יהדות על רגל אחת

שלום לך דוד,
 
שמי יאיר. אתנצל מראש על דבריי שעשויים להישמע כמתקיפים. אני קורא את תשובותיך בנושאי יהדות ואמונה, ועובר על מאמרים נוספים שכותבים אנשי רוח במגזר שלכם, והשאלה עולה: מדוע כל התשובות לשאלות ביהדות מורכבות, עמוקות, ומלאות פרטים? תמיד אתם צריכים להגיד משהו כמו 'אוי, לא הבנת את הרעיון…' ואז מתחילה הקדמה ארוכה וכל מיני ערכים בלתי מוכרים. אם זו האמת, למה לא רואים אותה במבט ראשון? מדוע הציבור ברחוב לא נוטה לחשוב כך? נכון, זה נשמע בדרך כלל משכנע. אבל אתה יודע, אנשים מוכשרים יודעים לשכנע. כושר דיבור והבעה לא קובעים אמיתות. המחשבות הללו גורמות לי לפעמים לפקפק במהימנותם של הרעיונות.
 
* * *
 
יאיר שלום,
 
לשאלתך. דבר ראשון אני מעוניין לאשר את קביעתך – ההתייחסות לנושאי אמונה ויהדות תהיה תמיד מורכבת ועמוקה!  מדוע? מספר סיבות: ראשית, אשאל אותך, מי אמר שהעולם אינו מורכב? אני סבור, ומן הסתם גם אתה, שהעולם שלנו מורכב מאוד. כל תחומי המחקר המתיימרים לרדת לעומקה של המציאות מדברים בשפה מורכבת ביותר. אני מרשה לעצמי לנחש שלא היית טוען את הטענה שהעלית לגבי אנטומיה, מתמטיקה או תורת היחסות של איינשטיין. בתחומים הללו אין לנו ספק. החומר עמוק ויש לאחוז ראש.
 
כעת, שים לב! אנטומיה היא תורת הגוף שלנו. במבט חיצוני הכל פשוט ונגיש, לא ברור על מה מבזבזים סטודנטים וסטז'רים את זמנם שנים ארוכות בלימוד החומר. גוף האדם, נו ביג דיל, כולנו יודעים. אולי נאמר לרופאים 'רדו אל העם, עזבו את ההגדרות הסבוכות, בואו נדבר קצר וקולע…'
 
אם בתחום תורת הגוף והנפש (פסיכולוגיה, תחום מורכב לכל הדעות) אנחנו תמימי דעים שאין דרך להציג את הדברים באופן קליל וקליט, ויש מקום להעמקה והתבוננות, אנחנו מסכימים גם שאף מומחה לא יוכל להעביר את ידיעותיו לעם בלי לעשות שימוש בהקדמות לפישוט המושגים. קל וחומר בתורת הנשמה. יהדות ואמונה הם תחומי מדע לידיעת הנשמה והבנת מהות הבריאה. התחום הזה חייב להיות מורכב.
 
ובכל זאת, אתה יודע מדוע השפה הזו נראית לפעמים כלקוחה מעולם אחר? משום שהרחוב בימינו סיגל לעצמו את שפת הסלנגים. התרגלנו לשפת קופירייטינג, אנחנו צורכים פרסומות יותר ממוצרים. פרסומאים עושים שימוש במשפטי מחץ קולעים וקלילים. נרצה או לא, האינטליגנציה שלנו מצטמצמת לפעמים לשפת הבידור והפנאי. קשה לנו לחשוב משום שלא הורגלנו לכך. שים לב לתחומי ההתעניינות של האדם ברחוב. מה יש לומר, לפעמים הדבר ממש מביך. הנושאים הבוערים המעסיקים את הציבור משוייכים באחוזים ניכרים לתעשיית הבידור, הפנאי והרכילות. אינני מתכוון להטיף או למתוח ביקורת. כוונתי היא רק להסביר מדוע קשה לתקשר עם הציבור הרחב בשפה של מחשבה ומשמעות.
 
כעת, חשוב שנבין. את התורה לא רשם סופר שחלם לכתוב 'רב מכר' בינלאומי. לכן היא לא נכתבה על מנת לרַצות את תאוות הקוראים, והיא איננה מנסה לרדוף אחרי הציבור. התורה מציגה את האמת באשר היא. מי שמעוניין, יכול בכל דור, מצב ותקופה, להתנתק למספר רגעי התבוננות מהאווירה והשפה המקובלת, ולהתבונן פנימה יותר. עניין של בחירה.
 
מאמרים נוספים בגובה העיניים:
כולנו על מדים
איפה השוויון?
ואם לחצתי, מה כבר עשיתי?
אוכלים בשר בלי ייסורי מצפון
 
האמונה – הדבר הפשוט ביותר
 
וברשותך, דבר נוסף. חשוב שנבהיר שהאמונה כשלעצמה היא הדבר הפשוט ביותר בעולם – למי שחווה אותה. אתה מבין? המאמין חווה את אמונתו כ'שפת אם'. אמונה היא הדבר הטבעי ביותר לנפש. מאמין לא עסוק כל היום בחישובים פילוסופיים, ממש לא. אדרבה, עיסוק מופרז בפילוסופיה נותן טעם לפגם. אמונה חייבת להיות פשוטה, מושכל ראשון שקמים איתו בבוקר ונרדמים איתו לשנת לילה. רבי נחמן מברסלב אומר: "השם יתברך פשוט בתכלית הפשיטות", בורא עולם הוא כביכול הדבר הפשוט ביותר, אין צורך בגאונות על מנת לעמוד איתו בקשר. יש צורך בנתינת אמון.
 
הסיפור מתחיל אצל מי שלא זכה עדיין לחוש ולחוות אמונה. לצורך ההמחשה, אבקש ממך לנסות לנסח עבורנו תיאור חי לטעמו של המאכל האהוב עליך. כמובן בלי לעשות שימוש בדימויים של 'זה כמו…' נסה להסביר במילים פשוטות את הטעם. אתה מסוגל?
 
יודע מה? נתפשר על הסבר מפורט של ריח? אי אפשר!
 
טעם וריח הם חוויות פשוטות ובלתי סבוכות, ובכל זאת, כשמנסים להוריד זאת למילים המלאכה קשה וכמעט בלתי אפשרית. אמונה היא חוויה רוחנית יותר מטעם וריח. קשה מאוד לצמצם אותה למילים. הרעיון יתחדד יותר בעזרת סיפור:
 
האריז"ל, (רבי יצחק לוריא אשכנזי) נהג לישון בכל צהרי שבת שעה או שעתיים. הוא מלמד בחיבוריו ששינה בשבת מסוגלת מאוד להשגה רוחנית, ומשום כך בשבת, באופן יוצא מן הכלל, הוא עלה על יצועו למנוחת צהריים. פעם אחת, הגבאי שלו שם לב שתוך כדי שינה הוא ממלמל לעצמו הברות ומילים. התקרב אליו ומתוך סקרנות הטה אוזן לקלוט את המילים. ברגע זה הקיץ האריז"ל ושאל את הגבאי: 'מה אתה מחפש כאן?'
 
הגבאי נרתע והתנצל: 'ראיתי את שפתי הרב לוחשות, וביקשתי לשמוע מה יאמר'.
 
אמר לו האר"י הקדוש: 'דע לך שבכל צהרי שבת, בשעה שאני עולה על יצועי, מיד מכניסים אותי לעולמות עליונים ואני עולה ומגיע עד לאחד הממונים הרוחניים הגדולים, והוא מציע בפני שאבחר באיזה היכל עליון אבקש לשמוע דברי תורה, ואני נכנס ולומד רזים וסודות עצומים בתורה'.
 
התלהב הגבאי וביקש: 'יגלה לנו רבינו דבר תורה מן השמים'.
 
חייך האריז"ל ואמר: 'מעיד אני על עצמי ארץ ושמים, שאילו ארצה לגלות מה ששמעתי רק כעת בשעה האחרונה, אאלץ לעמוד במשך שמונים שנה רצופות ולדרוש ללא הרף, וגם אז לא אצליח להקיף את הכל'.
 
רוחניות איננה תופסת מקום (והרעיון הזה כשלעצמו עמוק מאוד). אבל כשמבקשים להכניס אותה למילים היא תופסת המון מקום. זו הסיבה לאריכות הדברים בכל מה שנוגע לרוחניות.
 
אמונה במבט ראשון
 
וכעת לשאלתך, מדוע לא מזהים אמונה במבט ראשון?
 
אני לא יכול שלא להחמיא לך. שאלה מעולה. מדוע? משום שמסתתר כאן רעיון ענק ויסודי מאוד בהשקפה.
 
עם ישראל מתחיל באבות הקדושים, אברהם יצחק ויעקב. אבל יותר מכולם, יעקב מבטא את אופיו ומהותו של כלל ישראל. הוא זה שהוליד את שנים-עשר השבטים, ומהסיבה הזו ועוד סיבות אנחנו מיוחסים אליו באופן מיוחד. ליעקב היה אח, עשיו. האחים הללו היו תאומים, אך חוץ מהנתון הזה, בכל נושא אחר הם גילמו כל אחד את ההיפך המוחלט מהשני. יעקב איש תם יושב אהלים, עשיו איש שדה, ציד ורוצח. יעקב מבטא את העומק והמחשבה, את הלימוד וההתבוננות. עשיו מבטא את היצריות, התאווה והגבורה הגופנית. יעקב שרוי באוהל מוגן, מרוכז בחכמה הפנימית. עשיו 'איש שדה', אדם של חוצות העיר.
 
הלידה של שני האחים הללו מלמדת המון על סדרי בראשית. יעקב, אומר רבי נחמן מברסלב, נולד אחרון. לפניו נולד עשיו. מדוע? משום שכך דרכו של עולם. מושכל ראשון הוא טבע, חיצוניות, יצריות. רק אחר כך, מתעוררת מבפנים החכמה והתבונה. ליעקב בחוצות העיר יש נקודת חולשה. הוא מופיע תמיד רק אחרי שעשיו תפס את הבמה. זו הסיבה שאנשים נוטים להכיר בעשיו – בחיצוניות, יותר מאשר ביעקב. ההופעה המאוחרת מעניקה עדיפות ועליונות לגרסתו של עשיו. וזו בדיוק הבחירה שלנו – האם להזדהות עם החיצוניות המקובלת והמתקבלת? או, להעמיק ולחפש משמעות פנימית יותר? אין מצב שהעולם יציג לנו את הפנימיות במבט ראשון, כי אם כן, יצאנו מהמשחק. נגמר האתגר.
 
ולסיום חשוב להדגיש. נכון שהעולם מסתיר את האמונה והרוחניות במעטה חיצוני ושגרתי. זה החוק. אבל מי שמחובר באמת לאמונה, מגיע למצב בו המושכל הראשון שלו הוא אמונה. אם נְתַרגל הרבה הסתכלות של אמונה על כל מה שקורה לנו, נגיע בעזרת השם למצב בו האמונה 'תקפוץ' לנו לעיניים בכל מבט.
 
בין דמגוגיה לאמת
 
ולטענתך האחרונה על כושר דיבור ומשחקי המילים.
 
ראשית, אני מזדהה עם התחושה. במיוחד היום, בשעה שהשוק מוצף בבעלי לשון מקצוענים שמסוגלים לשכנע אותך מדוע לרכוש את המכונה הכי פחות שימושית בחייך. אנחנו מתקשים להאמין למילים יפות, אפילו לרעיונות מדהימים, משום שכל מי שמדבר היום מציג בדרך כלל רעיונות ממש מדהימים. אבל במקרים רבים, מאחורי הקסם הרעיוני מסתתרת מגמה שיווקית זולה ומאכזבת.
 
אבל אתה יודע מה יאיר, תוכל לבחון את הדברים באופן עצמאי לחלוטין. דבריו ורעיונותיו המקסימים של סוכן מכירות, או דמגוג חד לשון, יתפוגגו ברגע שתשב עם עצמך באופן אובייקטיבי ותחשוב כמו גדול. ברגע שהשתדלן התורן יחדל מלשטוף לך את המוח בדיבורים, יעלו מאליהם השאלות והתהיות, תגלה סדקים מחשידים ברעיון, ותחשוב לפתע קצת אחרת. רעיונות אמיתיים, לעומת זאת, רק יתאמצו ויתבססו ברגע שתעיין בהם שוב באופן עצמאי.
 
שים לב! סוכן מכירות מפחד מאוד מרגע הפרידה ממך. הוא יעשה הכל על מנת להחתים אותך כרגע על חוזה מחייב (אפשר לבטל תוך שלושה ימים, כן בטח…). עבור מי שמבקש לעשות שימוש במשחקי מילים ורעיונות מבריקים, החשיבה העצמאית שלך מהווה איום בטוח. האמונה בדיוק להיפך. החשיבה העצמאית שלך היא האינטרס העליון ביותר של האמונה. אדם שאינו חושב באופן עצמאי לא מסוגל להגיע לאמונה. דווקא פסק הזמן האישי שלך עושה טוב לאמונה. והדבר אומר, שבעוד ולסוכן המכירות יש ממה לפחד, והדבר אומר שיש לו מה להסתיר (אותיות קטנות וכוכביות בשולי המודעה…) הרי שהאמונה אינה מנסה להעמיד פנים. היא מבקשת ממך רק דבר אחד: עשה טובה, פקח עיניים, והיווכח בעצמך.
 
האמונה לא מנסה לשכנע, היא משדלת אותנו רק להבחין באמת המציאותית! 
 
אברהם אבינו – ראשון המאמינים, התחיל את מסע חייו מנקודת התחלה בלתי מאמינה. הוא נולד בביתו של אחד מגדולי עובדי האלילים, קיבל חינוך כפרני, ולא היה לו שום סיכוי לפתח קו חשיבה שונה מזה ששלט סביב. אילו היה אברהם מנהל את חייו באופן המקובל, לא הייתה לנו היום אומה יהודית, בוודאי שלא מדינה ולאום. כלום. אבל אברהם אבינו ישב והתבונן סביב. הוא חקר וחקר, עד שהכיר את בוראו. התורה מעודדת לשאול שאלות, להתבונן ולהתעניין. אדרבה, כך לומדים.
 
ועוד מילה קטנה על התבוננות. אם תחשוב טוב, תגלה עד כמה אנשים מפחדים לשבת עם עצמם לבד, בלי פלאפון, מחשב, חברים או כל אמצעי אחר להסחת דעת. למה? כי הם מפחדים לגלות את האמת הפשוטה כל כך. את האמונה הזועקת מכל פינת מציאות.
 
נסה זאת בעצמך. בהצלחה!
 
* * *
"בגובה העיניים" – יש לכם שאלות ונושאים שהייתם רוצים לדבר עליהם? שלחו אלינו – ilanit@breslev.co.il ודוד גבירצמן יענה לכם בגובה העיניים!