החוקים של השמחה

למה זה לא מפליא אותי? טוב, אולי בגלל שכמטפל ומאמן אני רואה כל כך הרבה אנשים שחיים חיים חסרי השראה ורצון.

כמה אנשים אתם מכירים שבאמת מתרגשים לקום כל בוקר מהמיטה ורוצים בכל מאודם לחיות את היום שבורא עולם נתן להם? כמה אנשים נרתעים כשהם שומעים את השעון המעורר מצלצל, ופשוט לוחצים על הכפתור מתוך ייאוש ומייחלים לעוד כמה דקות של חוסר הכרה מתחת לפוך? אנשים בלי רצון והשראה, אנשים שלא מתרגשים לקבל עוד יום לא ממש נקראים "חיים".

אז איך נעשה שיהיו לנו חיים מלאי השראה ורצון? איך נגרום שבכל יום נתקרב להשגת המטרות שלנו בחיים, ליעדים החשובים לנו באמת? וחשוב לא פחות, איך נדע מה באמת חשוב לנו?

שאלה: אם יכולתם לחיות את החיים המרגשים שהייתם רוצים עכשיו, איך הם היו נראים? אתם יכולים לתאר אותם?

מאמרים נוספים בנושא:

רק השמחה

21 נקודות לשמחה

פרופסור שמחה

הדבר הראשון שאנחנו צריכים כדי לחיות עם רצון ומוטיבציה הוא חזון של 'חיים טובים' – אלה שאנחנו רוצים, וכמובן שיטה להפוך את החזון למציאות. באופן אישי, עשיתי את זה בעזרת המדריך הרוחני הנפלא שלי – הרב שלום ארוש, שהלימוד והספרים שלו הם מה שאני מכנה אימון באמונה.

הרב שלום ארוש מסביר לא מעט שאנחנו נשלטים על ידי האמונות שלנו. לא משנה מה אנחנו מאמינים על העולם, על עצמנו ועל אחרים – זה מה שיקבע איך נרגיש, נחשוב, נגיב ונתנהג. אם אנחנו מאמינים שאנשים במהותם טובים, ידידותיים, חמים ומקבלים – נזכה לדפוס חשיבה חיובי, ועל ידי שנקבל את האחר ונראה את הטוב שבו, בורא עולם יעזור לנו להפוך את הציפיות שלנו לדבר אמיתי. אבל אם, מצד שני, אנחנו מאמינים שהעולם הוא שדה קרב אחד גדול, אז התוכניות שלנו יגרמו לנו להתערבב בקרבות תמידיים כל רגע בחיינו. וגם אם אנחנו לא רבים עם מישהו ברגע מסוים, אנחנו משוכנעים שבמוקדם או במאוחר זה יקרה ולשדה הקרב אנחנו ניכנס.

אם אנחנו מאמינים שאלוקים מעניש אותנו, זאת יכולה להיות דרך אחת של חשיבה. אבל אם, במקום זאת, אנחנו מאמינים שאלוקים לא מעניש אותנו, אלא מאתגר אותנו – אז זה כבר סיפור אחר. חשיבה כזו משנה את הכל. שינוי פשוט של מילה אחת עם תוצאות אדירות לאיך שאנחנו מקבלים את העולם.

התפישה, המודלים לחיקוי והאמונות שלנו משפיעים על החלטות שנקבל, מסיבה אחת – הם מוגבלים ולכן גם יגבילו אותנו. אם אני לא מאמין שאצליח באמת, אז אני בעצם דוחה בשתי ידיים מלא רעיונות יצירתיים שקיימים בתוכי, מטרות חשובות שאני רוצה וצריך להשיג בחיי, ולעולם לא אצליח לחשוב עליהם. אם יש לי כישרון מסוים, יכול להיות שלעולם לא אממש אותו ולא אצליח בתחום בו הוא מתבטא. אם הרצון העמוק שלי הוא להקים עסק מסוים עם הכישרון שלי, לעולם לא אגע בו. אם אלוקים שולח לי את החצי השני שלי ואני לא מאמין שאני יכול לאהוב, להיות אדם אכפתי ומסור, מאושר ושמח, אז זה לא יקרה!

אבל אם אנחנו באמת מאמינים שהכל אפשרי! ושהתוכנית שלנו לגבי העולם היא שאלוקים יכול לעשות הכל ושהוא באמת רוצה להעצים אותנו, לעזור לנו להשיג את המטרות שלנו, אז התוכנית – הדרך בה אנו מסתכלים על הדברים, תאפשר לנו לעשות את הצעד הראשון ולהגיע לשלבים נפלאים.

אולי גם זה יעניין אתכם:

שמחה להיות אני

למה הם כאלה שמחים?

שמחה אמיתית

לא משנה מהי המטרה, בין אם רוחנית או גשמית, בין אם לזכות להשראה או להוריד במשקל, לעשות כסף או ללמוד כל היום בישיבה – לא משנה, יש אפשרות לפרוץ את הדרך מתוך האמונות המגבילות והצרות הללו, אלה שבדרך כלל שולטות עלינו. את האמונות המגבילות והלוחצות נשליך לפח האשפה בהחלטה נחושה, ונתחיל לקבל החלטות שמבוססות על האמונה האמיתית, זו שקרובה לאמת ולבורא עולם, לתורה, ללימוד והמוסר של הגדולים והצדיקים לאורך כל הדורות, מי שמדריכים אותנו להבין וללמוד מה אנחנו באמת מסוגלים לעשות ולהשיג בחיים.

נניח שאתם מרגישים מיואשים ומדוכאים אבל אתם רוצים להיות מאושרים. תודה לא-ל, יש לכם חיים טובים, תואר, אתם נשואים פלוס ילדים… בדרכים רבות, יש לכם כל מה שאתם צריכים וקיוויתם לו. רק, יש בעיה אחת: אתם עדיין לא מרגישים מסופקים, אתם עדיין חסרי רצון לחיות. אם המרכיב החיוני הזה חסר, אז גם אם תהיה לכם כל ההצלחה שבעולם, עדיין, תרגישו כישלון מוחץ מהלך על שניים. למה? בגלל שאתם לא נהנים מהחיים שלכם, לא נהנים מעצם הקיום שלכם. ואם אין את זה, אז מה טוב בכל ההצלחה האדירה השקרית הזו?

"דרכיה (של התורה) דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום"!

אלוקים אומר לנו שכל מה שאנחנו צריכים כדי להיות באמת שמחים ומסופקים, נמצא בתוכנו – ביהדות שלנו, בתורה ובמסורת אבותינו. אולם אנחנו צריכים להיות מסוגלים להתחבר לתענוג והטוב שקיים בהם. לא, אנחנו לא יודעים איך להיות אנשים שמחים, וגם אין לנו את האסטרטגיה והדרך של איך עושים את זה! כשהיינו צעירים, בטח היה לנו רעיון או שניים איך לגרום לעצמנו לצחוק וליהנות מהחיים, אבל עכשיו התבגרנו ואנחנו לומדים כל הזמן איך להיות מבוגרים ורציניים, עד ששכחנו איך זה להיות שמחים.

חלק מהסיבה שאיבדנו את היכולת לשמוח, לפחות באופן זמני, היא בגלל שלמדנו דברים בדרך הלא נכונה. בבית הספר 'דחפו' אותנו ללמוד כשהיינו משועממים וחלמנו בהקיץ. ללמוד בצורה כזו זה הדבר הכי גרוע שיש. אם לא היינו מעורבים בשיעור, אם לא היינו מעוניינים, אם לא היו לנו רצון והשראה, אם משהו לא היה דוחף אותנו ומושך את הסקרנות שלנו, אז מה באמת למדנו? מה באמת השגנו? ישבנו שם והשתדלנו ללמוד ולהיות חלק. אבל אי אפשר "ללמוד איך להיות שמחים" בדרך הלא נכונה אפילו אם נדחף את עצמנו לכיוון השמחה. זו הסיבה שגם אם אנחנו מנסים להיות שמחים, אנחנו פשוט לא מצליחים.

אם אתם מבינים קצת בחוקי הפיזיקה, אתם בטח יודעים שקל יותר למשוך משהו מאשר לדחוף אותו. הדבר נכון גם לגבי המשוואה הרוחנית. במקום לנסות "לדחוף" את עצמנו להיות שמחים, אנחנו חייבים להגדיר את המטרות, החזון, החלומות והאמונה שימשכו אותנו קדימה. דברים שיגרמו לנו לרצות לקפוץ מרוב שמחה.

זוכרים את ההרגשה הנפלאה כשניצחתם במשחק? כמה מאושרים הייתם כשנולד הילד הראשון? זה מקור הרצון לחיות שאני מדבר עליו, וזה לא חייב להיות משהו של פעם בחיים.

* * *

ד"ר זאב בלן הוא פסיכותרפיסט העוסק בתחום למעלה מ-32 שנים, מטפל ומאמן בעזרת האמונה (אמונה קואצ'ינג) ועל פי משנתו של רבי נחמן מברסלב.