זוגיות מעל הטבע

אני יודעת שאני טובעת, צוללת למטה, מנסה לשווא להחזיק במים שיעזרו לי להעלות את עצמי. אבל המים, טבעם לזרום. רק פעם אחת הם הסכימו לשנות את הטבע שלהם בציוויו של הבורא.

המים לא היו פראיירים. בהתחלה, הם לא הסכימו לשנות את טבעם ולנוס, אבל מלמדים אותנו מדרשי חז"ל שהדבר שגרם למים להסכים לחצות את עצמם היה ארונו של יוסף הצדיק. כשראה הים את הארון הצף של יוסף, ואת כל קורותיו המצערים – שרשרת האירועים שגרמה לו לרדת מדחי אל דחי (עד לסוף הטוב), כשראה גם את מסירות הנפש שלו לאורך כל הדרך, איך המשיך להיאחז חזק באמונה, בכל התלאות, ממש מעל לטבע – הוא לא יכול היה יותר לעמוד מול העוצמה הזו ובקע את עצמו!

גם אני, כמו כולנו, מתמודדות יום יום עם העולם הזה והניסיונות שבו. חלקם מורכבים יותר ואני מרגישה שאני נופלת בהם שוב ושוב, ועל חלקם אני מגיבה במתינות רבה יותר מאשר בעבר. בשני המקרים, תחושת הכובד של המים לא מרפה. זו התמודדות כנגד לחץ גדול שמאיים להטביע אותי. לא תמיד הכלים שברשותי מספיקים לי כדי לא לטבוע. אבל לפעמים כן. ובכל מקרה, אני מצליחה לעלות לקחת קצת אוויר לפני שאני שוב צוללת.

בתוך המתח המתמיד של חיי היומיומיים, חשוב לקחת פסקי זמן קטנים ולנשום מעט אוויר. יש זמנים שבהם אני כל כך לא יעילה, שכל הזמן מתבזבז לי במניית כמה מעט עשיתי, כמה לא הלך לי ומה עוד נשאר לי להספיק. לאחר מעשה, אני חושבת שעדיף שבזמן הזה הייתי הולכת לנוח מעט, או יושבת בחוץ מתחת לקרן שמש חורפית עם כוס לימונדה ביד, או פשוט נפגשת עם חברה לקפה קטן אפילו בבית. כל אלו היו יעילים פי מיליון מאשר להתרוצץ לכאן ולכאן מבולבלת מרוב עומס ומטלות.

מאמרים נוספים בנושא:

הנסיכה ואיש המערות

שניים זה ביחד
זוג טוב עושה שיעורי בית
לומדים לאהוב

כאן בונים גן עדן
למה התאהבנו? שאלה טובה!
סוד הזוגיות המוצלחת
איך נשמור על זה?

לכבוד יום הולדתו של בעלי, ביקשתי מבורא עולם שיפרגן לנו קצת זמן ביחד ולבד. מאז שנולדה הבכורה לא יצאנו שנינו כזוג ללילה מחוץ לבית. בהתחלה לא הרגשנו צורך. היינו מספיק שנים ביחד ורצינו להרגיש משפחה. כשהצורך התעורר, כמה שנים וכמה ילדים מאוחר יותר, כבר לא הייתה הזדמנות. מכל מיני סיבות הגיוניות לא הצלחנו למצוא את הקומבינה בה נשאיר את הילדים לילה בלעדינו.

השנים חלפו ועוד כמה חלפו ופתאום נוצר חלון הזדמנויות. נמצאה סבתא מספיק אמיצה להישאר עם חמישה ילדים (שניים מתוכם עם חיתולים!) ולאפשר לנו למצוא את הזוגיות שלנו בחזרה.

הדבר הראשון שהרגשתי כשיצאנו מהבית היה ירידת המתח. המים כבר לא לחצו ואני שחררתי את הראש ופשוט הייתי. מכיוון שהיו לנו עשרים וארבע שעות, נאלצתי לשחרר בבת אחת כדי לא לבזבז את הזמן. לא הייתי צריכה טיולים ולא אטרקציות. פשוט ישבנו ודיברנו, בלי רעש, רצונות של אחרים, בלי מטלות או טלפונים. אני לא זוכרת מתי יצא לנו לדבר כך, שיח משוחרר ולשם השיח בלבד. לא שיח של שותפים, של הוראות "תנמיך את האש, תוציא את הילד מהאמבטיה, מחר ה-15 לחודש וצריך לשלם את….." פשוט שיח טבעי, אורגני, מבין, מכיל, תקשורתי.

כנראה שאני לא מגלה פה את אמריקה לאף אחד, אבל אני גיליתי אי בתוך כל המים, או לפחות יבשת חדשה. גיליתי שלפעמים צריך לעצור, לשנות את הטבע, אפילו למסור על כך את נפשך – בממון, בשחרור השליטה, באמונה שיהיה בסדר, שזה מגיע לזוגיות שלנו, לנו, לי. לנווט את הזרם אחרת, לשים את הדגש במקום אחר ולחוות את הנס.

זוגיות זה נס. זוגיות טובה זה מעל לטבע. אומרים שצריך להשקיע בה, אבל ביומיום זה נדמה לפעמים כבלתי אפשרי. אבל אם זה אומר שפעם ב… צריך לעצור, לבקע, להסיט את הזרימה, להסכים להתאמץ ולשנות את הטבע, אז אולי נזכה גם אנחנו לנס שכזה. נזכה להיות ביחד, מעל פני המים, מעל לטבע.

* * *

שרון רוטר, רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com