אומן ראש השנה… לנשים
אחרי הכל, איך נוכל להכניס את השם לחיינו אם אין לנו מקום בשבילו, אם ה"אני" שבתוכנו כל כך גדול, עד כדי כך שאיננו מסוגלים להודות שאנחנו לא הישות היחידה בעולם?
אחרי הכל, איך נוכל להכניס את
השם לחיינו אם אין לנו מקום בשבילו,
אם ה"אני" שבתוכנו כל כך גדול, עד
כדי כך שאיננו מסוגלים להודות
שאנחנו לא הישות היחידה בעולם?
הוא הלך.
בכל שנה, לפני ראש השנה, בעלי אורז לו תיק, עוזב את המשפחה ונוסע לאומן, לציונו של רבי נחמן.
לפני הרבה הרבה שנים, כאשר בעלי ואני היינו בתקופת הפגישות שלנו (בזמן השידוך לפני שהתחתנו) ואני הייתי ליטאית (לפני שהפכתי לחסידת ברסלב), בעלי אמר לי שיש לו מנהג לנסוע לצדיק האמת בראש השנה. למרות שראיתי במנהג הזה כחסרון העיקרי בו, בכל זאת, החיבה שלי אליו התגברה על נקודה זו והסכמתי להתחתן אתו.
באותם ימים, הקיבוץ באומן בראש השנה היה חלום בלתי אפשרי, בלתי ניתן למימוש. אף אחד לא תיאר לעצמו שמסך הברזל לפתע יעלם כלא היה. אז במקום לנסוע לאוקראינה, הגברים נסעו למירון, לציונו של רבי שמעון בר יוחאי, מחבר ה"זוהר" – שהוא בהחלט צדיק אמיתי.
בשנה הראשונה, חשתי באיזשהו מקום זלזול. הוא כבר התמקם לו, נהנה לו שם, ואילו אותי השאיר בבית, לבד. זה הרתיח אותי. קינאתי בכל פעם כשראיתי את הזוגות הצעירים שצעדו להם יחד לבית הכנסת. הם נראו מאושרים. דמיינתי לי כיצד הוא נהנה לו שם בהרים מכל רגע, בזמן שאני נשארתי לבד בבית, אומללה. אז החלטתי שזאת תהיה הפעם האחרונה שהוא יצא למסע שכזה.
במוצאי יום טוב (מוצאי החג) בעלי הגיע הביתה מותש. כששאלתי אותו אם הוא נהנה, הוא הסתכל עלי כאילו הייתי איזו מטורפת. "נהניתי?" הוא שאל. "בקושי היה לי זמן לאכול! התפילה מתחילה בחמש, ומסתיימת סמוך לשעה ארבע אחר-הצהריים! הייתי כל כך עסוק עם התפילה ואמירת תהלים, כך שבקושי הצלחתי לישון שלוש שעות בכל לילה".
הוא המשיך לספר לי על השירותים שלא פעלו, על השמיכות הקטנות, ועל היתושים שאכלו אותו חי.
הצטערתי בשבילו.
"זה איום. איזו אכזבה", התחלתי, וניסיתי להפגין הזדהות עם כל מה שעבר עליו (למרות שבחיים לא הבנתי מדוע אדם צריך ללכת למקום שהוא רק מתענה בו).
"אכזבה?! זו היתה החוויה הכי נפלאה שיש בעולם", הוא השיב. הצלחתי לחוש מדבריו את התרוממות הנפש לה זכה.
אבל הייתי מבולבלת מאוד. אם זה לא היה מהנה, אז איך זה יכול להיות נהדר? והאם התחתנתי עם מזוכיסט?
ראש השנה זה עסק רציני
רבי נתן כותב, שעיקר ההתחלה הוא בראש השנה. וכל ההשפעות והתיקון של האדם נמשכים מראש השנה. לכן יום זה נקרא ראש השנה, מכיוון ש'ראש' הוא הראשית וההתחלה של הכל.
אנו נוהגים לחשוב שיום טוב זהו זמן שנועד למשפחה, זמן איכות בו יושבים ביחד מסביב לשולחן, זמן של לימוד תורה ביחד, של טיולים וזמירות שבת. ואכן רוב הימים הטובים הם בהחלט כאלה – זמנים המיועדים למשפחה. על יום טוב נאמר שהוא "זמן שמחתנו" – זמן של שמחה והנאה. אולם ראש השנה ויום כיפור, למרות שמבחינה טכנית מוגדרים כיום טוב, אינם נכנסים לקטגוריה של זמן שמחתנו. ראש השנה ויום כיפור הם ימים המיועדים לעבודת התפילה.
בבית כנסת אורתודוקסי, גברים ונשים יושבים בנפרד. זאת, משום שהתפילה היא דבר חשוב מאוד. בית הכנסת אינו מקום לבילוי חברתי, או "זמן איכות של המשפחה". בית הכנסת הוא מקום בו אנו מתחברים ליוצרנו. תפילה אמיתית היא "עבודה" – עבודה קשה. ובעצם, המילה 'עבודה', היא מילה חילופית למילה תפילה.
ברגע שהבנתי את זה, הבנתי את תגובתו של בעלי. ראש השנה הוא לא זמן של "הנאה של החג". ראש השנה הוא יום שכל כולו מוקדש אך ורק לתפילה. זהו יום של עבודה קשה – העבודה הקשה של התפילה! (האם יש דבר יותר משמח ומעורר מעבודה קשה שבסופה יש גם תוצאות?)
הכל נגזר בראש השנה – מי יחיה, מי ימות, מי יהיה בריא, ומי יהיה חולה, מי יעשיר, מי יהיה עני. ביום כה חשוב ומכריע, ההיגיון אומר שאדם ירצה להיות במקום שבו הוא יוכל לממש ולקיים את עבודת התפילה שלו, עם כל הכוונות האפשריות.
רבי נחמן כותב, שרק הצדיקים שבדור יודעים מהי עבודת התפילה (ליקוטי מוהר"ן, קמא). כאשר אנו מקשרים עצמנו לצדיק, אנו מוכיחים על ידי זה שאנו מקבלים את הנהגתו של הצדיק עלינו. קבלת הנהגה הינה פעולת הכנעה, היא מוכיחה שאנו מבינים באמת, שאנחנו לא יודעים בעצם שום דבר. ולכן, כאשר אנו זוכים לענווה (על ידי הכנעה זו) אנו בעצם מקיימים את התנאי לכך שתפילתנו תהיה ראויה ותקינה. אחרי הכל, איך נוכל להכניס את השם לחיינו אם אין לנו מקום בשבילו, אם ה"אני" שבתוכנו כל כך גדול, עד כדי כך שאיננו מסוגלים להודות שאנחנו לא הישות היחידה בעולם?
מתוך כל המאפיינים של תורת-אמת יהודית, כל אחד מאיתנו נמשך לנתיב הרוחני המתאים במדויק לנשמתו המיוחדת. כאשר השותפים לחיינו מגלים שברסלב הוא הנתיב הרוחני שלהם, אז כשותפות אמיתיות וכבנות זוגם, זוהי זכות עבורנו לעשות כל שביכולתנו כדי לעזור להם בנתיב הזה. ובעיקר בראש השנה, כאשר הבעלים שלנו מתחננים להשם לא רק על העניינים הפרטיים שלהם והטוב האישי שלהם, אלא על כל ענייני המשפחה כולה ושל עם ישראל, לכן עלינו להבין את החשיבות של היותם במקום בו הם יוכלו להשיג את המקסימום בזמן שהותם שם, ושבמקום הזה נמצא המורה הרוחני שלהם, רבי נחמן מאומן. ובנוסף לזה, על ההתקבצות בראש השנה באומן כתב רבי נחמן: "איש בל יעדר" (פעולת הצדיק).
אבל מה עם הנשים?
אבל מה איתנו? האם אנחנו איזה "שמטעס" שאפשר להשאירו כך סתם בבית? האם לנו אין צד רוחני שאותו היינו רוצות לפתח? האם התפילות שלנו אינן חשובות?
על השאלות האלה אפשר לענות במספר דרכים וברמות שונות. אבל אני חושבת שבמקום 'למרוח' כאן כמה שורות של פילוסופיה, אני פשוט אדבר מניסיוני האישי:
כל מערכת זוגית צריכה פסק זמן כלשהו, אחרת היא הופכת למשהו שגרתי ושאנן. זה קשה, משום שכזוג אנו רואים להיכן הקשר מובל, על מה צריך לעבוד והיכן אנו מרגישים שבעי רצון. במשך השנים למדתי להעריך את נסיעותיו של בעלי לאומן ולהפוך אותן לזמן של התבוננות וחשבון נפש. כדי שהזוגיות תצליח ותשגשג צריך זמן, וכאשר בעלי לא נמצא בבית, אני פחות עסוקה. יש לי יותר זמן לעבודה הפרטית שלי – וככל שאני מתגעגעת לבעלי, אני מעריכה את הזמן היקר שניתן לי עם עצמי, לבד – הזמן לחזק את הקשר עם בוראי, להבין איפה טעיתי, מה עלי לשנות ובאילו דברים הצלחתי להתעלות, כך שאוכל להתחיל את השנה כראוי.
אך מה עם שאר המשפחה? כאשר הילדים שלי היו קטנים נהגתי להזמין חברות, יחד עם ילדיהן, לביתי בראש השנה. חילקנו את הבישולים לחג בינינו, ואף נהנינו מזה. תחושת אחדות וחברות אמיתית תמיד ליוותה את המפגשים האלה, כשהיא שזורה בהתעלות רוחנית ותפילה, וכן כזמן מושלם להתבודדות. ולילדים, כמובן, היה כיף ביחד!
היום, בנותיי הנשואות מגיעות יחד עם ילדיהן לביתנו בראש השנה. בני הדודים ממש מחכים לזה, הבילוי הנעים הזה לא נמשך רק מספר שעות כפי שקורה בדרך כלל. הבנות שלי ואני מחלקות בינינו את הבישול לחג, את הניקיון, עושות תורנות שמרטפות על הילדים, כך שלכל אחת מאיתנו יהיה זמן איכות בבית הכנסת, מבלי לדאוג מה יהיה עם הילדים. זה דבר שלמדנו לצפות לו! ובעצם הציפייה שלנו שהבעלים שלנו יסעו לאומן, אנו זוכות לחיבור נפלא עם צדיק האמת.
יהי רצון שנזכה כולנו לשנה טובה ומתוקה, שנה של בריאות, ושנזכה להיכתב בספר החיים.
א' תשרי התשע"ב
9/29/2011
קראתי ולא הבנתי למה נשים וגברים לא יכולים לנסוע יחד? התשובה מעט מתחמקת, חבל,עצוב בגלל העובדה שלרוב הנשים עובדות והגברים לומדים,מה שאומר שהגבר נוסע על חשבונה של האישה ועוד משאיר אותה בחג לבד. לי אישית קשה עם זה.
א' תשרי התשע"ב
9/29/2011
נשים באומן קראתי ולא הבנתי למה נשים וגברים לא יכולים לנסוע יחד? התשובה מעט מתחמקת, חבל,עצוב בגלל העובדה שלרוב הנשים עובדות והגברים לומדים,מה שאומר שהגבר נוסע על חשבונה של האישה ועוד משאיר אותה בחג לבד. לי אישית קשה עם זה.
י"ז אלול התשע"א
9/16/2011
הצדיק הוא שמלמד איך להתקרב לה'. וְהָיָה, כָּל-מְבַקֵּשׁ יְהוָה, יֵצֵא אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה ומי נמצא באהל מועד? משה רבינו. הצדיק. כדי להתקרב לה' צריך להתקרב לרב"י – ראש בני ישראל. ועד משיח הרבי הוא רבי נחמן ואליו צריך להתבטל.