שר בגשם

ג'ין קלי אני לא, אבל אני כן אוהבת
לצאת החוצה כשיורד גשם. קצת
מים אף פעם לא עצרו אותי בעבר
לעשות את מה שאני רוצה, וזה מה 
שהיה באותו ערב.
 
 
אתם זוכרים את השיר 'שר בגשם', שיר הנושא מהסרט הנושא את אותו שם של השיר. שיר קליקי כזה, עם מילים מאוד אופטימיות: 'אני שר לי בגשם, רק שר בגשם, איזו הרגשה נפלאה, ואני שמח שוב' (תרגום חופשי ל – “I’m singing in the rain, just singing in the rain. What a glorious feeling, and I’m happy again”.…)
 
טוב, ג'ין קלי אני לא, אבל אני כן אוהבת לצאת החוצה כשיורד גשם. אחרי סעודת ליל שבת נעימה ומרגיעה, אחרי שקראתי ונחתי מעט, אחרי שמצבור האנרגיות התחדש, החלטתי לעשות את ההליכה היומית (לילית) שלי, הליכה-שיחה אותה אני משתדלת לא לפספס. אתם יודעים, שיחה של אחד-על-אחד עם אלוקים (התפילה האישית, או כמו שרבי נחמן מברסלב מכנה אותה – התבודדות). אין מה לומר, תרפיה עצומה, טיפול מונע ברוחניות ובגשמיות. אבל באותו ערב, ירד גשם.
 
קצת מים אף פעם לא עצרו אותי בעבר לעשות את מה שאני רוצה, וגם הפעם. אז לבשתי את המעיל, ועם מגפיים על הרגליים, כפפות על הידיים וצעיף חמים על הצוואר, יצאתי. איזה לילה יפה זה היה. לא קר ושום רוח לא 'נראתה' בסביבה. ולא, לא התכוונתי לפצוח בריקוד ולשיר בגשם, אבל ללא ספק, זה עשה לי את זה.
 
וכשמצב הרוח נעשה מרומם עוד יותר, החושך הסמיך והערפל היו תפאורה נפלאה לפעולה המתבקשת: להתבונן קצת על עצמי לעומק, להודות, להתוודות ולהתנצל על כל מה שצריך. בהתבודדויות רבות, ומתוך שיקולים מוטעים שלי, את רובן עשיתי רק עם תודה ובקשות מהבורא, ולאו דווקא ביקשתי ממנו סליחה על טעויות שעשיתי. ללא ספק, לומר תודה לבורא עולם זה דבר נפלא וחשוב מאוד, אבל אי אפשר להתעלם ממה שצריך לתקן ולבקש עליו סליחה. אז זה מה שעשיתי. התובנות הובילו לזיהוי אותו עניין שהיה צריך לתקן ולנקות מתוכי, שממנו התעלמתי ואולי ברחתי מסיבות כאלה ואחרות, ובאותו ערב המפגש עם הנקודה הזו הייתה כמו סטירת לחי מצלצלת, מלווה במשקעים לא מעטים.
 
טוב מאוד לשפוך את ליבך לפני אלוקים, לספר לו כל מחשבה דיבור ומעשה, כמו ילד שמתחטא על ברכי אביו. אלוקים קורא לנו בנים שלו, כמו שכתוב בתורה (דברים יד, א): "בנים אתם לה' אלוקיכם". לכן טוב לספר לו ולדבר איתו על כל המחשבות והבעיות שיש לנו בלב, כמו ילד שמספר את מה שבליבו לאביו. (חכמת רבי נחמן).
 
התבודדות היא מעלה שפעם הייתה שייכת לצדיקים לאורך כל הדורות, והזה התחיל כבר בימים של משה רבינו, שהוא בעצמו היה מתבודד. רבי נחמן מברסלב מלמד אותנו שלא, לא רק לצדיקים, אלא אפילו לנו, האנשים הקטנים והפשוטים. והרב שלום ארוש מלמד אותנו שאנחנו צריכים לנסות להתבודד כל יום במשך שעה (אפשר בהחלט להתחיל עם כמה דקות ולהוסיף בהדרגה). רוב האנשים, בעיקר אנשים שמתוודעים לרעיון ההתבודדות בפעם הראשונה, שואלים לא פעם איך אדם יכול לדבר במשך שעה שלמה. אולם אם נבחן כמה מתחומי חיינו נגלה שיש לנו שעה, ואפילו יותר, לדבר ולדבר בלי הפסקה… אני באופן אישי לא דברנית גדולה, אבל תמיד יש לי על מה לדבר עם בורא עולם, החבר הכי טוב שלי, הביטחון והעוצמה שלי. בכל אופן, 'המתבודד המתחיל' לא חייב להתמקד בהתבודדות רק על עצמו ועל ענייניו הפרטיים, הוא יכול לדבר על המשפחה, על עם ישראל ועל העולם כולו. השמים הם הגבול.
 
המשכתי ללכת ולא הפסקתי להודות לבורא עולם על הגשם הנפלא שהוא משפיע עלינו. באותו ערב לא ירדו גשמי זעף וגם לא היו ברקים או רעמים ברקע. זה היה גשם 'רגיל', כזה שלא פעם גורם לי לשאול איך אדם לא חש את נוכחותו של הבורא, במיוחד כשהוא שולח לנו סימנים כל כך מוחשיים, גם בצורת טיפות של גשם?!
 
בחודשי החורף אנחנו מתפללים על הגשם. הוא כל כך חיוני והכרחי לנו – לבריאות, לקיום שלנו, לאדמה, לכנרת ולעוד הרבה דברים נפלאים שאפשר לעשות עם מים. אנחנו יודעים שגשם, במיוחד כשהוא בא בעיתו ובזמנו בחורף, הוא ברכה גדולה שבורא עולם משפיע עלינו.
 
"אִם-בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת-מִצְו‍ֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ. וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת-בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת-זָרַע וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם. וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ…" (ויקרא כו, ג-ו).
 
זה גילוי אדיר. אם נלך בחוקותיו, אם נקיים את המצוות שהבורא מצווה אותנו, לא רק שהוא יספק לנו את האוכל, את היבול ועץ השדה ייתן את פריו, אלא הוא גם יברך אותנו בשלום וביטחון בארצנו. כמו שאתם מבינים, זה לא העניין של האוכל, כמו העובדה שבורא עולם שומר עלינו מפני אויבינו. הוא זה שנותן לנו שלום בארץ.
 
איננו יכולים להבין את דרכיו ומחשבותיו של הבורא, אנחנו רק בשר ודם עם שכל אנושי מאוד מוגבל לעומת השכל האלוקי האינסופי. ובודאי שאין ביכולתנו להבין חשבונות שמים, ועדיין, הגשמים שמרווים את האדמה יכולים להיראות כאינדיקציה לאהבה של בורא עולם אלינו ושהוא כאן איתנו בכל רגע ורגע.
 
הרבה דברים קורים בארץ ובעולם, כולנו עדים להם. אבל בורא עולם, השומר והמגן שלנו, אומר לנו לעשות דבר אחד חשוב – לבטוח בו ולירא רק אותו, לא לפחד מאף אחד. והנה לנו סיבה טובה להרגיש רגועים ושלווים רק מעצם הידיעה שהוא דואג לנו, שהוא שולט בעניינים.
 
יהי רצון שנזכה תמיד להגנה העצומה של בורא עולם, אבא שבשמים, ונרקוד ונשמח לא רק בגשם, אלא גם בבית המקדש שיבנה במהרה בימינו אמן.