העצה של הזקן
הכאב על המצב מטריד אותי לא מעט. אנשים מרגישים מאוימים ומפוחדים, מה עושים? איך מתמודדים? הרב שלום ארוש עם העצה של הזקן החכם.
במהלך חיי יצא לי לפגוש לא מעט אנשים שהיה איום על החיים שלהם. מה אומר לכם, כמה שתנסו לתאר לעצמכם מה קורה איתם, לא תגיעו לאפס קצה (ועדיף שכך) מהחרדות שלהם. אין להם לא יום ולא לילה, לא מנוחה ולא שלווה, הם חיים בפחד תמידי שכמעט גורם להם לטירוף הדעת, לא עלינו, בטח לא ישוב הדעת וברור ששמחת החיים היא מהם והלאה.
הכאב על מצבם הטריד אותי לא מעט. חשבתי עליהם רבות, התפללתי עליהם, ביקשתי את עצתו של בורא עולם, את העזרה שלו, ההכוונה. ואז, יום אחד הוא נתן לי בתפילה האישית תזכורת על דברי הרמב"ן: "כשהיה בא ברומא בחצר מלכי אדום על עסקי הציבור היה מסתכל בפרשה זו ללכת אחרי עצת הזקן החכם כי ממנו יראו הדורות וכן יעשו".
מיהו הזקן החכם? ומהי עצתו?
השלם שבאבות, בחיר האבות – יעקב אבינו ע"ה.
ואיך הוא קשור למה שסיפרתי לכם?
ובכן, לא היה אדם שחי תחת איום על חייו כמו יעקב אבינו – במשך לשושים וארבע שנים!!! בגיל שישים ושלוש, אחרי קבלת הברכות מאביו, אמרה לו אימו: "הנה עשיו אחיך מתנחם לך להרגך". לא, יעקב לא נבהל וגם לא מאבד את השמחה או את ישוב הדעת שלו. הוא הולך ללמוד בבית המדרש במשך 14 שנים! וכאן מתעוררת שאלה מאוד מתבקשת: מה, עשיו אחיו לא ידע שיעקב יושב אוהלים? הרי הוא יכול להגיע אליו בקלות ולהרוג אותו. אבל לא יעקב הוא זה שיתבלבל, גם לא ידאג שום דאגה מיותרת. הלאה. בביתו של לבן, חמיו הרמאי והנוכל, הוא עובד 20 שנים. ושוב, האם עשיו לא יכול להגיע לשם ולהרוג אותו? יעקב בשלו – בשלווה, בשמחה ובעבודת השם שלו במלוא המרץ. ולא רק, אלא שמקים בית ומצליח בכל מעשה ידיו. אם היה עצוב או דואג – השכינה הקדושה הייתה עוזבת אותו ובוודאי שההצלחה הייתה ממנו והלאה.
ומה זה אומר? התורה הקדושה היא לא ספר היסטוריה, כפי שאני נוהג לומר בכל הזדמנות, היא גם מאוד עכשווית והמסר שלה הוא עבור כל אחד מאיתנו ממש כאן ועכשיו, לא סיפור של פעם וזהו. ממש לא. בכל אופן, במקרה הזה התורה מראה לנו את גודל האמונה האדירה של יעקב אבינו גם במצבים הקשים ביותר של – מאבק על החיים ממש. ולא רק, יש כאן שיא חדש של איום ממשי: יעקב אבינו מתכונן למפגש הגדול והממשי עם אחיו שבא בכוונה תחילה להרוג אותו ואת כל משפחתו. מישהו אחר היה מאבד את העשתונות, מנסה לברוח, להבריח את המשפחה לכל מיני מקומות, לעשות כל מה שאפשר. יעקב אבינו אכן עשה כל מה שאפשר – הוא התפלל לבורא עולם, לא איבד את ישוב הדעת שלו, המשיך לתפקד בצלילות מעוררת התפעלות, וההתנהגות שלו היא מופת ודוגמה לדורות, שבכל פעם שהיו חכמי ישראל ניגשים לדבר לפני השלטון במדינה בה גרו, היו מעניינים בפרשה זו שבתורה, כפי שמובא במדרש ובדברי הרמב"ן (אותה תזכורת שקיבלתי מבורא עולם): "כשהיה בא ברומא בחצר מלכי אדום על עסקי הציבור היה מסתכל בפרשה זו ללכת אחרי עצת הזקן החכם כי ממנו יראו הדורות וכן יעשו".
ללכת אחרי אבא יעקב היקר שעמד בחוזק ובתקיפות באמונתו בכל המצבים הקשים ביותר שעברו עליו, זו הסיבה שהיה תמיד שמח וזכה לעצה הנכונה בכל דבר, ובעיקר, זכה שהשכינה הקדושה הייתה איתו ואף אחד לא יכל לו – לא לבן ולא עשיו וגם לא המלאך שנאבק עימו. אחרי ששמע מפי המלאכים על כוונת אחיו עשיו, מה עשה יעקב? התפלל, וציינתי בלא מעט מקומות שכל קבלת התפילה היא רק לפי האמונה – אם היה נופל משמחתו חלילה, השכינה הייתה סרה ממנו ותפילתו לא הייתה מתקבלת. אבל כמו שהבנו, הוא הדוגמה שלנו, המגדלור שמורה לנו לדעת ולהבין שלנוכח כל הצרות ולנוח סכנת החיים המרחפת על עם ישראל בכל הדורות – עצתנו היא רק אמונה והתחזקות בשמחה מתוך האמונה הטהורה והשלמה שהקב"ה איתנו כל הזמן! כך נזכה שהבורא ישמור עלינו ונצליח לעשות את הפעולות הנכונות. והעיקר – לא לאבד את הקשר עם הקב"ה ואת הביטחון בו, וממילא נעמוד בגבורה ובשלוות נפש בכל הניסיונות!
מאמרים נוספים בנושא:
זו תכלית הבריאה: שעם ישראל והעולם כולו יגיעו לאמונה השלמה. כאשר תושלם האמונה בשלמות יתבטלו הגלות והצרות כולן. לכן זו טעות גדולה לחשוב 'מתי כבר ייגמרו הצרות?…" אנשים אומרים לי שהם שבורים מכל מה שהם שומעים ורואים, ושואלים אותי שוב ושוב, "איך אפשר להיות בשמחה לנוכח כל הצרות הללו? הבטיחו לנו גאולה, מה קורה כאן? אי אפשר לסבול את זה יותר…" ואכן, זה באמת ניסיון קשה, לראות את הדם של אחינו ואחיותינו היקרים, עם ישראל, נשפך, את הביזיון של כבוד השם שנמצא בהשפלה גדולה ועל המשפחות הפצועות והשבורות, כל שכן אלו שהצטרפו למשפחת השכול והכאב התמידי על אובדן היקר להם.
כולנו כואבים וכולנו בוכים את הצער והכאב, את השמועות הרעות, אבל דווקא עכשיו יותר מכל זמן אחר, למרות שזה קשה ונראה אפילו כמשימה בלתי אפשרית – דווקא עכשיו אנחנו צריכים להתחזק באמונה ביתר שאת וביתר עוז! דווקא עכשיו אסור לנו לשכוח את האמונה הפשוטה, שכל מה שהשם עושה – לטובה הוא עושה! גם אם אנחנו לא מבינים ולא יודעים ולא רואים ולא מצליחים לראות את זה בשכל הפשוט שלנו. כי אחרי הצער והכאב והבכייה – "אנחנו קמנו ונתעודד" ונחזיק באמונה השלמה שהקב"ה צדיק וישר, "צורי ולא עוולתה בו", שאין עוד מלבדו והוא כולו טוב (וכשאדם מאמין בזה הוא לא רואה שום רע בעולם, הוא יודע שהכל לטובה) ומצווה גדולה להיות בשמחה תמיד!
שוב, אי אפשר להבין את זה בשכל, מכיוון שזו אמונה ולא הבנה. אם היינו מבינים את הבורא בשכלנו, זה אומר שהבורא חלילה קטן מאוד, אבל הבורא ברוך הוא נעלה ומרומם למעלה למעלה מהשגתנו, ולכן זה טוב ויפה ונכון מאוד שלא נבין את דרכיו והנהגתו, וכל הקשר שלנו אליו הוא באמנה הבלתי מסויגת שלנו בו וביטחוננו בו שהכל, כולל הכל, טוב!
מי כמונו, עם ישראל, שעבר צרות אינספור בכלל ובפרט, ולאחר כל הצרות האמונה שלנו רק התחזקה והתגברה. גם עכשיו, אנחנו צריכים לצאת מכל המצבים הקשים האלה מחוזקים יותר באמונה ובשמחה אמיתית, כי כל מה שקורה איתנו הוא לטובה. ואם נעמיק בנושא, נראה ששורש כל הצרות שלנו הוא דווקא בגלל חוסר אמונה, ואת זה אנחנו מתבקשים לתקן, כפי שמסביר רבי נחמן מברסלב בספרו ליקוטי מוהר"ן. התשובה והתרופה החזקה ביותר לנוכח הצרות היא דווקא חיזוק האמונה והשמחה. וכן, כפי שאומר רבי נתן מברסלב בלא מעט מקומות (אציין כאן מקור אחד, ליקוטי הלכות, הלכות הודאה, ו): "כל הצרות רח"ל הם בחינת גלות השכינה, ועיקר גלות השכינה הוא מה שהעצבות מתגבר על לב ישראל, משם כל התאוות בפרט תאוות המשגל ותאוות ממון שבאין רק מן עצבות ומשם כל הצרות! ולכן כשיוצאין מהצרה צריכין להודות בפה בכל ליבו, שזהו בחינת שמחה, כי עיקר השמחה היא ההודאה להשם יתברך שזהו עיקר תכלית השמחה של לעתיד. כי זה עיקר התיקון של התודה והודאה שחייבין להודות כשיוצאין מהצרה: לתקן הקלקול שמשם באו הצרות שהוא העצבות כנ"ל כדי שמעתה נזכה להינצל מכל הצרות על ידי תוקף השמחה…"
על זה צריכות להיות, בעיקר, התפילות שלנו – על התחזקות באמונה, על קבלת הדעת האמיתית שלא נאבד את האמונה חלילה, כי כאשר תאיר לנו האמונה בתוך הצרות, הבלבולים, הקשיים והאתגרים הלא פשוטים שאנו מתמודדים איתם היום, ממילא יתבטלו כל הצרות (כמובא שם): "וכל הצעקות והזעקות שצריכין לצעוק בעת הצרות ח"ו הכל הוא לזכות שיאיר עליו הדעת גם בתוך הצרה עד שיוכל לשמח נפשו וכנ"ל, שעל ידי זה דייקא יוצאין מהצרה והגלות".
וכאשר הצרות גורמות לרפיון וחולשה מהאמונה והשמחה, אז הסכנה גוברת, מכיוון שמגבירים את שורש כל הצרות. נמצא, שכל החולשה והצער רק מזיקים ומסוכנים לאדם עצמו ולכל עם ישראל. וכן עם כל הקושי והכאב, ברור הוא שקדושים יקרים שקיפחו את חייהם הי"ד לא היו רוצים אותנו שבורים ומדוכאים, אלא שמתוך הצער והכאב נתחזק יותר וכן, גם נשמח. זה הניצחון האמיתי של עם ישראל בכל הדורות, וזהו גם סוד הגאולה שלנו.
אולי גם זה יעניין אתכם:
אז לכל מי ששואל, "מתי יגמרו הצרות ומתי יבוא משיח?" יש לי בשורה טובה מאוד: הגאולה כבר כאן והמפתח לביטול כל הצרות נמצא בידיים של כל אחד ואחת מאיתנו, משום שהגאולה היא עבודה אישית וקניית האמונה באופן פרטני. וככל שדעת זו תתפשט בעם ישראל, שעוד יהודים יזכו לעבוד על מידת האמונה ויקנו את נקודת השמחה – לשמוח בבורא ובכל מצב – כך תתקדם הגאולה של כלל עם ישראל, כפי שאומר רבי נתן מברסלב, שזה כל עניינו של משיח: "הצדיקים שהם בחינת משיח שעושים את המצוות בשמחה ומזכין את ישראל לזה". זה העניין של משיח – להביא את האדם לנקודת השמחה, לקיים את המצוות בשמחה, לחיות בשמחה. לכן הצדיקים, שהם בחינת רוחו של משיח, מלמדים אותנו כבר בדור הזה את דעת משיח, וכל אחד כפי שזוכה לקרב את עצמו אליהם כך הוא זוכה למשיח הפרטי שלו, ולקרב את המשיח של כלל עם ישראל.
ועיקר השמחה – להודות לבורא עולם בכל מצב ביחד עם האמונה שהקב"ה הוא טוב ומטיב (כמבואר בהלכה הנ"ל): "ועכשיו שאין לנו קרבן תודה, צריכין להודות בפה בכל ליבו, שזהו בחינת שמחה, כי עיקר השמחה היא ההודאה להשם יתברך שזהו עיקר תכלית השמחה של לעתיד, שאז יעסקו רק בתודה והודאה להשם יתברך בשמחה עצומה". כלומר, מי שחפץ בגאולה מוזמן כבר עכשיו לעבוד על מידת השמחה וההודאה, שהן התוצאה הישירה של האמונה הפשוטה. וזהו, הגאולה שלו כאן, ובקלות. כי המחשבה שמשיח יבוא כדי לפתור לנו את כל הבעיות ולהוציא אותנו מהצרות ולאפשר לנו "להמשיך בחיים" שלנו, היא טעות מאין כמוה. משיח בא לגאול את העולם! כלומר, להביא את העולם לתכלית שלשמה הוא נברא – להאמין בבורא עולם בכל מצב ולהלל ולהודות לו, כמו שכתוב: "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו", ואומרים חז"ל שלעתיד לבוא יאמרו גם על הצרות "הטוב והמטיב". לכן משיח ילמד את עם ישראל לומר תודה וכך יגאל אותם. אז למה לחכות עד שמשיח יבוא? לימדו לומר תודה על הצרות, על הכל, על כל מצב, על הקשיים, על הטוב והמוטב, למדו גם שהקב"ה אחד ושמו אחד ושאין שום רע בעולם כלל, והנה, הגאולה שלכם ממש אצלכם. וזה קורה בכל יום ויום, לא ביום המיוחד שכולם מצפים ומייחלים שיקרה, כמו שכתוב בתפילה "ומביא גואל לבני בניהם" – מביא נאמר בלשון הווה, לא יביא מלשון עתיד.
את הגאולה נחיש לא בבכייה, אלא בקום ועשה – "בדורון, בתפילה ובמלחמה" – בהפצת דעת מאמר זה וכמה שיותר, זאת הישועה הכי גדולה שכל אדם יכול לקבל וממש ברגע זה, לא לחכות שמשהו יקרה או איזה נס, אלא ממש עכשיו.
ודרך נוספת, קראו את הספר שעריו בתודה, את המרגליות הנפלאות שעשו ניסים ונפלאות עם אנשים, הלימוד בהן מאיר את הלב, מוסיף עומק, תובנות, מביא את האדם לגאולה הכי מהר שאפשר, מסייע לקניית מידת האמונה והשמחה, התודה וההודאה. רק כך נחזיק בשמחה גדולה ועצומה בכל מצב ובכל ניסיון, עד שנזכה לתקן בשלמות את השורש של כל הצרות והגלויות ונזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו, אמן.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור