תשאירו את הפח סגור

צריך להתכונן למצבים מסוג זה

ולמנוע את הביקורת, גם אם מישהו

חושב שיש לה מקום והיא מוצדקת.

זה קשה, אבל תבלעו את זה.

 

 

הכרות רבת שנים הובילה אותי לתגלית מעניינת: הרב אליעזר ברוידא מייעץ לזוגות רבים במשך שנים בענייני שלום בית. אני מוכנה להתערב אתכם שכל סוגי הטענות, התלונות והביקורות שבני זוג יכולים לטעון אחד כלפי השני נזרקו בחלל האוויר שבמשרד שלו. אתם מתארים לעצמכם איך מרגיש בן אדם שכל הזמן, כל יום, שנה אחרי שנה, רק שומע תלונות? אני מקווה שלפחות הוא גובה על זה מחיר טוב. (ואני בטוחה שהוא לא).

 

לעניות דעתי, ההצלחה בעזרה לזוגות אלה נובעת מבניית מאגר עצות אדיר שנבנו מכל התלונות והביקורות, כאלה שהרב ברוידא שמע מהזוגות שהגיעו אליו, ואחת מהן גורמת לי לא פעם לנער את הראש ולצעוק – "ז-ה ה-כ-ל-?!?"

 

ובכן, מהי אותה עצה?

 

אז ככה: קבלו על עצמכם חודש אחד בלי לבקר את בן/בת הזוג שלכם. חודש שלם בו תצטרכו לנשוך קצת את הלשון , ואז תראו מה יקרה. יכול להיות שתצטרכו להשתמש באסטרטגיות שונות, כאלה שתמציאו מדי פעם כדי לעצור את עצמכם רגע לפני. כמו מה, למשל? כמו לשיר את השיר שאתם אוהבים שנייה לפני שהביקורת נוטשת את הפה שלכם. או, מה דעתכם לקום ולשבת מאה פעמים? לשמוע שיר בנגן ה-MP? אולי ריצה קלה בשכונה? הבנתם את התמונה.

 

הרב ברוידא טוען שאחרי חודש עם אפס ביקורות תסתמן עלייה נפלאה בשלום בית, בזוגיות, באהבה וברגשות נפלאים יותר אחד כלפי השני.

אחרי ששמעתי על העצה נפלאה הזו שאלתי את הרב ברוידא – למה בעצם זה אמור לעבוד? כי לי זה פשוט נראה כמו הדרך הנפלאה והטובה ביותר לפרק את העולם! אולי הרב לא יודע שהשם מינה אותי – וזה סודי – לדאוג שהדברים השטותיים והמעצבנים בבית שלי יישארו מכוסים. אל תספרו לבעלי שאמרתי את זה, הוא חושב שהשם מינה אותו, אבל אנחנו הרי יודעים את האמת. ואני מתכוונת, שכל סוגי השיגעונות והטירוף שקיימים עלי אדמות יכלו להתממש אם לא הייתי מונעת מהיקרים לי את "הביקורת הבונה", שמדי פעם משתחררת לי מהפה…

 

הסברו של הרב לשאלתי היה די פשוט: כל אדם, וכך גם כל אחד מבני הזוג, נאבק בדימוי ובהערכה העצמיים שלו כדי להשתנות ולעלות שלב נוסף בצמיחתו. מדובר בציר קבוע של משובים שליליים הפוגעים בנפשו של בן/בת הזוג, לכן הוא/היא תמיד נמצאים בעמדת התגוננות, ולכן גם חסרה לכל אחד מבני הזוג מנוחת הנפש.

 

פשוט.

 

העמדתי פנים שאני מבינה על מה הוא מדבר כששוחחנו בטלפון: "אהה. כן בודאי. איזה טיפשי זה מצידי. כן, כן".

 

תגידו, אני אמורה להרגיש שאכפת לי אם בעלי מרגיש רגוע? ובכלל, איך ואת מה אפשר להגדיר 'רגוע'? אבל אחרי שהרהרתי בדבר במשך מספר שבועות זה התחיל להישמע קצת הגיוני. החלטתי לפעול בעניין, לראות תוצאות חיוביות בשטח. צריך להתכונן למצבים מסוג זה ולמנוע את הביקורת גם אם מישהו חושב שיש לה מקום והיא אפילו מוצדקת.

 

זה קשה, אבל תבלעו את זה.

 

לצורך העניין, בניתי לי תיאוריה הדוגלת בכך שלא מדובר כאן ברגיעה נטו, כמו לקחת הפסקה לזמן מסוים. אלא, מדובר כאן ביצירת סביבה בריאה וטובה לקבלת החלטות. כלומר, כדי להימנע מביקורת צריך סביבה טובה שתסייע לנו לקבל החלטות ושאחת מהן היא, כמובן, ההחלטה להימנע בכל דרך שהיא מלבקר את בני הזוג, את עצמנו או את כל מי שסובב אותנו.

 

מנקודה זו נשאלת השאלה: את מי אפשר להגדיר כמקבל החלטות הטוב ביותר – אדם עם דימוי עצמי גבוה או נמוך?

 

אדם שהאגו שלו חטף כמה מכות יהיה מסוגל לעשות כל מיני דברים מטורפים שלא יועילו לזוגיות שלו. למשל, אדם כזה יכול לסבול מאכילת יתר, בזבזנות, עישון, מסיבות, 'פזילה' לשדות זרים כדי לקבל קצת תשומת לב, זלזול בהופעה החיצונית שלו, להעדיף להסתובב בכל מיני מקומות ולא להיות בביתו ולזכות בזמן איכות עם המשפחה (דבר שבעצם לא קורה אם בני הזוג 'יורדים' אחד על השני מבוקר ועד לילה). כלומר, אם נגדיר אדם כזה בקצרה, אז דובר באדם שעמוס בגאווה. 
 

משום מה, אנשים מצליחים להתגבר על מצבים מסוג זה או להבין אילו השלכות יש להם רק כשהם מתבגרים מעט, לא?

 

אז אם הבנו – מה טוב. אבל אם לא, מדובר כאן בהתנשאות. בגאווה. כן. כי אנשים יהירים נוטים לעשות הכל כדי לפצות את עצמם – דבר שקורה כמובן בצורה מופרזת – על חוסר הערכה ודימוי עצמי נמוך, ומבלי לשים לב לכך שזה גורם להם לכישלונות נוספים ואפילו להרגיש גרוע יותר.

 

וזאת, אם לא ידעתם, הדרך להיכנס ישר לתוך מעגל האכזריות העתיק.

 

ומה קורה בתוך המעגל הזה? פשוט. חושבים שלילי, רואים שלילי, מרגישים שלילי, ובעצם… הכל שלילי.

 

חשיבה שלילית נוצרת כתוצאה מעודף פרגון (איך זה יכול להיות? מדובר בפרגון שהוא שלילי כמובן). על השפעות תופעה זו אפשר למלא דפים רבים אך לא כאן המקום.

 

גורם נוסף שמוביל לכל התסבוכת הזאת הוא הניתוק מבורא עולם, שאף לו יש השפעה גדולה, ולא רק על האדם אלא על כל הסובבים אותו. למעשה, נקודת החיבור אל השם היא זו שמסייעת לנו לעבוד על מידות הנפש שלנו. ככל שאנו מחוברים יותר, כך מידות הנפש שלנו מלוטשות יותר. אדם מנותק, שאינו עובד על מידותיו, מהווה בהתנהגותו מודל חיקוי שלילי, בעיקר לילדיו, וזאת רק דוגמא אחת. כשהופכים את השליליות להתנהגות המוקרנת כלפי חוץ המצב רק מחמיר, במקום לטפל בעצמנו מבפנים – בחולשות שלנו.

 

דבר נוסף.

 

הרב שלום ארוש נותן לנו עצה נפלאה בעניין זה. לעצה הזו יש אפילו שם וקוראים לה התבודדות.

 

שעה אחת ביום לדבר עם בורא עולם, ושם – כי זה המקום היחידי! שבו אפשר לפרק את כל האנרגיות השליליות ואת אותם יצרים הרסניים, לקבל כלים לרגעים בהם אנו צריכים לנשוך קצת את הלשון כדי להבליג ולהימנע מביקורת. זהו המקום היחידי! שבו האדם עובד על מידותיו, ובפרט על מידת הסבלנות שהיא כלי נחוץ לצורך עניין זה. זה גם המקום שבו אנו יכולים לעשות תרפיה רוחנית אמיתית ולהשתחרר מכל מה שכובל אותנו – התאוות והמידות הרעות.

 

זה המקום להביע חרטה על מעשינו ולחשוב על דרכים אחרות וטובות, ולשפר אותם. זה המקום שבו נבקש סליחה ונודה באמת למי שנותן לנו את הכוח לעוד יום עם כלים אדירים ונפלאים. לעוד יום עם שלום בית. ליום מלא בחסדים של בן/בת הזוג והילדים שלנו כלפינו! זה המקום לחשוב על הדברים הטובים שהם עשו בשבילנו.

 

זה המקום להתבונן על חיינו ולומר תודה.

 

אסיים עם פנייה לרב ברוידא: אם המצב בבית שלי יחמיר בגלל חודש בלי ביקורות בו אצטרך לקום ולשבת מאה פעמים או לנשוך את הלשון, או שמא יתפתחו כל מיני תופעות מוזרות בבית, כמו חווה לגידול ג'וקים בסלון או בעל שלובש חולצה משובצת ומכנסיים עם פסים, אז באמת אצטרך ייעוץ נוסף, ובזול. לתשומת ליבך.