לגדל פרחים למלך

ארבעה חכמים נכנסו לפרדס ("פרדס" כמשל לפניה של התורה הקדושה) כך מספרת הגמרא, ורק אחד מהם יצא בשלום – רבי עקיבא. לעומתו, אלישע בן אבויה ("אחר") קיצץ בנטיעות. "אחר" סבר לחשוב שיש חלילה ישות נוספת ששולטת על העולם, נוסף על השם יתברך ולכן יצא לתרבות רעה והתפקר.

מסופר שגם רבי עקיבא ראה את אותו המלאך, אלא שבניגוד ל"אחר" הוא לא שאל שאלות, הוא האמין שאכן ישנה קושיה, אך הוא לא התעמת איתה, הוא שמר על פשיטות ותמימות בעבודת השם שלו. ידוע גם, שרבי עקיבא לימד תילי תילים של הלכות על קוצו של יוד. ומה הם אותם "קוצים"? אותן תמיהות שהיו לו לרבי עקיבא, הבלבולים באמונה, הקשיים שצצו ועלו במציאות חייו, ה"קוצים" שדקרו אותו בצמיחה הרוחנית שלו.

ואיך אנחנו קשורים לסיפור הזה?

מאמרים נוספים בנושא:

מתנות קטנות

אל תשפטו את החיים

הצד השני

עוד אחד מהימים האלה

ובכן, כמו רבי עקיבא, גם המציאות שלנו רוויה בקוצים מכאיבים, בשאלות מרגיזות – 'למה אני צריכה לחכות לחצי השני שלי ואילו חברה שלי, שכלל לא ייחסה למעמד הזה חשיבות, כבר מצאה את שלה?!'… 'למה דווקא אני צריכה לבלוע מיליון צפרדעים ירוקות ודוחות במבחני האמונה, ועדיין, אחרי כל הבחילות, הבכיות והניסיונות, לא נושעתי?!?'… 'ריבונו של עולם, למה שכחת אותי? אולי תזדרז לעזור לי, הזמן קצר והמלאכה מרובה!…' ועוד שאלות רבות ואחרות שחלקן אפילו מנומסות יותר, אך גם הן, כמו הקודמות להן, לא יצטיינו  במבחן האמונה בו אנו נבחנים יום אחרי יום אחרי יום אחרי יום… אלו הן שאלות "הדוחקות את השעה"…. אבל אנחנו גם יודעים ש"כל הדוחק את השעה, השעה דוחקתו".

הבלבולים באמונה, אותן שאלות – הקוצים דוקרניים, התפילות הכואבות עד דמעות – מזככים אותנו בצמיחה הרוחנית שלנו ומקרבים אותנו אל התכלית האמיתית שלשמה ירדנו לזה העולם. אבל הפלא ופלא, לפעמים במהלך היום אנחנו מרגישים כמו ברכבת הרים: לרגע מתמלאים באנרגיות, שמחה עצומה, פרצי אמונה (שמפתיעים אותנו שבכלל נשאנו אותם באמתחתנו הדלה) ומנגד, באמצע היום, מצב הרוח נוסק למטה ונבלע איפשהו בתוך האדמה, עם כל הכאב, הצער והבכיות שדחקנו לתוך נפשנו העייפה.

"אבל למה?!" אנחנו שואלים בתמיהה, "לפני רגע הייתי מאושרת, שמחה, מוארת! אז מה קרה עכשיו? אני עם ראש בין הברכיים, דמעות בעיניים והרגשה שכלום לא שווה לי!!! כלום כלום כלום!!!" (נשמע לכם מוכר? רמז, שבוע שעבר קראנו עליו במגילה…)

אבל מי מבין חשבונות שמים. שם למעלה יש מכוון 'אמונה', כך נקרא לו לעת עתה. מטרתו של מכוון זה הוא לכוון אותנו לדרך הישר, לעבר התיקון הנכסף, אל הקרבה למי שאמר והיה העולם.

ואיך פועל המכוון הזה? נו, כפי שכבר הספקתם להבין, מטרתו לבלבל אותנו לכאורה, "להעניק וגם לקחת" את האור חדשות לבקרים, לגרום לנו להרגיש שהנה עלינו על התדר הנכון, ושנייה אחרי זה ליפול על הברכיים. ושלא יהיו טעויות! שלא יובן חלילה שמטרתו לאמלל את נשמותינו, ממש לא. אלא לעזור לנו להבין שגם הנפילה – לטובה! חוסר האונים – יהפוך להצלחה! הישועה בדרך, רק שצריך לעבור עוד כמה ניסיונות, ביזיונות ודמעות בדרך למטרה הנכספת.

אולי גם זה יעניין אתכם:

לקרוע את הטפט

קפה עם מלאכים

להחליף את הכאב

זה מלמעלה

הבנה זו, בעיצומו של משבר, מחזירה אותנו לדרך הישרה, להבנה הפשוטה שהתחושה לא בהכרח קשורה למעשים שלנו, אלא שאנחנו בעיצומו של ניסיון באמונה. הקב"ה רוצה לבדוק את הנאמנות שלנו אליו גם בשעות משבר! והכי חשוב – לראות איך אנחנו מתחילים הכל מהתחלה! לא מתייאשים. לכן, אם חשבתם שאתם לא ראויים, לא חכמים, לא מספיק טובים ביחס לאחרים, לכן לא קיבלתם את הישועה לה אתם מצפים, אז אני מאוד שמחה לבשר לכם שאתם טועים!

אנחנו הילדים של המלך, מלך מלכי המלכים הקב"ה, וכל הניסיונות מצרפים אותנו כצרוף זהב והכסף, לעבר מימוש התכלית שלנו בעולם הזה, לעבר התיקון המיוחל. לכן כל יגיעה שנעשית מצידנו, אפילו הקטנה והכביכול לא משמעותית, לא רק שתקרב אותנו אל התכלית אלא גם תעמוד לנו בהמשך – אם זה עם הילדים, הבעל, האישה, הפרנסה או הצמיחה הרוחנית שלנו.

ככה זה, כל קוץ שדקר אותנו בדרך ואמרנו עליו תודה, כל כאב ששיסע בליבנו את מזמרות האמונה, כל דמעה שזלגה מעינינו – הכל מצטרף לחשבון אחד גדול של בניין הבית, ולא רק הבית היהודי או הבניין הרוחני, אלא בית גדול הרבה יותר – בית המקדש, במהרה בימינו אמן.

תאספו את הקוצים והדרדרים, את הכאב שמלווה אותם, לזר פרחים גדול והגישו אותו על מגש לקב"ה. אמרו לו ש'הנה, זאת העבודה הרוחנית שלי כרגע, אני כמו גנן בגינת המלך, אני מסלק את כל הקוצים כדי שבעתיד יצמחו פה שושנים שיהיו קודש קודשים עבורך!'

ותגידו, יש דבר נפלא יותר מלגדל פרחים למלך?

הנה הזדמנות פז נפלאה, רק שאנחנו צריכים קודם כל לשנות את המבט שלנו על המציאות שאנו חווים, להבין שעכשיו אנחנו בתפקיד חשוב מאין כמותו, וכמובן שעלינו לבצע אותו על הצד הטוב ביותר. מה שנדרש מאיתנו עכשיו הוא רק להאמין, לכסוף, לקוות ולהתפלל… ולחייך למלך שיושיע אותנו.

אבל עד אז, צריך להמשיך לחפור ולעבוד בשיא המרץ. למה? כי בניין גורד שחקים עתיד עוד להתנוסס כאן וממש בקרוב.