לא עומדים בפיתוי!

רוצים להצליח? אתם צריכים
להתחייב למטרה! ככה זה בחיים.
את זה גיליתי אחרי שאכלתי את
אותו בורקס בימים בהם אני מנסה
עוד שיטה להגיע למשקל המיוחל.
 
 
שוב אני בוהה בייאוש אל תוך הצלחת הריקה שמונחת לפני על השולחן, מתענגת על טעמו הערב של הבורקס המזמין והמרשים שקרץ אלי ממנה ממש לפני דקה.
 
הצבע היפה, הריח המגרה והבטן המקרקרת לא השאירו אפילו אפשרות שנייה, מלבד ההתענגות מכל ביס פריך שנכנס לפה. ועכשיו, דקה וחצי אחרי, קצת באיחור, אני מבינה שזה לא היה המעשה החכם שלי להיום, במיוחד לאור העובדה שאני בתהליך הרזיה חגיגי, משמע דיאטה.
 
אני מביטה באכזבה בצלחת ומגלה שהאכזבה לא באה בעקבות מראה הצלחת הריקה. נכון, זה עוד קלוריות מיותרות ושומן רווי, אבל זה גם העיקרון, לא עמדתי במבחן. לא הצלחתי ליישם את החלטתי. לא עמדתי בפיתוי.
 
ואני שואלת למה? למה בנושא הזה עמוד השדרה שלי כל כך גמיש?
 
כי איך, ורק לפני שבועיים, הייתי בלהט אדיר אחרי שיטת הדיאטה החזקה והחדשה שיצאה לאור? ואולי זו מעין אכזבה קטנה מעצמי, מהקלות בה הפרתי את הכללים של אותה שיטה?
 
וגם, לאן נעלמו כל ההבטחות הרבות שלי, השכנועים העצמיים, שהנה, אני על דרך המלך והפעם זה יקרה? שהנה, אני צועדת לקראת הרגע הגדול: מימוש חלום ילדות – אני, בדמותי החדשה והרזה?
 
לאן כל זה נעלם? מה קרה עכשיו?
 
זה לא שאני לא יודעת לשלוט בדחפים שלי. עובדה, כמה פעמים קרצו אלי כל מיני דברי מתיקה חלביים כשפרורי השניצל הבשרי היו עדיין בין שיניי, וברור שלא נגעתי בשוקולדים האלה?
 
כמה פעמים הרגשתי הצפה רגשית, שאם הייתה מתרגשת עלי ביום חול הייתי שופכת אתה בדמות מילים על מסך המחשב או דפי המחברת, אבל כשזה קורה גם בשבת ואני מתענגת מהרגע הנפלא הזה אך בלי יכולת להעלות אותו על הכתב כי שבת היום ואסור לכתוב? וכך, בעצם, אני נפרדת מההארות הללו בלי אפשרות לשמר, כי כוח המצוות והתורה חזק יותר.
 
וזה גם לא שאני לא רוצה מספיק חזק את תהליך הדיאטה. אני חולמת וחושקת בגזרה החדשה והיפה שתהיה לי, ואני אפילו מוכנה להשקיע בזה מאמץ, כסף וטרחה מרובה…
 
חשבתי על זה הרבה והגעתי לתובנה מעניינת.
 
דיאטה היא חכמה כלשהי, סוג של מדע. כל כמה זמן אנחנו שומעים על חברות שונות ויצרנים שונים שגילו שיטת פלא כזו או אחרת להרזיה. זה נחמד, זה מפתה, זה מרשים, אבל זה לא מחייב.
 
לעומת כל אלה, ישנה התורה הקדושה, והיא מחייבת. היא מצווה אותנו. והכי מפליא הוא שדווקא הציווי הוא זה שנותן את הכוח לשמור לעשות ולקיים ולהמשיך הלאה.
 
לכן, בכללי הדיאטה, לרוב, אסלח או אוכל להבין את עצמי איך ולמה זה קרה שנכשלתי. אך במצוות התורה, אפילו שהדילמה תצוץ בסיטואציה שאני הכי רגישה בה, עדיין, אמצא את הכוחות להתגבר ולשמור כי אני מחויבת. יש ציווי, יש לי דרך! הציווי הוא זה שמגן ושומר עלי!
 
תשמעו סיפור.
 
מסופר על רופא קרדיולוג מומחה בעל שם עולמי בתחום גמילה מעישון. יש לו יכולת נדירה לשכנע אנשים להפסיק לעשן. ההסברים שלו רהוטים והמצגת המדעית שמוכיחה עד כמה העישון הורס את הבריאות ומזיק לאדם, עוזרים לו לגרום לאלפי המטופלים שפונים אליו להפסיק לעשן, ולתמיד!
 
המדהים בסיפור הזה הוא, שבזמן ההפסקה הרופא-פרופסור יוצא למרפסת ו… מעשן חצי קופסת סיגריות!
 
איך יתכן???
 
ברור שהוא מודע לסכנות ומבין עד כמה זה לא כדאי ומה הנזק האדיר. הוא יכול לדקלם את זה גם מתוך שינה. אז מה קורה כאן? למה הוא לא יכול לגבור על הרצון שלו לעשן? התשובה היא – שזה יכול להיות! כשבן אדם מלמד חכמה או מדע כלשהו הם לא מחייבים אותו בנתינת דוגמא אישית. זה בגדר המלצה. ומאין ישאב את הכוח לזה? מאיפה יוכל לעמוד בהחלטותיו? ובכן, הוא לא מחויב להתנהג לפי מה שהוא מייצג!
 
לעומת זאת, בעולמה של תורה מה שאנו לומדים אנחנו מחויבים ליישם. את המצוות מחוייבים לקיים, כי התורה היא ציווי אלוקי, היא נכונה, נצחית ואמיתית. נכון, אדם נכשל וחוטא, אך גם יש לו אפשרות לתקן ולחזור בתשובה על מעשיו. שלא כמו בדיאטה, או שאתה פונה לשיטה אחרת כי מאסת בזו שאתה כל הזמן נכשל בה, או שאתה פשוט ממשיך הלאה כאילו כלום לא קרה. יש לך בחירה. קיום התורה לא נתון לבחירתנו, בורא עולם בחר בנו ונתן לנו אותה כדי שנקיים אותה. יש כאן מחויבות נקודה.
 
אז חשבתי על זה והבנתי משהו חשוב. את הכוח הזה, המחייב, אנחנו יכולים ליישם בדרך לכל יעד שנרצה בחיינו. כן, גם בדרך להשגת המשקל הנחשק. כי ככה זה בחיים, אם אתה רוצה להצליח אתה צריך להתחייב למטרה.