הדולר על הקיר

שלא תטעו, דווקא הנתינה היא זו
שמעניקה לנו את מה שאין באפשרותנו
לקנות בסכום כסף הכי גדול שיכול
להיות ברשותנו. הכתובת על הקיר,
ולא רק, אם תרצו גם הדולר.
 
 
'רק אם אלוקים ידבר איתי, אדע מה הוא רוצה ממני…'
 
כמה פעמים שמעתם את המילים הללו נזרקות לחלל האוויר מאנשים אחרים ואפילו מעצמכם?
 
לזכות בבהירות בעולם הזה, כך נראה, זו משימה כמעט בלתי אפשרית, שלא פעם משאירה אותנו עם הרגשת בלבול שאין מנוס ממנה. מעניין, אבל במקורותינו אנו מוצאים שיעורים מאלפים שסותרים את הנטייה שלנו ליפול לספקות.
 
התורה מלמדת אותנו על התוצאות המפחידות מאי מילוי המטלות ואחריות המוטלות עלינו. ההשלכות מידיות וחמורות ומשאירות אותנו עם ספק קטן שהקשר שלנו עם הבורא הוא משהו מזדמן ומקרי. העמקה בדברים מגלה כי החלק שמדבר על השכר והעונש אפילו קשה להבנה (ראו פרשת בהר בחוקותי). התורה מציירת לנו בצורה צבעונית וברורה את הספירלה אליה נשאבים כל האנשים שמתרחקים מהתורה, כתוצאה מאי קיום המצוות, ובסופו של דבר התרחקות מבורא עולם. התורה מציינת שבעה צעדים שקורים והמלווים את תהליך הירידה הרוחנית והגורל המר שבא בעקבותם (לא תעשו אלילים, פסל, מצב, לא תקימו אבן משכית, לא תתנו בארצכם להשתחוות אליה, שמירת השבת ויראת הבורא). היא גם אומרת שמידה כנגד מידה תהיה הענישה. ללא ספק, מי שעובר על ציוויים אלה נופל לתרדמה רוחנית. וזה קרה אז וממשיך גם היום.
 
על ציוויים אלה מתוארים בהרחבה העונשים. אם הם יעילים ומעוררים, נניח שדפוס כזה יישא בתוכו משמעות גדולה. אם לא, יש כאן ענישה ללא כל חלון הזדמנויות שיעזור לנו להבין למה זה קורה לנו. ובהתבסס על מספר מקורות, יש כאן משהו שהבורא, הרופא הגדול מכולם, לא עושה. בכל אופן, אם אנחנו מעוניינים לתאר תמונה של פרטים או קבוצות שחווים סבל כזה – יהיה קשה לדמיין איזו בהירות והבנה תהיה להם, תוך כדי הסבל, שמדובר בשבעה סוגי עונשים שבאו בעקבות שבעת הדברים הרוחניים שהרחיקו אותם מהבורא.
 
נראה לי שהבורא מלמד אותנו כאן מסר מעניין: גם בקשיים הכי גדולים שאנו חווים בחיים יש לנו את היכולת לשמוע את הבורא "מדבר" איתנו. התפקיד שלנו הוא להקשיב, לשמוע אותו. חוסר היכולת וחוסר הרצון לראות את החיבור ההדדי של הגילויים בחיים – אלה לכשעצמם סיבה שיכולה להמשיך את הסבל והייסורים על האדם.
 
מסתבר, שהבורא לא צריך לתקשר איתנו בצורה "ישירה" עם נוסחאות, נבואות או כל דבר מהסוג הזה. הוא רוצה שנדע שיש לנו את היכולת לשמוע אותו בכל מצב. ודרכים רבות יש לנו לראות את אהבתו ואת ידו המנחה, ולא פחות מכך, את היכולת לראות כל דבר שקורה לנו בחיים כשיעור פרטי ממנו בו הוא מלמד אותנו משהו, מעביר לנו מסר חיוני וחשוב עבורנו בדרכו המיוחדת.
 
בכל אופן, בורא עולם לא משאיר את היכולת לפתח מודעות שכזו בגדר צ'אנס או יכולת השגה קטנה שלנו כבני אדם. באופן כללי, כשהתורה רוצה שנפתח חוש מודעות או רגש מסוים היא תיתן לנו הדרכה ספציפית איך לעשות זאת. למשל, התורה מלמדת אותנו שאנחנו צריכים לאהוב כל יהודי באשר הוא. השאלה הברורה והנשאלת לכל אדם חושב היא – איך עושים את זה? איך משיגים את המטרה הזו? ובכן, יש הוראות ברורות: בדרך שנותנים הלוואות לזולת, השתתפות בשמחת מצווה, כמו חתונה. בדרך זו החושים שלנו מכוונים עד לנקודה בה אנו מסוגלים באמת לאהוב אחד את השני.
 
על פי כלל זה, אילו אמצעים התורה נותנות לנו לצורך פיתוח מודעות לנוכחות של הבורא בחיינו? בעזרת מצוות מעשר. עשירית מהחיות והבהמות שצריך לתת לבית המקדש. וכך גם לגבי עשירית מהכסף שאנו מקבלים לצדקה. איכר בעל מספר סוגים של חיות ובהמות שנולדו בעדרים שברשותו נדרש לספור תשע חיות/בהמות ואת העשירית להפריש למקדש. בדרך כלל אנחנו נוטים לחשוב שנתינת המעשר צריכה להיות החיה/בהמה הראשונה, אולם לרב שמשון רפאל הירש יש הסבר יפה ומעניין על הנושא:
 
המילה "מעשר" משמעה עשירית. זו היחידה שבעצם משלימה את התשע הראשונות והופכת אותן לשלם. על פי תובנה זו, החיה האחרונה היא המעשר. החיה העשירית מזכירה לנו שכל חיה אחרונה שיש ברשות האיכר, ולא רק הראשונה, היא מתנה שהבורא נתן לו באהבה וברחמים.
 
לא פעם אנחנו מרגישים את ברכת הבורא דווקא בהתחלה – בפתיחת עסק או תחילת המעבר למגורים חדשים, אך עם הזמן מאבדים את הפוקוס וההתלהבות שבברכה. נכון הרבה פעמים אנחנו רואים רק את השטר הראשון של העסקה, אבל כמה פעמים אנחנו רואים גם את האחרון? אל לנו לטעות, הוא תמיד שם, על הקיר! ואם נרצה נוכל לראות אותו.
 
בהתבסס על הערוץ הנפלא הזה שהתורה מלמדת אותנו לפעול בו – נתינת מעשר – אנחנו נותנים עשירית ממה שיש לנו על מנת לפתח בתוכנו מודעות חשובה וחיונית. נתינת המעשר, החלק העשירי והאחרון, היא דרך מיוחדת ונפלאה של הבורא לעזור לנו לזכור שהכל וכל הזמן רק ממנו.
 
זו אחת הדרכים שבורא עולם נותן לנו לפתח בעזרתה מודעות רוחנית גבוהה, הכרה ורגישות לנוכחות שלו בחיינו. דרך הנתינה שלנו – מהשטר הראשון ועד האחרון – כמו גם ביכולת להתבונן במסרים שהבורא תמיד שולח לנו – בסופו של דבר תסייע לנו להבין שהקב"ה באמת מדבר איתנו, עם כל אחד מאיתנו. ויהי רצון שנזכה לשמוע תמיד את המסרים האוהבים שלו אלינו. ולא נשכח, כשם שהכתובת לא פעם על הקיר, כך גם השטר האחרון, לא הראשון, צריך רק להתבונן.