לא ביקשנו חקיינים!

ישנם אנשים שמקבלים על עצמם
כל מיני הנהגות ומנהגים שונים
רק על סמך מה שראו, מחקים מבלי
להבין. עד כמה הדבר מסוכן?

מעשה בקבוצה של חסידים שוטים: כל פעם שאמרו "עלינו לשבח" בסוף התפילה, כשהגיעו ל"ואנחנו כורעים ומשתחווים" – לא היו כורעים, אלא היו עושים תנועה של בעיטה ברגל ימין. אורח פעם שאל אותם לפשר מנהג מוזר זה, והם אמרו לו שראו את האדמו"ר שלהם נוהג כך. האורח לא התבייש ושאל את האדמו"ר בעצמו אם כך באמת ראוי לנהוג. האדמו"ר התפוצץ מצחוק – הוא הסביר לאורח שלא מזמן, נכנס כלבלב לבית המדרש והתחיל להציק לו כאשר התחיל לומר את תפילת "עלינו". הוא עשה תנועה עם הרגל כדי לגרש את הכלבלב…

פעם, הגיע אלי זוג לייעוץ בעניין הילד שלהם, לאחר שזה אובחן כביכול כסובל מתסמונת ADHD. ראיתי שלילד פשוט חסרה אהבה ותשומת לב מצד ההורים. חסרון זה הוביל אותו להתפרע בכיתה, מעין תחליף לתשומת לב. נודע לי שההורים לא מנשקים או מחבקים את הילד. ששאלתי אותם מדוע, והם אמרו לי שמרן ה"חפץ חיים" גם לא נישק את הילדים שלו. ניסיתי להסביר להם שאף אחד בדור הזה עוד לא הגיע למדרגה של ה"חפץ חיים"…

כך הורסים אנשים את עצמם ואת ילדיהם עם כל מיני מנהגי שטות, כמו תוכים חסרי דעת…

אל לנו לאמץ ולקבל על עצמנו כל מיני מנהגים רק על סמך מה שראינו אצל צדיקים וגדולי הדור. לא תמיד מבינים את מה שרואים. גם אין לנו השגה בדרך עבודת השם של גדולי ישראל.

בעניין איסור הסתכלות במה שאין לנו השגה, כותב בעל ה"דגל מחנה אפרים" זצ"ל (פרשת במדבר), ששמע מסבו רבי ישראל הבעל שם טוב זי"ע ועכי"א: "שיש לפעמים שבא אחד אצל הצדיק כדי ללמוד ממעשיו והצדיק הוא אז בבחינת קטנות והוא מקבל ממנו כך ולא ידע לאזדהורי", וממשיך ומספר על אחד שבא לצדיק, ולא ידע שהצדיק שרוי בחולשת הגוף, וראה איך שהצדיק שותה קפה והוא בטלית ותפילין. אותו יהודי נסע הביתה והתחיל לנהוג כך. זאת התוצאה של חסרון הדעת.

המעשה שהביא בעל ה"דגל" זצ"ל, יחד עם מה ששמע מסבו הקדוש נר ישראל הבעל שם טוב זי"ע, מלמד אותנו שיעור חשוב הן בחסידות והן בשימוש: אין ברשות התלמיד את הכלים השכליים והרוחניים הדרושים כדי להשיג את רבו. הנהגת הרב אינה בהכרח מתאימה לתלמיד, מה גם, שהתלמיד אינו מסוגל להחליט על דעת עצמו, כיאות, לחקות את רבו.

למה הדבר דומה? לגנרל בצבא הצופה על כל שדה הקרב מראש פסגת ההר ומזיז כוחות לכאן ולשם. החייל הפשוט לעומתו, בקושי מכיר את מקומו בשדה הקרב, כל שכן שלא יודע כיצד להעביר גדודים שלמים ממקום למקום. הוא פשוט לא רואה את מה שמפקדו רואה. ואפילו אם יעלה לראש הגבעה, אין לחייל הפשוט הזה לא את התבונה ולא את הניסיון לנהל את כל מערכת הקרב כמו הגנרל. אם החייל הפשוט יתחיל להחליט החלטות, בודאי תהיינה אבידות קשות. זוהי כוונת התורה הקדושה כשהיא מורה ללויים "ולא יבאו לראות כבלע את הקדש", כלומר, שאדם לא יבוא להסתכל על מה שמעל למדרגתו ובודאי שלא יסיק מסקנות אחרת – "ומתו", שהוא עלול לגרום אסון לעצמו ולסובבים אותו.

ידידי הגה"צ רבי זלמן גרויז שליט"א הפנה את תשומת ליבי ל"נועם אלימלך" (סוף פרשת אמור), שם הוא אומר: "לפעמים נמצאים בני אדם אשר יקריבו לעבודה כאשר יראו עיניו מעשה הצדיקים ותנועתם לשמו יתברך, והוטב בעיניו מאוד התנועה ההיא לעשות גם הוא כמוהם להתנועע כך כנוע עצי היער". ומסביר רבנו אלימלך מליז’ענסק זצוק"ל, שאותה תנועה היא נאה ויפה כשהיא באה מרוב עבודה זכה וצחות הנפש של הצדיק העושה לכבוד השם, אך לא כאשר אדם ללא כוונת שם שמים רוצה לדמות עצמו לצדיק ולעשות כמעשה זר. עד כאן יסודו.

אם התורה הקדושה מזהירה את בני קהת הלויים, תלמידי חכמים וצדיקי עתק, על אחת כמה וכמה כלל ישראל והאיש מן השורה. איסור הסתכלות במה שמעל למדרגתו של אדם, וכן האיסור להביט בצדיק ולחכות את הנהגותיו – שניהם נוראים מאוד.

רבי יהודה גער בבן עזאי (ברכות סב, ע"א) ושאל אותו: "עד כאן העזת פניך ברבך"?, והשיב בן עזאי שזאת תורה וללמוד אני צריך. הרי מה אירע? רבי עקיבא נכנס למקום צנוע מאוד (לבית הכסא) ובן עזאי אחריו, כדי ללמוד את הנהגותיו של רבו. לימים, "ארבעה נכנסו לפרדס" (חגיגה יד, ע"ב), רבי עקיבא, הרב בעל מדרגת הרב – נכנס בשלום ויצא בשלום. בן עזאי לעומתו, נכנס ומת. לומדים למפרע שבן עזאי, תנא קדוש וצדיק עתק ככל שהיה, לא היה צריך לחקות את צעדיו של רבו הקדוש, רבי עקיבא.

הרב דומה לכהן ולו מותר להסתכל אל קודש הקדשים. והתלמיד, מוכשר ככל שיהיה, דומה לכל היותר לבן קהת הלוי, שתפקידו לשאת את כל התורה שהוא מקבל מרבו, אך לא להסתכל על הנהגת רבו. גם רב כהנא (ברכות, שם) כשהתחבא מתחת מיטתו של רב, רבו, לימים מת מיתה משונה כשהסתכל ברבי יוחנן בפנים, ורבי יוחנן הצטרך לבקש עליו רחמים (ב"ק קיז, א-ב, עיין שם).

אין מקרה בעולמו של הקב"ה, והמתבונן על שני המקרים הנ"ל, בהם מדובר על קדושי עליון, ימלא פחד, רתת וזיע. גם התנא הקדוש בן עזאי וגם רב כהנא האמורא הקדוש הביטו אל הקודש פנימה כדי ללמוד וללמד, אך ימי שניהם נקטעו. אולי אפשר לומר שצריך ליטול רשות לפני שמשמשים את הרב, ואז ההצלחה מובטחת. וחלילה להעלות על הדעת שישנו כאן ולו משהו בנימת ביקורת על חז"ל מלאכי השם צבאות חיים. לא! אלא, חייבים לקחת מוסר השכל ללב לפי מה שאירע להם, בחינת ‘אם בארזים נפלה שלהבת’.

שימוש הוא תרגום הלכה למעשה של אותה תורה ששומעים מפי הרב, ואותן הנהגות והוראות מפורשות שהרב מורה לתלמידיו. אסור לתלמיד בשום פנים ואופן לחקות את הרב על דעת עצמו. ואם תרצו לומר, הרי אצל הצדיק מתפללים כולם במניין מאוחר, או נוטלים ידיים לסעודה שלישית אחרי השקיעה וכדומה, על כך קיבלתי מהגה"צ רבי זלמן גרויז שליט"א, שאמר בשם אחד הצדיקים בזה הלשון: "בביתו של הרב – הרב הוא השולחן ערוך. אבל לבד בביתך – השולחן ערוך הוא הרב". זוהי מצוות "ככל אשר יורוך" (דברים יז, י), המצווה לקיים דברי חכמים.

* * *
הנכם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר בימס" בכתובת www.lazerbrody.net