלא נודע כרסמה בלבבות. בתקופה זו רבי לייבל כבר איבד את אשתו ושמונת ילדיו, ללא משפחת בית אביו או חמיו.
 
במשחטה זו היה גר גם יהודי מבוגר שהיה מנשואי הפנים שבעיר, תלמיד חכם וירא שמים. כשגברה עליו המועקה, פנה לרבי לייבל, שהיה איש צעיר, וקיווה לשמוע מפיו מעט דברי חיזוק בשעות הקשות הללו. הוא שפך את ליבו וחששותיו ושאל: "לייבל, מה  יהיה איתנו?מה יהיה?". השאלה שהציקה לכולם לא נגעה כלל לרבי לייבל, ובלי לחשוב אפילו פעמיים השיב: "יהיה כמו אצל דוד המלך!". התשובה הבלתי מובנת הדהימה את השואל, אך ההסבר לא איחר לבוא.
 
"שוכב לו הנער דוד על העשב הלח והירוק", החל רבי לייבל בתיאורו, "הנהר מפכה לצידו ומתפתל בינות לגבעות הירוקות. מצידיו הכבשים נהנות משלווה במרעה. הנער הרועה מביט לעבר השמים הפרושים מעליו ומאזין לציוץ הציפורים. הוא נוטל בנחת את חליל הרועים מתרמילו ומשמיע מתוכו מנגינה ערבה שמבטאת את תודתו לבורא העולם על הכל. לפתע, מן הרמה, מגיע נביא בשם שמואל, יוצק שמן על ראשו ומושח אותו למלך בישראל. הנער יפה-העיניים וטוב הרואי נהיה ברגע אחד מלך, ומאותו רגע כבר אין לו היכן להניח את הראש בלילות, הוא נרדף ללא הרף על ידי המלך המודח שמנסה להורג אותו, וכל היום הוא עסוק בריצה ממקום מסתור אחד לשני. צר לו ומר לו, חשכו ימיו התכולים ומנוחת נפשו הייתה לסערה מלאת פחד. מה היה עושה בן אדם מן השורה?מתייאש? מתאבד? אולי היה עורך השוואת נוחיות בין מצבו כמלך מול מצבו כרועה, ומחליט מיד כי פניו מועדות בחזרה אל צאנו. לכאורה היה על דוד לעלות לרמה, לגשת אל שמואל הנביא ולהחזיר לו את המלכות, להתנצל ולומר כי לא למלכות כזו הוא ציפה, ושלוות הרועים קוסמת לו שבעתיים.
 
אבל לא! דוד הוא לא אדם מן השורה. בודאי היה מיישב את עצמו היטב בשעות התבודדות רבות כדי לברר את האמת ולשאול מה השם יתברך רוצה. הרי יהודי כפוף להחלטותיו של מנהיג העולם. הוא יודע כי שלוותו אינה שלו והיא שאולה אצלו, משום כך הוא לא מתלונן כאשר היא ניטלת ממנו ובמקומה הוא מקבל חיי צער ונדודים. הוא רק כופף את הראש ואמר לבורא עולם: 'אם זה רצונך – הכה בי'. וכך הוא ממשיך לברוח ממערה למערה, ותוך כדי הריצות שוזר תפילות וקושר תהילות שנחקקו לנצח בהווי התפילות של עם ישראל".
 
כך סיים רבי לייבל את דבריו ואמר: "שואלים אתם מה יהיה? זה מה שיהיה. שלוותנו, לא הייתה שלנו. גם לא הבית, העבודה וחיי החברה. הם היו שאולים אצלנו וכעת נטלם בעל הבית. תפקידנו עכשיו הוא לשהות כאן, במשחטה המצחינה ולהתמקד במילוי התפקיד בשלמות, לומר לקב"ה: "ריבונו של עולם, אם זה רצונך, הכה בנו!"…
 
דווקא בזכות הקשיים העצומים, שהיו מנת חלקו של דוד המלך, הוא זכה למה שזכה. אולם הוא לא היה היחיד. סבתו, רות המואביה, קנתה אף היא את מעלתה הנשגבה ב"דמים" יקרים מאוד. דרכה של רות אל הנצח לא הייתה סוגה בשושנים. היא נלחמה יום יום ולא התייאשה, למרות הקשיים ולכן זכתה בתואר "אמה של מלכות".
 
לא לחינם תיקנו חכמינו ז"ל את קריאת מגילת רות בשבועות, חג מתן תורה. שכן, הלקח אותו אנו לומדים מתולדות חייה של רות הוא הבסיס לחיי תורה ומצוות. נתיב ההתגברות על כל הקשיים והמכשולים בדרך אל המטרה האמיתית הוא הנתיב היחיד המוביל לקבלת עול תורה.
 
כיצד הצליחה רות להתגבר על כל המכשולים? התשובה היא אחת: ברגע שאדם רואה ומתבונן באור האמת, אז כל הקשיים מתגמדים. כי אין כל עצב בעולם למי שמכיר באורה של האמת. כאשר אדם יודע כי הוא פוסע בדרך הנכונה, כל ההתמודדויות הופכות לחסרות משמעות. רות זכתה להגשים בכל מעשיה את שאמר נינה, שלמה המלך: "הבל הבלים, הכל הבל. את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם".
 
רות זכתה שיתקיימו בא דברי התנא (בפרקי אבות): "כל המקיים את התורה מעוני, סופו לקיימה מעושר!". היא זכתה לאריכות ימים מופלגת וראתה את נכדה, דוד המלך ואת נינה, שלמה המלך, כשהם יושבים על כסא המלכות. היא זכתה שמלך המשיח יהיה מצאצאיה, וחוותה עושר וכבוד בעולם הזה ובעולם הבא. וכל זה בזכות שנלחמה בקשיים ולא נרתעה מהם.
 
מגילת רות הפכה לספר קדוש שהתקדש במאבקה למען האמת ולמען הקדושה. בקריאתה אנו סופגים אל קרבנו את התחושה שיש לחוש בעת קבלת התורה, ומבחינים כי כל הצער והקושי היה כדאי למול הרווח העצום שהופק מקרבת השם ותורתו. ויהי רצון שנקבל את התורה מתוך אושר ושמחה אמיתית וטהורה, אמן!
 
 
* * *
אתם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא – "לייזר  בימס"