מותר לבכות

זה לא אומר שאתם צריכים
לכרסם לעצמכם את הלב והנשמה.
יש קצת דמעות בקצה העין? תנו
להן לצאת בחופשיות. אל תחסמו.
מותר לבכות.
 
 
בימים אלה, הדמעה מצויה כמעט כל הזמן בקצה העין. בגלל הנופלים והפצועים, בגלל התפילות לימים טובים יותר, ובגלל שאנחנו ערבים זה לזה.
 
לדמעות יש כוח.
 
יש בכי של פורקן וכאב, שנועד להבראת הנפש הכואבת.
ויש בכי של תפילה ממעמקי הלב – חיבור ישיר עם אלוקים.
 
בוכים ופורקים
 
זה בכי שמשחרר אותנו ממועקה, מלחץ, ומביא לפורקן המיוחל. מן סוג של קטרזיס, הזדככות כזו. אחרי בכי כזה מרגישה הרבה יותר טוב. לדמעות של בכי כזה יש תועלת נפלאה: לא פעם, כשהדמעות זולגות בעקבות בכי כזה, בצאתן החוצה מופרשים חומרים מיותרים ולא רצויים בגוף. יתכן שהמועקה, הצער והכאב יוצרים עומס של חומרים לא טובים בראש. הבכי והדמעות הם הדרך להוציא אותם.
 
הכאב מכרסם? זה לא אומר שאתם צריכים לכרסם לעצמכם את הלב והנשמה. יש קצת דמעות בקצה העין? תנו להן לצאת בחופשיות. אל תחסמו. תבכו. מותר.
 
מאמרים נוספים בנושא:
דמעות  יקרות
הדמעות של לאה
האומץ  לבכות
פעם הן היו שלי, תשמרי עליהן
 
הדמעות שיוצאות ממקום עמוק, גם אם הן משחררות לחץ ומועקה, עוזרות לנו להתקרב אל כיסא הכבוד והרחמים.
 
בוכים ומתפללים
 
הבכי והדמעות סוגרים אותנו בפני העולם. אנחנו לא רואים בגלל מסך הדעות שמציפות את עינינו, אנחנו לא שומעים בגלל מחנק הקולות שלנו. אנחנו בחיבור שלם עם כיסא הכבוד.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
הברכה שאחרי הכאב
לצמוח מתוך  הכאב
מילים  קטנות
 
ושם, הקב"ה סופר את דמעותינו אחת לאחת. מונה אותן כיהלומים ושם אותן אצלו, מחבק אותנו באהבה גדולה.
 
"הדמעה היא ביטול והפסד כוח האדם, עד שהדמעות יוצאות ממנו" (המהר"ל). הדמעות הן ביטוי לחולשת האדם ולביטול עצמי. מכוח החולשה הזו הוא נעטף ברחמים גדולים. ומכאן, נוצר החיבור השלם עם הבורא, שהרי שערי דמעה הם אל הבורא ואלו לא יכולים להינעל כמו שנאמר, "כל השערים ננעלו ושערי דמעות לא ננעלו".
 
''וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, נִנְעֲלוּ שַׁעֲרֵי תְּפִלָּה, אבל שַׁעֲרֵי דִּמְעָה לֹא נִנְעֲלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר, (תהלים לט) ''שִׁמְעָה תְפִלָּתִי ה' וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה אֶל דִּמְעָתִי אַל תֶּחֱרַשׁ''.
 
"כי הדמעות יוצאות ממעמקי ההכנעה והכוונה הרצויה, והן עדות על לב נשבר ונדכה". (רבנו בחיי)
 
תפילה שמלווה בדמעות היא תפילה יקרה בשמים, כמו שאמרו חז"ל (גמרא, ברכות ל"ב) "אף על פי ששערי תפילה ננעלו, שערי דמעה לא ננעלו".
 
אם זה הן עומדות ממש על הקצה, מאיימות לפרוץ כמו סכר, אפשרו להן את זה, תנו לדמעות לזרום, מותר לבכות.