השודד

זה היה בשעת לילה מאוחרת, כשכולם כבר נמו את שנתם בשלווה ורוגע. רק הוא לא הצליח להירדם. התהפך מצד לצד, ניסה לעצום עין, אבל כלום. נאדה. שום סימן של עייפות או תנומה נחשקת על עפעפיו.
 
ואז הוא התעורר לקול רחש. הוא הסתכל לכיוון הקול – דלת החדר, וחשכו עיניו. צל של ברנש מגודל ומאיים עמד ליד דלת החדר החשוך… איזה פחד! הוא שכב במיטה כשכולו מפרפר, מנסה ללא הצלחה לכבוש את נשימתו הכבדה ואת הלמות ליבו. זיעה ניגרה על פניו. הפחד שיתק אותו והקפיא את דמו בעורקיו. הוא אפילו לא היה מסוגל לצעוק לעזרה, להעיר אי מי מהישנים. בבעתה הוא המתין לסופו הקרב…
 
הזמן עובר והשודד עוד עומד נטוע במקומו. בסוף, הוא החליט להתעשת על עצמו, הוא הרי חייב לעשות משהו. מה? להילחם בו. הוא קם מהמיטה ובתנופה נמרצת התנפל עליו, ידיו תפסו בעוצמה שלא חש מימיו את…. שולי המעיל הארוך שהיה תלוי על הדלת והתנודד קלות מרוח הלילה.
 
מה שתעתועי החושך יכולים לעולל…
 
מאמרים נוספים בנושא:
עוד יום שגרתי?
ברוכים הבאים לזירה הלוהטת
על כנפי הדמיון
כשהמנהל הוא הדמיון
 
אחד הטריקים האהובים על היצר הרע והכלי בהא הידיעה שהוא מחזיק אצלו בארגז הכלים, 'שליף' לכל רגע אפשרי, הוא הדמיון. או כפי שמכנה אותו רבי  נחמן מברסלב – כוח המדמה.
 
מה ומי זה הכוח הזה? האמת, הגדרה מדויקת אין לו, אבל הוא שם נרצה או לא נרצה. מלווה אותנו, בין אם אנחנו רוצים אותו לידנו ובין אם הוא פשוט נדחף לזירה. חלק בלתי נפרד מחיינו. ומה שהוא מעולל לנו… מי מאיתנו לא נתקל ב'שודד' המאיים מפתח הדלת?!…
 
הנוכל הגדול מחייך חיוך ענק על הפנים כשהוא רואה איך שאנחנו עפים על כנפי הדמיון מפינה לפינה, כמו בלון שיצא לו האוויר. נסחפים במערבולת הדמיונות והחזיונות שיוצרים אצלנו בלבול ותחושה איומה של חוסר אונים, עד שאנחנו נוחתים באיזו פינה מבודדת אותה אנו מגלים אחרי מערבולת הרגשות אליה נסחפנו.
 
מה שמצחיק, שדווקא שם בפינה העלומה הזו, כשאנחנו לבד בחושך, עייפים מהמעוף בין פינות החדר הדמיוני, דווקא אז אנחנו פוקחים את העיניים ומתחננים לעזרה מהדבר האמיתי, זה שנטול כל אינטרסים ומלא אהבה אינסופית אלינו – אבא היקר שבשמים.
 
ותחשבו על זה רגע, גם כשהחלטנו לשנס מותניים ולקום ולתקוף את השודד שליד הדלת הייתה לנו יוזמה מסוימת, קמנו, עשינו מעשה. זה מה שקורה בפינה המבודדת והחשוכה שיכולה להיות מוארת מיוזמה ורצון – לקום ולעשות משהו. נכון, הדבר הראשון הוא קודם כל להרים את הראש ולצעוק 'הצילו! אני צריך עזרה!' בהמשך גם באה העשייה.
 
יש בו כוח עצום, בכוח המדמה הזה, כמו שמלמד אותנו רבי נחמן מברסלב. הוא בעיקר מתבטא בכוח המחשבה שלנו. "סוף מעשה במחשבה תחילה. כלומר, כשאדם רוצה לעשות איזה דבר, כגון לבנות בית, הוא צריך לחשוב תחילה במחשבתו איך יהיה ציור בניין ביתו" (ליקוטי מוהר"ן ח"א, ס"ו).
 
כשאתה מגיע למסקנה המוחלטת והמתבקשת – צריך להיאבק בשודד הזה ויהי מה, אתה רואה איך אתה תוקף אותו ומה בדיוק אתה עושה לו. כשאתה צריך לבנות בית, אתה רואה במחשבה שלך את הבית שאתה רוצה, איך הוא יהיה מחולק, מה ישמש כל חדר ובאיזו קומה.
 
רק מה, צריך לשמור על הגבול הדק הזה שנוטה להתערפל ולהיטשטש בין הכוח הציורי והחיוני של הדמיון עליו מדבר רבי נחמן מברסלב, המהווה כוח יעיל ובונה, לבין חלומות באספמיא.
 
השאלה היא, איך עושים את זה?
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
ואפילו  בהסתרה
יום הולדת כל דקה
עוד אחד מהימים האלה
זה התפקיד שלו
 
קודם כל, לא דוחקים את השעה כפי שרבי נחמן אומר. לא צריך להתעקש שהכל יקרה כמו שאנחנו רוצים, אפילו לא בעניינים של הקדושה (חיי מוהר"ן תל"ג). הכל מתחיל ונגמר באמונה. כשמבינים את הנקודה הזו, אפשר לצאת לדרך.
 
ושלא תטעו, ההגעה לנקודה זו היא הכרחית מכיוון שכוח המדמה הפיל חללים רבים בדרך, את אלה שלא הבינו אותה. הרבה פעמים התפל והעיקר התבלבלו אצלנו, מהרצוי והרצוי נהיה לנו סלט מזעזע בראש והצלילה הייתה חופשית.
 
ובכן, זה הרגע ליישם עוד עצה נפלאה שרבי נחמן מברסלב נותן לנו – ישוב הדעת.
 
כן, עצרו הכל ועשו ישוב הדעת אמיתי עם עצמכם ביחד עם בורא עולם (זו התפילה  האישית, או התבודדות כפי שמכנה אותה רבי נחמן). זו הפגישה היומית שרבי נחמן ממליץ לנו עליה עם טונות של חום ואהבה. תגיעו לפגישה, תוציאו החוצה, תדברו על זה, תספרו לאבא מה מציק לכם, למה זה מתעתע בכם ולמה היצר מצליח להתעלל בכם עם כל מיני דמויות וצללים למיניהם.
 
ואין דבר העומד בפני הרצון. עכשיו, תוסיפו לזה את האמונה ואת התובנות שתקבלו בפגישה היומית עם אבא, ו-וואלה! יש לכם מתכון בדוק ומוצלח להגשים את עצמכם ולפעול באמת, ולא לחלום או לשוטט בדמיונות שקריים, אהבות כוזביות כפי שרבי נחמן מכנה אותם.
 
נכון, קשה מאוד לא להיסחף בין גלי ים הדמיון הסוער, במיוחד כשזה מרגיש מאוד נוח וכאילו נעים… אבל צריך לזכור שזה כמו הבלון שעף מפינה לפינה בחדר, בסוף האוויר יוצא, כל הרוח מהמפרשים נעלמת כלא הייתה והסירה הקטנה שלנו מתחילה להיזרק בין הגלים ולהיחבט בסלעים שמעל פני הים.
 
עצרו הכל ואל תיתנו לזה לקרות. תנו רק לדבר האמיתי לקרות, לקחת אתכם הכי רחוק שאפשר, להרים אתכם באמת ולהגיע ליעד האמיתי שלכם בחיים. תתחילו לקלוע למטרה האמיתית. ולא, אל תנסו לקלוע דווקא לעיגול הקטן של המטרה. גם בצדדים ואפילו מחוץ לכל המעגלים שמקיפים את מרכז המטרה, הפגיעה יכולה להיות טובה ועם תוצאות שירימו לכם את הראש מהמים. ואדרבה, זו העדות הכי טובה שאנחנו משלימים עם המציאות שלנו, עם מי שאנחנו.
 
וטיפ קטן לפני סיום – תנו לעצמכם טפיחה קטנה על השכם, כי זו גבורה אמיתית.
 
התרכזו בתפילה ותתחילו לירות את החיצים. הסבלנות משתלמת. כי בסוף, אחרי שנירה את החיצים לצד עיגולי המטרה, החץ המיוחל יגיע גם יגיע וניקלע בדיוק למטרה. רק תוודאו שאתם עם שתי רגליים על הקרקע ולא צפים אי שם בים הסוער של הדמיון. עצרו הכל ותגיעו 'לפינה' הקבועה שלכם עם אבא ודברו איתו, הוא תמיד מוכן להקשיב ולייעץ, לעזור ולהושיט יד, להרים וללטף כשכואב, ולקחת אותנו הביתה, לחוף המבטחים האמיתי.
 
אל תפחדו מהשודד. אל תיתנו לו לשדוד לכם את שנת הלילה המתוקה שלכם, כי גם בחושך אפשר להרגיש את המתיקות והיד המלטפת של אבא.