הייתי רוצה ש…

איך הופכים רצון למשהו אמיתי?
הרחיבו את הדיבורים סביבו
עד לפרטים הכי קטנים, תארו אותו
בצבעים עזים. כך תסייעו לו להתגשם,
להפוך למשהו אמיתי.
 
 
אחד הכוחות הפעילים יותר והמוערכים פחות, הוא כוח הרצון. לרצון, עם כל העוצמה הפנימית שבו, יש חיסרון. הוא עדין ומופשט, ובעולמנו אוהבים דברים מוחשיים, שניתן לחוש, למשש ולטעום. היחס הצונן לכוח הרצון נובע מאותה סיבה שהוא נעלה וחשוב כל כך. אנשים אוהבים דברים מובנים, מושגים בהישג יד. כאלו שניתן לנתח אותם, להוכיח, ולפחות להתווכח עימם. והרצון איננו כזה.
 
משום כך, כשאומרים על בחור נחמד 'יש לו רצונות טובים', כמו גם על יוזמה שלבעליה 'היו רצונות טובים' – הכוונה השקופה היא, שבפועל לא ראינו מעשים. לא מיששנו תוצאות. והרצונות המקסימים ממשיכים לרחף בחלל כמו להקת יונים לבנות המבשרות שלום עתידי בשום אופק. רצונות טובים – היינו אפס מעשים. ומכאן נגזרת המשוואה המוטעית, כאילו היו הרצונות סתירה למעשים.
 
הרצון הוא כוח ההנעה האדיר בתבל. אך על מנת לעשות בו שימוש יעיל, מוכרחים קודם להכיר אותו עצמו.
 
הייתי רוצה ש…
 
הנטייה ליחס לרצון משמעות ערטילאית, או סתירה למציאות – היא טעות. אולם יש לה מקור אמיתי. הרצון משובץ בשלב קדום מאוד של כל התפתחות, בשלבים של קודם התהוות. דוגמא פשוטה, אין פעולה שביצענו ביודעין שלא קדם לה רצון בהתאם. אדם לא מסוגל להושיט יד לשלום, בלי שיחלוף בו קודם לכן רצון לביצוע פעולה שכזו. אפילו מחשבות חולפות בנו רק אחרי תקדים כלשהו של רצון. הרצון ממוקם אם כן במקום בראשיתי, לפני המחשבות לפני המעשים. הרצון מבזיק במוח כמו ברק, המחשבה קולטת אותו ומעבדת את הנתונים ברמות שונות. בהמשך, עובר החומר תיאום מול עמדת המציאות. אחר כך מגיעה גם התחושה, ההרגשה ואפילו הכלים המעשיים.
 
על פי תורת הפנימיות, הרצון מקביל לספירת ה'כתר', הספירה העליונה והראשונה מעשר הספירות המקובלות. לכן הוא גם מופשט ובלתי מובן כל כך, הוא פשוט ראשוני, בלתי בשל, בלתי מצויר. אבל זה רצון. ויש לזה גם נקודת פלוס. הרצון, דווקא משום שהוא גמיש ורכרוכי, הוא גם איננו מאוים. לא תנאים סביבתיים, לא דעת קהל גם לא כסף וכבוד ישפיעו על הרצון, משום שהוא ממוקם מעל ומעבר לכל הבלגאן הזה.
 
נהוג לתרגם רצון למוטיבציה, וזה ממש לא נכון! הרצון איננו ציון דרך, דחף פנימי, או תחנת דלק. רצון הוא מציאות.אך המציאות הזו עדינה ודורשת תשומת לב לא מבוטלת. כמו זרע קטן המכיל בקרבו את כל הנתונים של העץ הגדול, אם יקבל הזרע את תנאי ההתפתחות האידיאליים, יבקע ממנו עץ. אם לא, הוא סתם כך יירקב.
 
להפוך רצון למציאות ממשית
 
אז יש לנו כעת מידע חשוב בהחלט. התעורר בנו חשק, הדבר אומר שמשהו בנפש שלנו החל להיוולד. רצון טוב הוא הבזק ראשון של מציאות טובה. את ההמשך נצטרך להוביל בהשקעה נאותה. על מנת לסייע לרצון להיוולד באופן חלקי, מציע רבי נחמן מברסלב לבטא אותו בפה. רצונות זה דבר מקסים, אך כל עוד לא הענקנו להם ביטוי ממשי בפה, עדיין 'יש לנו רצונות טובים'. הפה מסוגל לצייר את המופשט ולהעניק לו תלבושת. כך גם מגיעים הרצונות הטובים ללבושם האמיתי. האותיות שאנו הוגים בפה מעניקות ממשות ומציאות לרצון הדק והנעלה.
 
בשלב הזה נדרשת כבר עבודה. על מנת להפוך רצונות למציאות, אין מנוס, מוכרחים ללוות את תהליך הצמיחה שלהם בחום ואהבה. התפקיד כאן זהה ממש לתפקידה של כל אם מסורה. דברו איתו, דברו עליו, עשו ממנו עניין.
 
אם מבינים נכון את משמעותו העצומה של כל פירור רצון, מקבלים משמעות חיונית ביותר לחיים.
 
תנו מבט סביב ותגלו איך האנושות כולה מספרת כל הזמן מה היא רוצה ולהיכן היא שואפת. אנשים מדברים בשפת הפה והגוף על רצונותיהם. וכתוצאה מכך, חוגגים כאן הטוב והרע. המאורעות וההמצאות הטובות הם פרי יצירת הרצון. רצון טוב מוליד מציאות טובה, וכן להיפך. לכן חשוב מאוד לעשות במידע הזה שימוש חיובי באופן דו סטרי – 'סור מרע' 'ועשה טוב'.
 
רצון מקבל תוקף כשמוצמד לו דיבור. רצון שלילי לא אמור לקבל גושפנקא של דיבור. לפחות לא לומר בפה מלא, גם זה משהו. התעורר בך רגש פסול, רק אל תעניק לו מציאות להתפתח עליה. לעומת זאת, אם תפס אותך רצון חיובי, תפוס אותו בזמן ותעניק לו לבוש. תן לו מספר מילים שיהפכו אותו למציאות.
 
על העיקרון הזה מבוססת בעצם התפילה – להעניק מציאות לרצונות טובים. גם התפילה האישית של כל אחד מאיתנו אמורה לשרת את הרצונות הטובים, להעניק להם קרקע מציאותית בתוך דיבורים טובים. וכך באמת מורה רבי נחמן לעשות 'התבודדות'. בזמן השיחה עם בורא עולם, חשוב מאוד לספר לו על הרצונות הטובים שלנו. לא להסתפק במידע כללי, אלא לפרט, לרדת לפרטים ולתאר בצבעים עזים. הרחבת הדיבור סביב רצונות טובים תסייע להם להתגשם, להפוך למציאות ממשית.
 
ההבנה הזו מקנה לנו נקודת מבט רעננה על הבריאה. אנחנו מסוגלים להבין שהסביבה שלנו היא סך נתונים יבשים – מימד הזמן, מרחב המקום, הגוונים והחומרים ואפילו האנשים, כל אלו מצבור מסוים של נתונים. בקובץ הנתונים הזה אנו אמורים לנפוח רוח חיים. הרצונות שנשכיל להחדיר בעולם בו אנו חיים יעניקו לו צורה לטוב ולמוטב. האדם נשלח לכאן, לעולם הזה, על מנת להפוך את הכלים בהם הוא פוגש לקונצרט מרהיב, שיביא רק את הטוב והחיובי לידי ביטוי. הרצונות הם נשמת הבריאה, צריך רק לנווט אותם באפיק הנכון. לרצות טוב, ולבטא את הרצון הטוב בפה.