ההכנה היא הכל

מי מתכונן למבחן הסופי בשבוע השלישי
של הלימודים? יש עוד הרבה זמן! אבל
הפרופסור להיסטוריה לא קיבל שום תירוץ.
מבחינתו ההכנה היא הכל. ואתם יודעים מה,
הבן אדם צדק.
 
 
הפרופסור להיסטוריה היה אדם ומורה נהדר. אתם יודעים, מאותם אנשים מבריקים וחכמים ומלאי האנרגיות. את הדברים הוא תמיד ניסה להסביר לנו במונחים של מה הוא היה עושה אם היה מכוונם לדרך שלו. רק בדבר אחד הוא הלחיץ אותנו, במלוא מובן המילה, שיעורי הבית שהוא נתן לנו. הטענה שלו הייתה שההכנה היא הכל. אפילו שהוא לימד אותנו בסך הכל פעמיים בשבוע, היינו צריכים לחזור על החומר הנלמד כל יום במשך חצי שעה. וברגע שמבחן מסכם הופיע בסביבה, אז במקום ללמוד כל הלילה, הצצה קלה בחומר יום לפני המבחן הייתה מספיקה. בלילה שלפני היינו ישנים טוב במקום לשתות את כוס הקפה השלישית…
 
אותו דבר אפשר לומר על יום כיפור.
 
מה? על מה אתה מדבר דב? יום כיפור כבר עבר, לא? למה אתה חייב לדבר על היום הזה שוב? חכה, יש זמן…
 
קל מאוד לדבר על תשובה וחרטה בחודש אלול או בחודש תשרי. בגדי "הקיץ שחלף" הופכים ללבוש סטנדרטי שקל לראות. התשובה גם כן מרחפת באוויר. קל יותר להשתנות, אפילו לעשות שינויים גדולים בתקופות שכאלה. המומנטום כבר בסביבה.
 
ועכשיו?
 
קר מאוד בחוץ. לא קל לצאת בבוקר מהמיטה המפנקת, מהפוך שעוטף אותך בחמימות מתוקה. הפנימיות שלנו עוברת ניתוח בהילוך איטי. בימים אלה, השחיקה היומית הופכת לאתגר התמידי שלנו. איך מלחיץ לחשוב על יום הדין כשהוא כל כך רחוק מאיתנו? מה פתאום עכשיו, דב? עכשיו אנחנו בתרדמת החורף שלנו. החג הבא לא נראה באופק. אפשר בהחלט להמשיך את הנסיעה במהירות הקבועה לה התרגלנו, במיוחד כשבחורף צריך לנהוג בזהירות ולאט. ברור, מעדנו פה ושם מאז תקיעת השופר האחרונה, אבל לא עד כדי כך…
 
אלא שזאת הנקודה בה אנו צריכים להתמקד שוב.
 
הימים האלה יכולים להיות הזמן הטוב ביותר לעשות חשבון נפש יומי, תמידי, על כל רגע בחיינו. כשיום כיפור יגיע בשנה הבא בע"ה, האם באמת נרצה "לדחוס" את עצמנו לתקופה קצרה כדי לצאת זכאים ונקיים, אך מלאי חרדה ופחד וצער? או, לעמוד בהתלהבות לפני שופט כל הארץ כשהגיליונות המרשיעים כבר לא מרשיעים, להפוך את יום כיפור (יום הדין) ליום כיפור (יום שהשמחה שבו היא כמו בפורים)?
 
היום, הוא זמן אידיאלי לזכור מה הבטחנו לבורא עולם שנעבוד עליו השנה הזו, ולהחליט אם אנו צריכים להכפיל את המאמצים שלנו כדי לעמוד בהתחייבות שלנו.
 
היום, הוא הזמן האמיתי בו אנו באמת נבחנים. וכשאנו נבחנים, זה קורה לרוב כאשר איננו מודעים לעובדה שאנו נמצאים תחת זכוכית מגדלת.
 
היום, זה הזמן בו יש את העבודה האמיתית. זה הזמן בו אנו מראים להשם שאנו לא מזיזים את עצמנו רק כשמזג האוויר נחמד, כשהציפורים מצייצות וחם לנו בלב והשם נמצא ממש לידנו. התפילות שלנו, בזמן הזה, יכולות לשקף את ההתמדה שלנו, להשפיע על כל מהלך עבודתנו כל השנה.
 
היום, זה הזמן בו אנו מוכיחים להשם שאנו יכולים לעשות את מה שהבטחנו, את מה שאמרנו שנעשה.
 
על זה דיבר הפרופסור. מי מתכונן למבחן הסופי בשבוע השלישי של הלימודים? למה להתחיל בכלל להתכונן כשיש עוד הרבה זמן? הוא לא קיבל שום תירוץ. עבודה קטנה בחלק מהיום עזרה לדברים להישאר בראש. הפנמנו שיעורים שנשארו איתנו גם כאשר עברו שעות מאז שהסתיים השיעור איתו. הוא אהב לתת לנו בוחן פתע. לא כדי להציק לנו, ממש לא. הוא רק רצה לוודא שאנו מתמידים. אחרי שנכשלתי בסמסטר הראשון, התחלתי ללמוד חצי שעה כל יום, כפי שהוא אמר לנו. הבן אדם צדק. מאותו רגע הצלחתי בכל בוחן ומבחן. זה הצריך רק אחריות, אבל גם מאמץ תמידי.
 
האם השם עושה לנו אותו דבר?
 
הרמח"ל, בספרו חובות הלבבות, מלמד אותנו שאנו יכולים להיקרא למבחן בכל רגע. אנו לא יודעים באילו ימים נתעורר כשאנו מרגישים נפלא, או באילו ימים נפקח את העיניים ונרגיש איך החולי השתלט עלינו, חלילה. בכל רגע אנו יכולים להתנגש עם משהו שיהפוך "יום רגיל" ליום כיפור. המפגשים האלה יכולים להיות אתגרים בקשרים עם הסובבים אותנו, עם המשפחה, או במציאת מקום עבודה. ממש בכל רגע. ואנחנו צריכים לכפר, או לפחות להבטיח לעשות תשובה על המעשים שלנו כדי להתחדש ולהרגיש טוב יותר.
 
אנחנו צריכים להיות תמיד מוכנים: בכל רגע השם יכול להפתיע אותנו עם בוחן פתע.
 
אם אנו מוכנים תמיד, הניסיון בא והולך בקלות. המבחן עצמו הוא חגיגה המעידה על התהליך שאנו עוברים, על ההתקדמות שלנו בחיים. ממש כמו יום כיפור!
 
המפתח להצלחה הוא לעבוד על זה כל יום, עם שעה אחת של תפילה אישית שכוללת חלק בריא מאוד עם חרטה ותשובה. פשוט לנקות את עצמנו כל יום. ואז, את המבחן הסופי נעבור בקלות.