איך נשמור על זה?

המתבונן על טבלת אחוז הגירושין בעולם מגלה נתונים לא נעימים, בלשון המעטה. בישראל כ-26% מהזוגות מתגרשים, בארצות הברית כ-60%! גירושין שמסתיימים תוך חמש שנים מאז שהחליטו השניים לבוא בברית הנישואים.
 
נראה כי היום גירושין זה כבר חלק מהשגרה, לצערנו הרב, אנשים כבר לא מזדעזעים לנוכח האחוזים שמטפסים מעלה כל שנה. כיום, כמות הגירושין היא פי 2 מזו שלפני 20 שנה, ופי 4 מזו שלפני 50 שנה!
 
למומחים כנראה אין תשובות להסביר את התופעה הנוראה, ואם ישנן הן לא כל כך ענייניות או מסברות את האוזן. אולם לא מזמן מצאתי מחקר אחד שמנסה להסביר, קצת יותר לעומק, מעין 'אישור' למה שיהודים שומרי תורה ידעו מזמן, לפני הרבה שנים.
 
30 אנשים מרחבי העולם – מדינות ודתות שונות, נבחרו למחקר מפני שציינו על גבי השאלון שקיבלו כי חיי הנישואין שלהם הצליחו בגלל האהבה שגברה עם הזמן. החוקרים רצו לדעת מה הופך את חיי הנישואין שלהם למוצלחים, בהשוואה לחיי הנישואין של ימינו. מה אפשר להם לנצח ולהמשיך כנגד כל הסיכויים והפיתויים? ומה היו נקודות המפנה בהן הרגישו את התעצמות האהבה?
 
הדבר הראשון שהחוקרים ביקשו מהנשאלים הוא היה לדרג – מאפס עד עשר – כמה הם אהבו אחת את השני במפגשים הראשונים שהובילו לחתונה, וכמה הם אוהבים אחת אחד את השני עכשיו (אחרי 19.3 שנות נישואין – זה היה הממוצע במחקר). ממוצע הניקוד היה 3.9 במפגשים הראשונים, והממוצע לאהבה שגברה עם הזמן והשנים היה 8.5!
 
בהמשך, הם ביקשו מהזוגות המאושרים לזהות את הדבר הכי חשוב שהיווה גורם מכריע בשמחה והאושר שלהם עם השנים שחלפו. פה אחד כולם אמרו שיש להם מחויבות גדולה ועמוקה לקשר הנישואין (חומר למחשבה לדור של ימינו, לא?)
 
אולי הדבר הזה לכשעצמו לא יפתיע אתכם, אבל אם הייתי אומר לכם שחיי נישואין מאושרים אלה חלקו משהו נוסף במשותף, שהוא היה הדבר המובהק לקשר הנפלא ביניהם? ובכן, האנשים האלה לא בחרו סתם כך ובאופן אקראי את האדם לו נישאו, לא בגלל ש'התרגשו' או 'התאהבו' בו. היה כאן משהו אחר – ההורים שלהם היו מעורבים בכל התהליך מההתחלה. למרות שכל הזוגות במחקר הגיעו להחלטה הסופית לבד, לא בהשפעת שום אדם כולל ההורים, בבחירת האדם שמולם כבן/בת זוג לכל חייהם – הם ראו בברכת ההורים משהו בעל משמעות ועצום, תמיכה והצלחה כבר מהצעדים הראשונים של הבחירה עד לחתונה ובהמשך.
 
המחקר מגלה לנו משהו בהחלט חשוב עבורנו. כאשר אנשים צעירים לא מזניחים את ברכת והסכמת ההורים, חיי הנישואין מתחילים בצורה הרבה יותר רצינית ועם טון הרבה יותר רשמי. הצעירים של היום פוקחים זוג עיניים רק מלחשוב שההורים יהיו חלק מהעניין או בהחלטה שלהם. אבל כשמסתכלים על טבלת אחוז הגירושין בעולם, רואים אסון מחריד מול העיניים. כי ללא ספק, החשיבה 'הצעירה' ו'המודרנית' היא המרשם לאסון הזה. כך מתגלה מהנתונים.
 
לא מזמן קראתי מחקר שפורסם ב'פסיכולוגיה היום', בו נכתב שאחת מתוך עשר נשים אמריקאיות חוות דיכאון חמור אחרי השנה הראשונה של חיי הנישואין.
 
בראש שלי לא הפסיקה לנקר השאלה הקשה והמתבקשת: מה גורם לאישה אחרי השנה הראשונה לנישואיה ליפול לעצבות ודיכאון?
 
במחקר ראיינו קבוצה גדולה של נשים שנפלו לדיכאון אחרי החתונה, והרי התוצאות:
 
"הנשים הקדישו את כל הזמן והאנרגיות שלהן בהכנות לקראת 'היום הגדול', קרי החתונה, ועכשיו הן לא כל כך יודעות מה לעשות עם עצמן… הכלות המדוכאות ראו את יום החתונה שלהן כמטרה הנעלה והסופית. ולהיפך, כלות שמחות ראו את חיי הנישואין כמטרה הנעלה וכהתחלה לפרק הכי יפה של חייהן…"
 
על פי המחקרים, בארצות הברית 2.3 מיליון זוגות מתחתנים כל שנה. ועל פי המחקר שהתפרסם ב'פסיכולוגיה היום', זה אומר ש-230,000 נשים הופכות כל שנה למדוכאות אחרי שנת הנישואין הראשונה, וזה רק בארצות הברית!
 
מה אפשר לעשות?
 
תחילה, בואו נבין שאף אחד מהנשים הללו לא קיבלה הדרכה או הכוונה שבחיי הנישואין יש עליות וירידות, וחייבים לעבור אותם משום שרק כך בני הזוג יגלו את האיכויות והיכולות הטמונות בהם – כל אחד בעצמו ובבן/בת זוגו, אך בעיקר הנשים בבעלים. דבר נוסף, הן חסרו את מה שהזוגות המאושרים מהמחקר הראשון שהוצג במאמר, כלומר הרגשת מחויבות עמוקה ופנימית ומטרה משותפת של שני בני הזוג בעצם קיום קשר נישואין.
 
הצעירים של היום צריכים את עזרת המבוגרים כדי להבין שחיי נישואין הם לא משהו שבא עם אופציה נוספת 'למקרה חירום'. לא! מדובר כאן בקשר עמוק ושורשי, לכל החיים. הזוגות במחקר הראשון אמרו שהם ידעו כי חיי הנישואין שלהם יצליחו למרות שלא ראו 'זיקוקי דינור' בפגישות הראשונות. הסיבה שגרמה להם להיות בטוחים שהאהבה תגבר ותגדל הייתה בגלל שראו את הקשר בין ההורים שלהם – איך הם הצליחו והיו מאושרים כהורים, ובהמשך, כסבא וסבתא. הם ידעו שחיי נישואין הם קשר רציני מאוד, לא פחות!
 
לצערנו, נראה שהבסיס והתנאי המקדים לחיי נישואין ברוב המדינות המודרניות והמתועשות של ימינו הוא – להיות רומנטי בטירוף, אחרת לא תוכל להתחתן. אבל באמת, איך שני אנשים יכולים לאהוב באמת אחת את השני כשהם לא מכירים? ובכן, אהבה 'רומנטית' שהרבה אנשים היום דוגלים בה פשוט לא קיימת, אולי רק בסרטים של הוליווד או באגדות, בכל אופן, זה לא משהו מציאותי. זאת עובדה ברורה. נקודה. זאת לא אהבה אמיתית, וזו הסיבה ש'אהבה' כזו לא עומדת במבחן הזוגיות ברגע האמת.
 
זוגות היונים המאושרים מהמחקר הראשון אמרו שהאהבה אחת לשני העמיקה כשהילדים נכנסו לתמונה, כשהם התמודדו ביחד עם בעיות כלכליות או בריאות של מישהו מבני המשפחה. האהבה אחת לשני גדלה כשראו איך בן/בת הזוג הגיב והתמודד עם מצבים מאתגרים ולא צפויים ביושר, באחדות, באומץ, כבוד ועוד ערכים שלצערנו חסרים לנו היום. זה לקח זמן, אין מה לומר, אבל הזוגות המאושרים הללו הרגישו אוהבים הרבה יותר בגלל הדרך 'הישנה' והמאוד לא מקובלת היום, שההורים היקרים נמצאים קצת בתמונה. וגם, מהדוגמה היפה שהם נותנים לילדיהם פלוס מערכת ערכים ומידות שהנחילו להם.
 
אתם מוזמנים לקבל הדרכה נפלאה מהרב שלום ארוש מתוך ספרים ששינו חיים רבים של זוגות, שהיום חיים באושר ובשמחה. לגברים: בגן השלום, לנשים: חכמות נשים. בהצלחה!
 
 
* * *
ד"ר זאב בלן הוא פסיכותרפיסט העוסק בתחום למעלה מ-32 שנים. ד"ר בלן הוא חסיד ברסלב שמטפל גם על פי משנתו של רבי נחמן מברסלב, אותה הוא שואב מבית מדרשו של הרב שלום ארוש – "חוט של חסד" בירושלים. מאמן בעזרת האמונה (אמונה קואצ'ינג). על פעילותו בתחום הפסיכותרפיה קיבל הסכמה מגדולי הדור וביניהם הרבי מניקלשבורג – הרב יצחק פגלסטוק שליט"א והרב שלום ארוש שליט"א. אתם מוזמנים לבקר בבלוג החדש של ד"ר בלן.