לא רק ביום האחרון
איך אפשר להתוודות על כל מחשבה, דיבור ומעשה של שנה שלמה! מי יכול לעמוד בזה? ובכלל, למה לחכות ליום האחרון?
איך אפשר להתוודות על כל
מחשבה, דיבור ומעשה של שנה
שלמה! מי יכול לעמוד בזה?
ובכלל, למה לחכות ליום האחרון?
בשדי יער – פרק 62
תארו לעצמכם, שכל האסירים יום אחד היו מקבלים מכתב משר המשפטים בו הוא מסביר להם על החוק החדש שנותן להם שתי אפשרות לשפוט את עצמם. הראשונה, להתייצב לפני השופט העליון ולהתוודות על כל הפשעים שעשה, להתחרט עליהם ולבקש סליחה, ולקבל על עצמם שלא לשוב אליהם יותר. מי שיבחר באפשרות זו, יצא זכאי בדין ויצא לאלתר מבית הסוהר. ולא רק, אלא שכל התיקים הפליליים שלו יסגרו ויושמדו ולא יזכרו לעולם. תינתן גם הטבה לבוחרים באפשרות זו: בצאתם מבית הסוהר יקבלו הקלות גדולות בפרנסה ועזרה בכל נושא, וכן יקבלו אישור כניסה לכל משרד שירצו, כולל לזה של ראש הממשלה, וגם תנאי פנסיה יקבלו.
האפשרות השנייה, להישפט בבית המשפט בהליך הרגיל, כפי שכבר נקבע לו, ולתת את הדין על כל פשע שביצע, לפי כל חומרת הדין ובכל הדקדוקים. והעונש – מה שייקבע על פי דין שכזה.
האם יעלה על הדעת שיהיה איזה אסיר שלא יבחר באפשרות הראשונה – לשפוט את עצמו? לקבל את כל ההטבות שהוזכרו לעיל, פירושן: הקלות בפרנסה – כפשוטו, שלא יצטרף לרדוף אחר הפרנסה מכיוון שרדיפה כזו היא למעשה עונש על חטאיו. עזרה בכל נושא – סייעתא דשמיא ותפילותיו יתקבלו. תנאי פנסיה – השכר הגדול המוכן לו לעולם הבא על התשובה שעשה בעולם הזה. הייתכן שאדם יוותר על אפשרות כזאת ויעדיף משפט רגיל?
הנמשל הרי מובן. בעולם הזה כולנו אסירים המחכים בכל רגע להישפט. יש בידינו לשפוט עצמנו ולצאת זכאים. הרי אדם, כל אדם, נשפט בכל יום ובכל שעה בעשרים וארבעה בתי דינים שיש בשמים, כל ימי חייו, ואחר מותו ידונו אותו בבית הדין הגדול שבשמים. וידוע שהקב"ה לא ותרן, כמו שאמרו חז"ל: כל האומר הקב"ה ותרן – יותרו מעיו. אלא, הקב"ה הוא רחמן – למי שעושה תשובה. אבל מי שלא עושה תשובה, הקב"ה דן אותו בלי שום ויתורים, מידה כנגד מידה, לפי מה שראוי לו, כל אחד כפי גודל פשעיו וחטאיו שחטא ופשע כל ימי היותו על פני האדמה.
והעיקר הוא – בעולם הזה! כל הצער והייסורים שאדם עובר בחייו, הם רק בגלל המשפט היומיומי שדנים אותו, לכן שולחים לו ייסורים הבאים לעורר אותו לעשות תשובה על חטאים שבידו, ולכל אדם ישנה אפשרות לבטל את אותם הדינים ולחיות חיים מתוקים בלי שום דין, על ידי שישפוט את עצמו. אז איך אפשר בכלל לוותר על זה?!
כעת, כל אחד יתבונן על עצמו וישאל: האם הוא לא מתנהג בצורה בלתי הגיונית, כמו אותו אסיר שקיבל את המכתב הנ"ל, אך מתעלם מהאפשרות הראשונה ובוחר שישפטו אותו בבית המשפט בכל חומרת הדין? מה שונה זה מזה?
תשובה על הכל
חשוב מאוד שכל אחד יקבע בליבו וידע נכונה, שאין דבר העומד בפני התשובה ואין עוון שאי אפשר לעשות עליו תשובה!
המשנה (מסכת חגיגה) אומרת, שבכל שלושת הרגלים צריכים להביא קרבן חגיגה. קרבן זה מביאים ושוחטים אותו בבית המקדש, והכהן מַזֶּה את הדם ואת האמורים מקטיר על המזבח, וכל שאר הבשר שנשאר – בעל הקרבן לוקח אותו הביתה לאכול אותו יחד עם בני משפחתו. זהו קרבן חגיגה, שחוגגים איתו את החג, אוכלים ושמחים.
והנה, ישנו חיוב להביא קרבן זה, ואם אדם לא הביא אותו ביום טוב הראשון, שזה עיקר זמנו, יכול להביאו בכל ימי הרגל. ואם עבר הרגל ולא הביא, אז הוא כבר לא חייב להביא אותו – עבר זמנו, בטל קרבנו… אבל המשנה אומרת שעל זה נאמר הפסוק: "מעוות לא יוכל לתקֺן וחסרון לא יכול להימנות…" זהו זה. הפסד גמור. כך היא דעתו של תנא קמא, התנא הראשון במשנה.
רבי שמעון בן מנסיה חולק עליו ואומר שזה לא "מעוות לא יוכל לתקן", אלא – איזה מעוות שלא יוכל לתקן? זה שהביא ממזר לעולם. כי כל זמן שהממזר הזה חי ומסתובב בעולם, אי אפשר לתקן זאת. מה שאין כן בשאר עבירות, כגון גונב וגוזל, שאז יכול האדם להשיב את הגזילה ולתקן את מה שעיוות. גם התוספות מוסיפים ואומרים, שאפילו רוצח אדם יכול לעשות על מעשיו תשובה. אך רק המביא ממזר לעולם, זהו באמת מעוות שלא יוכל לתקן…
אבל רבי שמעון בר יוחאי חולק על רבי שמעון בן מנסיה, ואומר שגם זה שהביא ממזר בעולם יכול לעשות תשובה, כי אין דבר העומד בפני התשובה! אין דבר כזה! אין עבירה בעולם שלא ניתן לעשות עליה תשובה, אפילו העוון הנורא ביותר!
איך? כאשר אדם עושה חשבון נפש ותשובה בכל יום. כלומר, שיש לו שעת התבודדות בכל יום, שבה הוא משתדל כפי כוחו לשפוט את עצמו על כל מחשבה דיבור ומעשה, ומבקש מהשם שיקרב אותו אליו ויעזור לו להיות כרצונו. כך הוא יוצא זכאי מכל הצרות והייסורים שעד היום לא הבין מדוע הם דבוקים בו כל כך, וכרוכים בעקביו ולא עוזבים אותו.
וכשמגיע ראש השנה, הוא בא נקי. הוא עובר את יום הדין עם חיוך מכיוון שלא חיכה עד לרגע האחרון, וגם לא לחודש אלול, אלא כל הימים מראש השנה של השנה הקודמת ועד עכשיו – בכולם עשה שעת התבודדת. ואם לא היה עושה, היה עליו להתוודות על כל מחשבה, דיבור ומעשה של שנה שלמה! מי היה יכול לעמוד בדבר כזה בכלל? מי היה מצליח לעמוד כך באימת הדין? אך מכיוון שעשה תשובה כל יום, וממילא כל השנה, אז בערב ראש השנה נשאר לו לעשות תשובה על יום אחד בלבד, היום האחרון של השנה.
כאשר אדם מתמיד בשעת ההתבודדות בכל יום מימי חייו, הוא יתקן את כל מה שבא לתקן בעולם הזה, ויצא מן העולם כתינוק זכאי ולא יראה פני גיהינום. לא ישפטו אותו כלל והוא גם לא יצטרך להתגלגל שוב לעולם הזה, כדי להשלים את תיקונו מהגלגול הקודם… האדם המתבודד יקבל שכר שלא ניתן לשער כלל על שעת התבודדות שלו, וזו רק התמצית של התמצית ממעלת האדם השופט את עצמו בכל יום!
ישנו סיפור על חסיד ברסלב, שביום פטירתו באו החברה-קדישא, וכנהוג, אמרו לו שיעשה וידוי ותשובה לפני מותו. כך נוהגים. אמר להם: עכשיו, כשאני גוסס ונמצא ברגעי האחרונים, אני יכול לעשות תשובה על כל החיים שלי? אלא מה, כל יום מימי חיי מאז עמדי על דעתי אני מתבודד, וגם היום, כבר עשיתי את שעת ההתבודדות שלי ותשובה על כל היום החול, אני מסודר… אמר קריאת-שמע והסתלק לעולמו…
איך זכה אדם גוסס לישוב דעת כזה? מכיוון שעשה תשובה כל יום, וביום האחרון לא נותר לו אלא לעשות תשובה על יום אחד, וזה כמובן קל מאוד.
כל אדם צריך להתעורר ולחשוב היטב. האם ביום מותו יוכל לעשות תשובה על כל החיים, גם אם יהיה מיושב היטב היטב בדעתו? כל שכן כאשר אדם גוסס, שאז אין לו שום ישוב דעת, וישנם, לא עלינו, שמתים באופן פתאומי. אך אם עשו תשובה כל ימי חייהם, אז יש להם סייעתא דשמיא לעשות תשובה, כפי שנהגו כל חייהם, יזכו לעשות גם ביומם האחרון.
(מתוך בשדי יער מאת המחבר)
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור