האוטובוס שלך

להצליח להסיע את האוטובוס שלך
בקו שנתנו לך, זה רק אם אתה ממלא
את התפקיד שלך בנאמנות. לנהוג
על האוטובוס שנתנו לך, לא של מישהו
אחר!
 
 
מעשה באדם, בואו נקרא לו רוני, שהתקבל לעבודה כנהג אוטובוס. כשהגיע היום המיוחל, רוני הגיע בהתרגשות לעבודה. אולם, מהר מאוד שמחתו הושבתה כאשר נודע לו ששיבצו אותו במסלול שקט למדי שהיו בו מעט נוסעים.
 
יומו הראשון של רוני עבר ללא אירועים והוא התאכזב קשות. אל האוטובוס עלו מעט אנשים והקו היה ממש שקט. רוני תמיד צייר בדמיונו כיצד ינהג באוטובוס עמוס נוסעים שבו יצטרך לצוות על הנוסעים: "להתקדם פנימה", או "לתת לעוד אנשים לעלות"… והנה, כאן הוא נוהג בקו שקט עם מספר אנשים שעולים ויורדים בדממה, ללא מהומות ובלי 'אקשן'. פה הוא לא יכול להפגין את כושרו ויכולותיו. ולא די בזה, גם שכר הנסיעה שנאסף הגיע לסכום עלוב.
 
למחרת, כאשר חצה עם האוטובוס את הכביש הראשי, ראה אוטובוס אחר הנוסע לאורכו של הכביש הזה. האוטובוס היה עמוס ובמוחו של רוני הבזיק רעיון: 'מחר אשנה את המסלול שלי! אף אחד לא ידע, פשוט אסע בעקבות האוטובוס ההוא וגם אני ארוויח הרבה כסף עבור החברה'…
 
רוני היה איש מעשה, וכבר למחרת התחיל את נסיעתו בקו החדש שלו לאורך הכביש הראשי. הוא החליף את מספר שבצד הקדמי ובצד האחורי של האוטובוס ויצא לדרך. אהה, זה היה בדיוק מה שהתאים ליכולת הטמונה בו. היו לו נוסעים רבים והוא יכו היה לצעוק: "לא לדחוף!" וכו', בדיוק כמו שחלם.
 
בסוף היום נכנס רוני לחדר המנהל כשהוא מתרברב בהרגשת ניצחון משכרת, הניח על השולחן את רווחי היום ולא הוסיף מילה. למחרת בבוקר, כאשר הגיע אל התחנה מרכזית להתחיל את יום העבודה שלו, חיכה לו פתק: "בוא מיד אל משרד המנהל".
 
כשעמד לפניו, שאל אותו המנהל: "רוני, אנו מפעילים את הקו שלך מזה עשרים שנה ואף פעם לא הגענו אפילו בקרוב לסכום הכסף שעשית אתמול, אמור לי מה קרה?"
 
רוני נאלץ לגלות את סודו, אך הוא לגמרי לא היה מוכן לתגובה שקיבל מהמנהל: "רוני, מי קובע את ההחלטות בחברה הזו, אתה או המנהל? האם זה מתפקידך לדאוג ולהחליט כמה החברה צריכה להרוויח? הדאגה הזו היא באחריותה של ועדה מיוחדת המורכבת מפקידי התחבורה. התפקיד שלך הוא רק למלא אחר ההוראות שאתה מקבל מהם. ואם אתה משתעמם בתפקיד שקיבלת, אתה יכול לחפש לך מקום אחר.
 
נהג אינו בוחר לעצמו את המסלול! ולא רק, ההצלחה אינה נמדדת בסכום הכסף שתכניס, אלא במילוי תפקידך שהורו לך כראוי. נהג בפרט, והצלחה בחיים בכלל, נמדדים לפי מידת הדבקות במטרה שלשמה הביאו אותך, וגם אם אינך רואה בכך הצלחה נפלאה – זכור זאת היטב!"
 
בני אדם ירדו לעולם הזה כשלכל אחד תפקיד המיוחד רק לו. הצלחתו של אדם בעולם הזה היא אך ורק במילוי אותו תפקיד בנאמנות, בהשתדלות ובדבקות, ובלי כל רצון להחליף עם החבר בתפקיד.
 
מסתכל יהודי מחוסר פרנסה על חברו המשופע בכסף ונאנח, 'אח, כמה טוב היה לו הייתי מתפרנס ברווח. יכולתי להיות רגוע ולעבוד את השם מתוך ישוב הדעת, תפילתי הייתה בכוונה וצדקה הייתי מחלק לכל נצרך'. ואכן, אותו אדם אינו מדומיין, ובודאי היה נוהג כך, אילו…
 
אלא שמכל סיבה שלא תהיה, הידועה רק למנהל החברה – בורא עולם, מינו אותו לעבוד בקו אוטובוס הזה, בו הוא צריך לחשוב כל יום מהיכן ייקח כסף לקנות חלב ולחם ולהתחזק באמונה שהכל לטובה, ושכל דעביד רחמנא לטב עביד – שכל מה שעושה הרחמן (בורא עולם) – לטובה הוא עושה! זהו תפקידו ועליו לבצע אותו בדבקות ובמסירות. וחשוב מכל, לא לקבל זאת במרירות ומתוך חוסר ברירה. אלא ההיפך, מתוך שמחה.
 
באלפיים שנות הגלות זכינו לשמוע כיצד עלו יהודים על המוקד תוך שירה וריקודים ושמחה של מצווה על שהם זוכים למות על קידוש השם. וכך גם כאן, מתוך שמחה לומר לריבונו של עולם: "כטוב בעיניך עשה". אני ממשיך לאהוב אותך ולעבוד אותך ככל יכולתי. לא אתן את דעתי וליבי לשום הסתרות המנסות להרחיק ולהמעיט את אהבתי אליך. רק אתגבר כארי ואאמין בך כי אתה מקור הטוב העושה את הטוב ביותר עבורי. ואף שלפעמים איני מבחין בטוב מפני הסתרתו, אאמין שזה אכן טוב לי. ועוד אזכה בעזרתך לראות את הטובה הגדולה הטמונה בהסתר זה!" כמה נחת יש לבורא עולם ממילים כאלו, כאשר הן נאמרות באמת ובתמימות, באמונה זכה ובשמחה!
 
במילים אלו יש סגולה נפלאה להמתקת כל הדינים וההסתרות. כך מסופר על החסיד רבי לוי יצחק כהנא מוישניצא, שהיה מסתופף בצילו של הרב הקדוש, רבי מנחם מנדל מרימנוב זצ"ל.
 
באותה תקופה היה ר' לוי יצחק עני מרוד ללא פרוטה בכיס. בביתו שרר דוחק איום ונורא, כמעט רעב. אשתו הייתה מפצירה בו שילך לרבו הקדוש ויבקש את ברכתו להיוושע מן המצב הקשה ומהעוני המחפיר. אך רבי לוי יצחק לא רצה להטריד את רבו על זוטות גשמיות שכאלו.
 
כאשר הדבר היה חוזר על עצמו מידי נסיעה, ומצב הפרנסה הלך והחמיר, הבינה האישה כי לא תוכל לשכנע את בעלה בדרכי נועם. ועל כן קמה ועשתה מעשה, לקראת הנסיעה הבאה לרימנוב, הודיעה לבעלה באופן חד משמעי שלא יחשוב לחזור הביתה בלי ברכה מרבו על הפרנסה.
 
כמובן שלאור אזהרה שכזו לא הייתה לו כל ברירה אחרת, והוא החליט שהפעם הוא בגדר אנוס וימלא בעל כורחו את בקשתה של הרבנית. אולם בהיותו ברימנוב פרח מזיכרונו הדבר ורק כעבור מספר שבועות, כשהרגיש שמילא מספיק את המצברים הרוחניים שלו, רצה לשוב לביתו. אלא שאז נזכר בבקשתה של אשתו, ושוב, לא היה מסוגל לעשות זאת. לאחר היסוסים רבים, קבע שעבור קורת גג לגופו לא כדאי להטריד את רבו בעניינים גשמיים. וכיוון שכך, נשאר בבית המדרש וחיכה לישועה.
 
באחד הימים נקרא ר' לוי יצחק להיכנס לקודש פנימה, ומה הופתע לשמוע את רבו מתעניין במצבו הכלכלי.
 
רבי לוי יצחק ענה: "ברוך השם, יש לי מכל טוב!"
 
כשחיוך על פניו, הרים הרבי את עיניו ואמר: "לוי יצחק, האמן לי שאני יודע את האמת, שאין לך פרוטה. אולם זה זמן רב שלא שמעתי מיהודי משפט כזה. ועכשיו, היות וזכיתי לשמוע זאת מפיך, ממש החיית אותי! לכן אני מברך אותך שמכאן ואילך תתעשר בעושר רב!" והברכה התקיימה במלואה.
 
"נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'". כאשר יהודי שבע רצון מהנהגת השם איתו, הוא זוכה לברכת השם!

* * *
אתם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר בימס"