בצלם אלוקים

העבודה שלנו בעולם הזה היא
להיות בן אדם. ובן אדם, זה לב טוב,
עין טובה, לשמוח כשהשני זוכה
לקבל גם אם אני חושב אחרת. בן
אדם, זה לחיות בצלם אלוקים!
 
 
התורה מספרת לנו על שני אחים תאומים – יעקב ועשו. תאומים, אבל כל כך שונים זה מזה. אחד צדיק תמים, כליל השלמות. והשני, רשע שאין כדוגמתו. התורה, כמו שלמדנו פעמים רבות, אינה ספר סיפורים חלילה, והיא גם לא ספר היסטוריה. התורה, היא תורת חיים הבאה להורות לכל אחד מאיתנו את הדרך בה ילך. לכן, כאשר אנו קוראים בתורה עלינו למצוא את המסר שנמצא שם עבורנו. כן, גם במה שמסופר על שני האחים התאומים, יעקב ועשו.
 
רבי נחמן מברסלב מגדיר בתורה הראשונה בספרו – "ליקוטי מוהר"ן" – את ההבדל בין יעקב ועשו. מדבריו נוכל להבין מהו המסר עבור כל אחד מאיתנו.
 
"כי איש הישראלי צריך תמיד להסתכל בהשכל של כל דבר ולקשר את עצמו אל החכמה והשכל שיש בכל דבר, כדי שיאיר לו השכל שיש בכל דבר, להתקרב לה' יתברך על ידי אותו הדבר…" בהמשך, רבי נחמן מסביר שזו הבחינה של יעקב, לכן הוא זכה בבכורה שהיא בחינת החכמה, כמו שכתוב: "ראשית חכמה וכו'", כלומר כשאדם שמסתכל כך על השכל הוא בחינת יעקב.
 
וההיפך הוא בחינת עשו, כדברי רבינו הקדוש: "אבל מי שאינו מקשר עצמו אל השכל והחכמה והחיות שיש בכל דבר, זה בחינת עשו, שביזה את הבכורה, דהיינו השכל כנ"ל…" כלומר, אדם שלא מסתכל על המציאות באמונה ומבין שהכל מאת השם, שיש בכל דבר ודבר מסר אליו – הוא בחינת עשו.
 
לכן, ואין זה פלא, ששני אנשים ילמדו באותה ישיבה את אותה תורה אצל אותו רב. אבל אחד ינהג כמו יעקב והשני כמו עשו. יעקב, הוא מי שלומד בתורה עם כוונה אמיתית לקיימה, כלומר להשתנות, לתקן את עצמו, לחיות על פי מידות התורה וכדומה. ואילו עשו, שגם הוא לומד תורה, אבל הוא לא מתקן את מידותיו, הוא לא עושה שום דבר כדי שהתורה תשנה ותעדן אותו. יכול מאוד להיות שהוא לומד היטב ואפילו מפלפל בגמרא פה ושם, ואולי גם מסתכל בשכל של כל דבר, אבל הוא לא מקשר את עצמו לשכל של כל דבר – לכן אין לו עבודה עצמית של חשבון נפש ותשובה. 
 
אדם צריך לבקש ולשאוף למידות התורה, שהן מידותיו של הקב"ה, כי כאשר נאמר שהשם ברא את האדם בצלם אלוקים, הכוונה היא שהאדם יגיע למדרגה שהוא מתנהג על פי מידותיו של הבורא עצמו, שזה עיקר צלם האלוקים שבו, כמו שאמרו חז"ל: מה הוא רחום אף אתה רחום, מה הוא חנון אף אתה חנון וכו'. והעיקר – מידת הרחמים ולהעביר על המידות, שאלו הן המידות המיוחדות של השם יתברך.
 
על פי קו מנחה זה אמר האדמו"ר מאלכסנדר זצוק"ל בשם אביו ("ישמח ישראל", עמוד כב) הבנה עמוקה במאמר חז"ל (שמו"ר כח, א): כאשר עלה משה למרום ביקשו המלאכים לדחותו. מה עשה הקב"ה? צר (צייר) קלסתר פניו של משה כדמות אברהם. אמר להם (הקב"ה למלאכים): וכי אין אתם מתביישים, וכי לא זה הוא אותו אדם שאכלתם בביתו, שנאמר (תהלים סח, יט): "עלית למרות שבית שבי לקחת מתנות באדם". בשביל אותו אחד שנקרא 'אדם', שנאמר (יהושע יד, טו): "האדם הגדול בענקים". ע"כ.
 
והדברים תמוהים. איך יכול להיות שבורא עולם אמר למלאכי השרת שהם צריכים להתבייש בגלל שאכלו אצל אברהם אבינו? אברהם אבינו עשה חסד עם המלאכים או שהם עשו איתו חסד? שהרי זה ידוע, אברהם אבינו הוא זה שחיכה בכיליון עיניים לקיים את מצוות הכנסת אורחים, לכן ישב בפתח האוהל בזמן שהיה כאוב וחלש מהמילה. והם, באו ושימחו אותו כשראה שיש לו אורחים להכניס לביתו. כל שכן, כשכל מטרת בואם הייתה כדי לבשר לאברהם אבינו שייוולד לו בן, וכדי לרפא אותו. וגם האוכל והשתייה שנתן להם, הם לא באמת אכלו אותו אלא עשו כאילו, משום שידוע שמלאכים לא אוכלים ולא שותים כלל. אז איזה חסד עשה אברהם עם המלאכים שהם צריכים להתבייש מפני קלסתר פניו? ולא רק, איך כל זה מתקשר עם מתן התורה, שהרי מיד לאחר חילופי דברים אלה ניתנה התורה לישראל?
 
התשובה לכך היא, שכדי לקבל את התורה צריך מידות טובות. השם יתברך, כביכול, אמר למלאכים: אין לכם מידות טובות. אין לכם את המידות של התורה. אתם מקנאים במשה רבינו, מקטרגים עליו, רוצים לדחות אותו, להזיק לו. אבל כאשר ירדתם לעולם של מטה והגעתם אל אברהם אבינו, ונדמיתם לו כערבים עובדי עבודה זרה, והיו לו את כל הטיעונים וההצדקות לדחות אתכם, הוא לא עשה את זה. הוא קיבל אתכם בסבר פנים יפות, קירב אתכם, נתן לכם אוכל ושתייה. הייתה לו עין טובה, לב טוב, הוא ריחם עליכם גם אם נראיתם בעיניו כבריות תועות. הוא לא הסתכל בעין מקטרגת עליכם, או אמר בליבו 'מה לעובדי עבודה זרה בביתי?'… הוא לא התגאה עליכם. הוא – אדם עם מידות כאלה טובות – ראוי לקבל את התורה. לא אתם! לכן צר בורא עולם את קלסתר פניו של משה כדמותו של אברהם אבינו, לומר למלאכים שאף אם בפועל אברהם אבינו לא עשה להם טובה, הם היו צריכים לכבד אותו על מידותיו הנפלאות. על זה אמר להם הקב"ה שעליהם להתבייש בגלל קטרוגם על אדם שיש בו מידות טובות ועין טובה. ואילו אצלם, המלאכים, זה לא נמצא מכיוון שהם מקטרגים עליו. דווקא עניין זה מראה עוד יותר שהאדם ראוי לקבל את התורה ולא המלאכים.
 
זה גם מסביר את הקשר בין חילופי דברים אלה עם קבלת התורה, ללמדנו שורש ויסוד חשוב: קיבלנו את התורה רק בגלל המידות הטובות, משום שמידות טובות הן עיקר התורה. וכן כתוב (בהקדמה לפירוש הגר"א על ספר משלי, שם מבאר את החשיבות של ספר משלי שכולו מדבר ממעלת המידות הטובות, וגנות המידות הרעות וכו') – כי זו תכלית כל התורה והמצוות – להביא את האדם לתיקון מידותיו בשלמות, שיהיה ראוי להיקרא בשם צלם אלוקים.
 
בזה צריך לתקן ולבטל את המושג המעוות שבני אדם מרשים לעצמם להתנהג במידות לא טובות, כגון לכעוס, לשנוא, לקנא. ומה הטענה? 'מה לעשות? אני רק בן אדם…' גישה שגויה שהיא היפך האמת. המושג 'בן אדם' נאמר על מי שיש לו מידות נעלות של הבורא הרחמן והסבלן. שהרי התורה, כמו שלמדנו, דורשת מהאדם להידמות לבוראו בשלמות המידות.
 
זה הפירוש למה שנאמר שם במדרש הנ"ל על הפסוק – "עלית למרום וכו' לקחת מתנות באדם" – בשביל אותו אחד שנקרא 'אדם', כמו שאנו אומרים בשיר על רבי שמעון בר יוחאי – הרשב"י זיע"א, בשבחו של הצדיק: "נעשה אדם נאמר בעבורך" – הבורא ברא את האדם רק כדי שישתלם בתיקון המידות, ולזה התכוון הבורא כשאמר "נעשה אדם" (בראשית).
 
זהו, אם כן, ההבדל בין יעקב לעשו. יעקב הוא זה שמכוון בתורה ולומד כדי לתקן את מידותיו, להשלים את צלם האלוקים שבו כך שיוכל להתנהג על פי מידותיו של הבורא – רחמנות, דרך ארץ, סבלנות, עין טובה, התרחקות ממחלוקות, קנאה, ריבים. זהו אדם עם עין טובה ששמח בשמחת חברו, בהצלחתו יותר משלו. זה יעקב, זה 'בן אדם'. לעומת זאת, מי שאינו מתנהג במידותיה של התורה – זה עשו. ולא רק שאינו נקרא אדם, אלא הוא אף בהמה על שתי רגליים ואפילו גרוע ממנה, מכיוון שהוא מלא מחלוקות ותמיד רוצה להתנצח. הוא גם מצויד בנשק נורא – הלשון שלו שיודעת לדבר רע ולחרחר ריבים. ואם הוא גם לומד תורה ואינו מתנהג במידותיה, הוא גרוע עוד יותר שאז הוא נקרא, כפי שאומר הזוהר הקדוש – 'שד יהודי', השם ישמור.
 
תהיה בן אדם
 
העבודה שלנו בעולם הזה היא להיות בן אדם. ובן אדם, זה לב טוב, עין טובה, לדעת לכבד איש את חברו, לא לקנא כמו המלאכים אלא לשמוח שהשני יקבל גם אם נראה לי שלא מגיע לו. כאשר אדם נוהג כך השם נותן לו את מה שחסר לו. גם המלאכים, אם היו שמחים במשה רבינו לא היו מפסידים, אלא אפילו זוכים לבחינה כלשהי של קבלת התורה.
 
וכל הדברים הנפלאים על תיקון המידות ועל מעלת האדם – הכל קשור ליסוד של הכל – תיקון הברית ושמירת העיניים. כל אדם צריך להבין היטב שכל ראייה אסורה שורפת לו את המוח ומטמטמת לו את הלב, כמו שכתוב: "נואף אישה חסר לב". הוא פשוט נעשה אטום, סתום ואכזרי. אין לו מוח ואין לו לב, וממילא תיקון המידות לא שייך לו והוא לא נקרא אדם. התנהגות האדם ומידותיו תלויות בתיקון הברית שלו, שם עיקר הניסיון שלו ושם ניכר האדם אם הוא אכן בגדר צלם אלוקים, או שהוא בהמה בדמות אדם. לכן כל אחד צריך לעסוק בתיקון הברית ולשים את כל כוחותיו בעניין זה. הדבר שהכי יעזור ויסייע לנו בתיקון זה הוא ההתבודדות. להתפלל על נקודה זו לפחות חצי שעה בכל יום, כי רק כך נוכל לטעום טעם של קדושה ולהתעלות ולקבל הבנות אמיתיות בתורה ובעבודת השם.
 
קבלה מצדיק נסתר
 
קיבלתי מצדיק נסתר תיקון, שאותו צדיק קיבל אותו מאליהו הנביא. סדר זה מתקן את העבירות של פגם הברית ומציל מדין כרת ואף מדין מיתת בית דין, מגן מכל מיני מיתות משונות וממתיק דינים, ומקרב את הגאולה. וכידוע, הגאולה מתעכבת בגלל שיש הרבה מאיתנו שהתחייבו בדין כרת ומיתת בית דין, אך משמים מעכבים את הגאולה כדי שיזכו כולם לתקן ולא יצטרכו להיענש.
 
סיפר לי אדם שיש לו ילד אוטיסט שהוא עשה את התיקון הזה כל ליל שישי (כלומר ביום חמישי בלילה) במשך ארבעה חודשים – ומצב הילד השתפר! ב-40% פחות מהאוטיזם ממנו הילד סבל. הצדיק שקיבל את התיקון הזה אמר שאם אותו אבא יהיה חזק ויתמיד בזה – הילד יבריא לחלוטין! לכן, אציין בפניכם את סדר התיקון, שאמנם מצריך מאמץ מסוים אבל הוא לא קשה במיוחד. וכאמור, מועיל ומאוד מגן ומקרב את הגאולה. והבטחות כאלה שוות כל מאמץ.
 
התיקון צריך להיערך בליל שישי (יום חמישי בערב) דווקא, צריכים להיות ערים כל הלילה, בתענית דיבור, וללמוד בסדר לימוד מסוים כדלקמן:
 
1. תענית דיבור, מהשקיעה ועד אחרי 'עלינו לשבח' של שחרית.
2. לא להירדם ולא לנמנם כלל כל הלילה.
3. מהשקיעה ועד חצות הלילה אסור לאכול אבל מותר לשתות, ומחצות הלילה ועד אחרי התפילה אסור גם לשתות.
4. את סדר הלימוד יש לחלק לשלוש חלקים: א. גמרא בהבנה. ב. משניות בהבנה. ג. כל ספר תהלים.
5. כמו כן צריכים לעשות בלילה שעת התבודדות, ובסוף הלילה לומר את סדר הוידוי של רבינו ניסים גאון זצוק"ל שנמצא בסידור 'ספרד', בתפילת יום-כיפור קטן נוהגים לומר בערב ראש חודש.
6. טבילה במקווה לפני עלות השחר, ותפילת שחרית בהנץ החמה.
 
בעזרת השם, תיקון זה ייערך בליל שישי – ו' כסלו הבעל"ט, בישיבת 'חוט-של-חסד' ברחוב שמואל הנביא 13 ירושלים. תפילת מנחה בשעה 16:30.
 
ויהי רצון שנזכה לתיקון הברית ולתיקון המידות בשלמות, להיות ראויים לצלם אלוקים שנבראנו בו ולהיקרא 'אדם', ונזכה שתבוא הגאולה ברחמים ובחסדים נפלאים במהרה בימינו, אמן.