לרפא את ההורה

הרצון הטוב לעזור נתקל בחומה של
קשיים, ברגע שההסתכלות הופכת במובן
מסוים לעוינת. ד"ר זאב בלן משיב לעובדת
סוציאלית ומראה לה את הדרך הנכונה
לעזור לאמא כעסנית.
 
 
ד"ר בלן שלום לך,
 
כעובדת סוציאלית בבית-ספר, בין כל המקרים הרבים שמגיעים לפתחי, יש מקרה של אמא לשני ילדים שלא מפסיקה לצעוק על הילדים שלה. ביום ההולדת של בן ה-8 שלה היא פשוט רתחה מזעם עליו (כך הבנתי משיחה איתו) רק בגלל שהוא לא אהב את מה שהיא הכינה לו לארוחת ערב. היא צעקה עליו במשך דקות והסבירה לו שהוא ילד שלא מכיר טובה ושיש עוד הרבה ילדים בעולם שהיו רוצים לאכול את מה שהוא מקבל. הילד המסכן בכה, ממש שפך את ליבו במשך דקות ארוכות. השאלה שלי היא, איך ניגשים לתירוץ העלוב הזה לאמא?
 
אודה על תשובתך, ש. קליין.
 
גברת ש. קליין שלום גם לך,
 
ראשית, ועם כל הכבוד, אני לא חושב שאת יכולה להוות שום עזרה לאמא הזו, כל שכן לבנה, כל זמן שאת מסתכלת עליה כ"תירוץ העלוב הזה לאמא". בתור התחלה, אני חושב שדרך חשיבה יותר מועילה לגבי הכעס שלה צריכה להיראות כ"קריאת עזרה של האמא עצמה".
 
הורים שצועקים על הילדים שלהם כבר מאמינים בתוך תוכם שהם "תירוץ עלוב להורים", הם לא צריכים "הצדקה" לזה מגורם אחר, בטח לא מכזה שנחשב מקצועי. אם, כמו במקרה שהצגת, האמא מרגישה שאת מאמינה שהכעס שלה זה כל מה שהיא, אז היא לעולם לא תאפשר לדברים שלך להשפיע עליה או לחדור לליבה. האמא הזו צריכה את העזרה שלך – לעזור לה להגדיר שוב את הזהות שלה כמי שלעולם לא תרצה לצעוק על הילדים שלה. הייתי מתחיל עם השאלה של 'מי צעק עליך בעבר שגורם לך לצעוק כך על הילדים שלך?' כי מישהו בודאי צעק עליה, ובטח לא פעם או פעמיים. כך את יכולה לעזור לה להבין יותר על המגבלות של האדם שצעק עליה, את התוצאה של דבר כזה שהשפיע על חייה והפך אותה לאדם כעסן.
 
מאמרים נוספים בנושא:
אמא, קצת קשה לי
אהבה, התרופה להכל
יש מקום רק לאהבה
 
המתנה הכי גדולה שאת יכולה לתת לבנה בן ה-8 היא – לעזור לאמא שלו לרפא את ההתעללות שהיא חוותה. את גם יכולה, כביכול, להחליף תפקידים איתה ולומר לה איך את היית מתמודדת עם הילדים שלה בפעמים שהיא מרגישה שקשה לה.
 
האמא הזו צריכה את העזרה שלך גם בדרך החשיבה שלה – לחשוב יותר לעומק מכפי שהיא עושה על האמא שהיא באמת רוצה להיות, ולעזור לה להתחיל לחיות כמו האישה שהיא רואה ברצון שלה כבר עכשיו, רק אז היא תצליח להתגבר על ההתנהגות שלה ולהיות אמא יותר מבינה ותומכת לילדיה.
 
לתפקיד שלך כעובדת סוציאלית יש מכנה משותף גדול עם הרצון של ההורים להיות הורים טובים. אלוקים רוצה שתהיי למטופלים שלך דוגמה שלא ניתן לעמוד בפניה, כזו שהם ירצו להתחקות אחריה וללמוד ממנה. הדבר שעושה את ההבדל הוא, להנהיג ולהוביל את ההורים באדיבות חסד, ובמקביל להציב את הגבולות, בצורה נעימה כמובן, אם זה הכרחי. האמונה באמא הזו ובכוחו של בורא עולם שיעזור לך לעזור לה היא הכרחית לכל תהליך השיקום, והיא גם נקודת התחלה גדולה מאוד. זה לא אומר שאת צריכה להתעלם חלילה מהתעללות ברורה. זה דבר בלתי נסבל ולא יסולח לאף הורה. אני מדבר על מצב בו את מרגישה שהאמה הזו באמת רוצה לקבל עזרה. היא חייבת להרגיש חזק מאוד שאת מאמינה בה, ביכולות שלה להיות אמא טובה, אבל שאת גם לא מפחדת לתרגל את הסמכות שלך כדי להציב גבולות להתנהגות שלה, ועל ידי זה להגן על הילדים כשצריך.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
ילדים זה שמחה, לא רכוש פרטי
מישהו תמיד אשם
סולם  האהבה
 
הרב שלום ארוש אומר, שהבעיה של רצח ואלימות בעולם של היום היא מראה לאלימות שקיימת בתוך ליבנו. כל אדם בעולם צריך לעבוד על עצמו – לזהות את הכעס שבתוכו ולטפל בו. כמו כן, את חוסר הסבלנות שהדור הזה 'ניחן' בו, את הביקורת והשיפוטיות שלנו אחד את השני, שאלה כמובן דברים שמרחיקים אותנו מבורא עולם ומההשגחה הפרטית שלו. יש לך את ההזדמנות לספק "חוויה רגשית מתקנת" לאישה הזו. יכול להיות שהיא לא נפתחה לשום אדם בעולם שראה את מה שטבוע בה. זה יהיה נפלא מצידך לדון אותה לכף זכות ולהפגין רצון אמיתי לעזור לה, למרות ההתנהגות החיצונית שאת רואה.
 
הרב שלום ארוש, בספרו האדיר בתחום חינוך הילדים – חינוך  באהבה – מדבר על החינוך שבא מתוך אהבה, ובעיקר חינוכם של ההורים עצמם. את הספר הזה חייבים לקרוא לא רק ההורים, אלא גם מורים, גננות, עובדים סוציאליים או כל מי שעובד עם ילדים ועזרה למשפחות. תלמדי, תוך כדי הקריאה, לזהות את "הילד הפנימי" ברוב המטופלים "המבוגרים" שלך, ודרך הדוגמא האישית שלך עזרי להם לאמץ ולחיות עם הערכים שחשובים להם.
 
הורים רבים שמאבדים את הסבלנות וכועסים על הילדים שלהם לא משפרים את ההתנהגות הזו, וגרוע מזה – הם אפילו לא מאמינים שהם יכולים להיות משהו אחר, להשתנות. כאן נכנסת לתמונה העזרה שלך – לעזור להם להבין שיש דרך אחרת, ולעזור להם להיות כלים שמקבלים, להיפתח, להשתפר ולרצות להשתנות, ובעיקר – להאמין בעצמם.
 
ואז, לשטוף אותם באהבה. הערכה ועידוד זה מה שההורים האלה צריכים לאורך כל התהליך. את צריכה לשמוח בזכות שנפלה בחלקך, ולרצות להצליח במה שאת עושה.
 
בהצלחה רבה, ד"ר זאב בלן.
 
 
* * *
ד"ר זאב בלן הוא פסיכותרפיסט העוסק בתחום למעלה מ-32 שנים, מטפל ומאמן בעזרת האמונה (אמונה קואצ'ינג) ועל פי משנתו של רבי נחמן מברסלב. אתם מוזמנים לבקר בבלוג החדש של ד"ר בלן.