בחזרה לעתיד

אנחנו בהחלט יכולים לחזור
לגן עדן – להשלים את התוכנית
המקורית שאלוקים תכנן עבור
העולם הזה לפני אלפי שנים.
זה לא חלום, זה כאן ועכשיו!
 
 
תיקון עולם…
 
מן הסתם, רובנו שמענו את צמד המילים הללו בהקשר זה או אחר בחיינו, אבל מעטים יודעים מהי המשמעות שלו באמת. במונח זה משתמשים הרבה אנשים – מפעילים של איכות הסביבה, פעילי שלום, אפילו כאלה שהיו מעורבים בכל מיני מחאות חברתיות עם קריאות של "צדק חברתי".
 
תיקון עולם, משמעו כפשוטו, לתקן או להשלים את העולם תחת השגחתו של בורא עולם. את זה אנו למדים מתוך תפילת "עלינו לשבח" שאנו מתפללים שלוש פעמים ביום, תפילה שמדברת על הזמן בו כל האנשים בעולם יעזבו את אלילי השקר ויכירו רק בא-ל אחד – בורא עולם, אלוקי האמת.
 
העם היהודי נבחר להיות שותף של בורא עולם בתיקונו והשלמתו של העולם, מטרה די יפה וגדולה, ואם זה כך, מדובר כאן במשימה שאי אפשר להקל בה ראש בכלל. אלא שכאן עולות השאלות שחייבות להישאל: אם אנחנו מצווים לתקן את העולם, איך העולם בכלל נשבר והתקלקל לכתחילה? האם אלוקים לא ברא עולם מושלם, או תיקן אותו בעצמו? ולמה אנחנו צריכים להיות מעורבים בתהליך שכזה?
 
התשובות להן פשוטות ומורכבות כאחד.
 
כשאלוקים ברא את האדם הראשון הוא נפח באפו נשמה ונתן לו עולם מושלם בו אנו חיים היום. גם לאדם וגם לחוה, שנבראה בהמשך, ניתנה היכולת לדבר, והדובדבן שבקצפת הוא חופש הבחירה שהם קיבלו – לבחור ולהגיע להחלטות. אלוקים לא ברא אותנו כרובוטים שמתוכנתים לעשות רק טוב, וכדי שיהיה לנו תענוג גדול ניתנה לנו היכולת להרוויח את השכר שלנו ולבחור בין טוב לרע.
 
אחרי שאדם וחוה נבראו ניתנה להם ההזדמנות הראשונה להשתמש בכוח הבחירה שלהם, "מִכֹּל עֵץ-הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל, וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ…" (בראשית ב, טו-יז).
 
חז"ל מלמדים שכאשר אדם וחוה נבראו ניתנה להם דעת מוחלטת להבדיל בין טוב לרע. כמו כן, הייתה להם היכולת להגיע להחלטות מוסריות, ולשניים הייתה גם הבהירות של הנכון והלא נכון הנצחי.
 
כאן הסיפור מתחיל להיות מעניין ביותר. מכיוון שחטאו באי קיום הציווי היחיד שניתן להם – לא לאכול מהפרי האסור, אדם וחוה שינו את כל תוצאות ההיסטוריה של האנושות עם הדרישה של "לתקן את העולם".
 
כילד, אני זוכר שסיפרו לנו את הסיפור על אדם וחוה בגן עדן, ועל הנחש הערמומי שיפתה את חוה לאכול את הפרי מעץ הטוב והרע, ואיך היא ואדם התפתו ונכנעו בסוף, אבל מעטים מאיתנו נתנו את דעתם על 'השורות הקטנות' – הפרטים הקטנים והחשובים של הסיפור. כשהנחש פיתה את חוה הוא אמר לה "כי יודע אלוקים כי ביום אוכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלוקים יודעי טוב ורע" (שם ג, ה). חז"ל מצביעים על כך, שלאחר אכילת הפרי אדם וחוה היו מסוגלים להיות כמו אלוקים – כלומר עם היכולת להחליט לעצמם מה טוב ומה רע. יכולת זו מאפשרת לבני האדם להפנים את ההתנהגות שלהם, להחליט מה טוב או רע בעיניהם, למרות הנכון והלא נכון הנצחי. כך למעשה קיבלנו "עולם שבור" שצריך לתקן אותו. אבל איך אנחנו, העם היהודי, אמורים להתחיל את המשימה הכל כך מפחידה ומאיימת הזו של לתקן את העולם, ואיפה בתורה או לאורך כל התנ"ך ניתן לנו הציווי לעשות את זה?
 
"והייתם אור לגויים", אומר לנו הנביא ישעיהו את דבר האלוקים, ו"עם קדוש וממלכת כהנים", כמו שמורה לנו התורה.
 
בקיום וביצוע המשימה הזו אנחנו יכולים להתחיל לתקן את העולם, ללמד את העולם כולו מה נכון ומה לא. אנחנו יכולים לעשות את זה על ידי הדוגמה האישית שניתן בכל מקום ולכל אדם. למשל, להיות הלקוח החביב ומאיר הפנים בתור הארוך בסופר, להיות מעסיקים טובים לעובדים שלנו, לעסוק בהפצה, חסד וצדקה על בסיס יומי.
 
וגם, לחייך חיוך ענק לסובבים אותנו. זאת דרך נפלאה להיות טובים לעצמנו, לבני עמנו ולהיות אור לגויים.
 
לא, אנחנו לא אמורים להטיף מוסר ולא להפנות את אצבע ה'נו נו' לאף אחד. פשוט, לחייך, לעשות משהו טוב, להאיר את העולם במצוות, כי רק מתקנים אותו. וזה לא חלום, אנחנו בהחלט יכולים לחזור לגן עדן – להשלים את התוכנית המקורית שאלוקים תכנן עבור העולם הזה לפני אלפי שנים.
 
ולא עלינו מוטל לסיים את המלאכה, כמו שאומרים חז"ל, אבל בהחלט באחריותנו לעשות את הצעד הראשון. כי אם לא עכשיו, אימתי?