האיש שחתר אל חופי האמת
הוא חתר בכל כוחו, עד הרגע האחרון, אל חופי האמת. לא נרתע מכישלון ולא פחד משום דבר. העיקר, לחתור. שהרי כך הוא למד: לקחת מוסר מן הים!
הוא נאלץ לעקור מעירו, ויצא עם קומץ מלווים, לבקש לו מקום מגורים, ממנו ימשיך להפעיל את תוכניותיו המהפכניות. כל ההצעות נפסלו.
בעודם בדרך, במבואות עיירה קטנה, אנשיה כבר שמעו על הרבי הנודד, ויצאו לקדם את עגלתו במטח אבנים. והאבנים פגעו. כאן! עוצר הרבי את העגלה, ומפטיר: "כאן זורקים אבנים. כאן יש אנשים". מכאן, מן העיירה הרוגמת באבנים, התפרסם אחד האישים הדגולים ביהדות. האיש שקידש מלחמה על השקר. שרדף את הצביעות עד חרמה. שביקש את האמת מתחת לגלי האבנים.
הוא היה מהפכן. היה מורד. "אמת מארץ תצמח" נאמר במקרא. "ומה לעשות כדי שתצמח?" שואל הרבי, ומשיב: "יש לקבור את השקר עמוק באדמה, והאמת תצמח מאליה".
כל ימיו חיפש עשרה אנשים. אנשי אמת. גיבורים, עזי נפש. בלתי נכנעים. שילכו עמו אל היער לפתוח את הקבר. לפנות את העפר התחוח, המכסה על האמת, ולקבור במקומה את השקר. עשרה אנשים שלא יתנו דעתם לכל העולם ודאגותיו העלובות, ויכריזו כי "ה' הוא האלוקים".
כי השקר היה אויבו בנפשו עוד מילדותו. עודו נער, ראה תגרנית ממולחת, המכסה את תפוחיה הרקובים, בשכבת תפוחים נוצצת. אחרי רגע, הושיט ידו והערימה התגוללה במורדות הרחוב הסואן.
הוא לא ידע מנוח ולא ידע פשרות. אמת יש רק אחת! הפשרה היא מחצית השקר. הוא ביקש אנשים אמיצים, להתמודד או להמשיך יחדיו. אפילו ה"אפיקורסים" הגדולים של דורו, הצחיקו אותו עד אימה… "אלה אנשים? תן להם חצי מכה ומיד ירוצו לבית הכנסת". פרעה היה אדם אמיץ. תשע מכות ספג ועמד במריו. בליל מכת בכורות מסופר בתורה: "ויקם פרעה בלילה" (שמות יב), ומוסיף רש"י: "ממיטתו". "למי זה אכפת מהיכן קם" שואל הרבי, "מן המיטה או מן הכסא?" האם לא זאת בא רש"י ללמד אותנו, כי פרעה היה אדם. ספג תשע מכות בהתאם לרצפט שרשם לו משה. המכות נוחתות בדיוק של שעון. בבוקר האחרון מוגש לו המרשם הסופי "ומת כל בכור בארץ מצרים". הוא עצמו בכור. ולמרות זאת, הוא סועד ארוחת ערב. פושט בגדיו ונכנס למיטה. זהו אדם. אתו כדאי להתמודד. עליו יש טעם להנחית מכות…
הוא ריכז סביבו את המעולים והנבחרים. גדולי תורה ואנשי מעלה, היוו את חבורת הנועזים, שבאגרופים קמוצים נלפתו לעגלתו הדוהרת. האחרים נשרו בדרך. בסתר, באוזן זרים ידע לתארם, כאנשים הראויים לשבת במושב הסנהדרין. ואילו בפניהם, לבש מסיכת-אימה והטיח בהם דברים קשים כלענה.
אלפים נהרו אליו מכל קצווי פולין והוא פיזר אותם כמוץ. יש מספיק צדיקים, שילך ההמון אליהם. הוא אינו רוצה בהמון. די לו בקומץ, ביחידים אשר "אפילו השמים יתמוטטו והארץ תתפורר" יעמדו על האמת ולא ירכינו ראש. "הלב ישבר, הכתפיים יתפוקקו מכובד המשא, העולם יתמוסס – והאיש לא ייכנע".
כניעה – המילה המגונה ביותר במילונו. אפילו בלעם הרשע, הרואה בעיני רוחו, את עם ישראל בגדולתו ובנפילתו, ידע לציין "כרע שכב כארי". גם כאשר נופלים, יש ליפול כארי ולא ככלב בזוי.
הוא נמלט. במשך כעשרים שנה סגר עצמו מאחורי דלתות חדרו הקטן. לא יכל לשאת את באשת השקר. לא מצא הד מספיק לזעקותיו, ובחר בשתיקה. שתיקה קורעת לבבות, שטיהרה את נשמות חסידיו. איך יוכל לשאת את הצביעות, כאשר העולם טובע בביצת האנוכיות. "העיניים נעוצות ומפלבלות לשמים, והלב כורע ומשתחווה לעצמו…" העולם שרוממות הצדק והחסד בגרונו וליבו מלא אנוכיות קטנונית.
"לכו ללמוד" הוא צועק לעבר חסידיו, בשעה של חסד, כשהדלת הסגורה מועילה להיפתח. והדלת שוב נסגרת. היא תפתח שוב, והפעם בקלות, בפני האיכר הזקן והמגושם, שבא לספר לו על פרתו החולה. למי שמהין לשאול, משיב הרבי קצרות. הוא, האיכר, מדבר על פרה ומתכוון לפרה. ואילו הם באים אלי לדבר על אלוקים, וחושבים באותה עת על אותה הפרה. (ועל הפרנסה, על פת לחם, על מעט כבוד מדומה…)
"חושבים אתם שיצר הרע נראה כמו רוצח, בידו האחת גרזן ובשנייה צלב? טעות היא, היצר הרע לובש בגדי משי ומתכסה בטלית של תכלת. הוא פורץ אל תוך הלב דרך חורי המידות המגונות". גדולתו התורנית ועיונו המעמיק הדהימו. היה עומד על רגליו ומעיין 7-8 שעות, מבלי להניע איבר.
הוא ידע לשתוק והבין גם את ערכה של כל מילה. לשונו חדה כתער, אינה יודעת חנף וממאנת רחם. מדוע – שואל הוא – מדוע נאמר בתורה בעשרת הדברות "לא תגנוב", ובספר ויקרא בפרשת קדושים "לא תגנובו"? – משום שלאנשים הנכבדים, לתופשי המשרות, לא נאה לדבר בלשון נוכח: לא תגנוב, אליהם פונה התורה בלשון המכובדת, בלשון רבים: "לא תגנובו".
האדם נמשל בפי קדמונינו לכלי חרס, מדוע? משום שגם כלי החרס, עשוי רק מעפר, ואין לו שום ערך, זולת היותו בית קיבול…אפשר להכניס לתוכו את כל היקר שבעולם.
הזיקנה היא מחלה שיש להילחם בה. אדם חייב להישאר צעיר. אדם זקן משול במדרשי חז"ל לקוף. וכל כך למה? משום שהוא חקיין. הוא חדל לחשוב ומחקה את עצמו…הוא פועל רק כפי שפעל אתמול…
הגיעה אליו שמועה, שהתפרסם צו המאלץ להדפיס בכל סידור תפילה – תפילת "מי שברך" לצאר הרוסי ולקיסרית. מה הפלא, הוא מפטיר, כאשר יהודים מביאים את השוק לבית הכנסת, מדוע לא יכנס הצאר אל הסידור?
"אלוקים", אשר אני בשכלי הקטן יכול להבין אותו ואת דרכיו – אלוקים כזה אינני עובד.
הוא ראה באנוכיות את שורש הרע, את הכוח המאיץ של השקר והצביעות. אך הגאווה קוממה אותו יותר מכל. לשקר נפוח זה לא היה כלל מקום בהגיונו. חז"ל לימדונו כי "כל הבורח מן הכבוד – הכבוד בורח אחריו". וכי למה נענש אותו מסכן, שהכבוד ירדוף אותו? הוא נענש, משום שהוא בורח, משום שעדיין רואה הוא ב"כבוד" ערך כלשהו. מאפס – לא בורחים.
"לבכות" מותר, אך שאיש לא ישמע. "שהלב יתפוצץ, אבל לא תשמע אפילו אנחה". התורה מספרת על בת פרעה, שגילתה את תיבת משה בסוף: "ותפתח ותראהו, והנה הנער בוכה. ותאמר מילדי העברים זה" (שמות ב). את קולו של משה לא שמעה, לא נאמר "ותשמע נער בוכה". בכי של יהודי לא שומעים. "ותפתח ותראהו" נאמר. וכאשר ראתה בכי ללא קול הבינה כי "מילדי העברים זה".
הוא חתר בכל כוחו, עד הרגע האחרון – אל חופי האמת. לא נרתע מכישלון, כלל לא אכפת היה לו. כי העיקר הוא לחתור, הרי כך לימד: קחו מוסר מן הים וגליו. הביטו אל סערת רוחו, ראו את גליו מתנשאים בשצף ומתנפצים, מבלי שישיגו מאומה. הים וגליו, היודעים היטב שלעולם לא יצליחו להציף את היבשה, ואינם פוסקים לחתור ולסעור.
והוא חתר ללא סוף. גם לאחר מותו, היו הנורמות שהוא הציב לעצמו, ויצרו גבול חדש לפשרות. גם הנמושות, גם אלו שנכנעו באמצע הדרך, גם אלה שנאלצו לעשות שקר בנפשם, למדו לפחות כי שקר הוא… הפשרות שנעשו, היו לפחות בקו האמצע שבין השקר של העולם והאמת שלו. לא פשרה בין שקר גדול וקטן. כי הרבי לימד היכן האמת.
הוא לא נשכח אף פעם מלב מי ששמע את שמו. ימים ארוכים חולפים אולי מבלי שנזכרנו, מבכרים אנו לחסות, בצילם של אלי השקר ואלילי הצביעות.
אך מדי פעם, כאשר שאלת הקיום של יחיד או של ציבור עולה על הפרק, כאשר הבריחה הגדולה – מעצמנו – נתקלת בקיר, כאשר האנוכיות והנוחיות מתגלות כמחסה קש, מול פצצות האימה של המציאות הקשה. מול תהום האנוכיות המתגלה בעולם – עולה זעקת האמת, על האיש המופלא שנחיריו העדינים חשו בבאשה. מצלצלת זעקת האמת אותה השמיע, בשאגות ובשתיקה, רבי מנחם מנדל מורגנשטרן – הרבי מקוצק (תקמ"ז-תרי"ט 1787-1859), האיש שחתר אל חופי האמת, האיש שמהווה דוגמה לדורות!
(באדיבות "עת לחשוב")
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור