הזכות לבחור
אחרי עשר שנים במסע ששינה לה את החיים, שרון רוטר מדברת על החזרה בתשובה, על ההחלטות והקבלות בדרך, על השינויים, ובעיקר, על הזכות לבחור.
אחרי עשר שנים במסע ששינה
לה את החיים, שרון רוטר מדברת
על החזרה בתשובה, על ההחלטות
והקבלות בדרך, על השינויים, ובעיקר,
על הזכות לבחור.
ככל שעובר הזמן ואני מתבוננת על דרך התשובה שעברתי, אני יותר ויותר מוקירה ומודה על הזכות שהייתה לי לבחור בה.
תמיד ששואלים אותי, "תגידי, איך חזרת בתשובה?" אני נעצרת ומתחילה לגמגם. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שאין לי ממש סיפור מובנה של 'יום אחד קיבלתי הארה והבנתי שיש קדוש ברוך הוא בעולם'. לפעמים אני מקנאה באלה שהסיפור שלהם הוא כזה.
לפני כשנה פגשתי בבמאית רמה בורשטיין לקראת צאת סרטה "למלא את החלל", שזכה בשבעה פרסי אופיר, ושאלתי אותה על סיפור התשובה שלה והיא אמרה לי: "יום אחד מצאתי חוברת קטנה של הרב ארז משה דורון. קראתי אותה בשעה אחת ובאותו רגע הבנתי שיש בורא לעולם. למחרת כבר התלבשתי בצניעות ושמרתי כשרות ושבת".
כמה הופתעתי. ככה, ביום אחד היא פשוט הבינה ויישמה. הייתי מלאת הערכה והערצה אליה. איזו נחישות, איזה ביטחון. בלי להתבייש או להתנצל היא עברה מטמורפוזה מיידית ונשארה כך עד היום מתוך חיבור, הבנה ואהבה רבה לבורא וליהדות.
אני, לעומתה, ההיפך הגמור. בהתחלה שמעתי, שמעתי ועוד קצת שמעתי הרצאות, רעיונות ותפישות. לאחר מכן גם ביקרתי באופן קבוע אצל חבריי שומרי המצוות ונהניתי מאור השבת והתורה. אבל גם שכבר צברתי ביטחון בקיום הבורא והתאהבתי בדת היהודית ובתורת משה, לא עשיתי את הצעד המתבקש – אחיזה בדרך המעשית, הלוא היא קיום המצוות.
כבר עשר שנים שאני במסע התשובה וההתקדמות בדרך המצוות היא הדרגתית ואיטית עד מאוד. בתחילה הכשרנו את המטבח, אך עדיין אכלנו בחוץ במסעדות לא כשרות. עם הזמן, וההכרה בחשיבותו של אכילת האוכל הכשר, הפסקנו לעשות את ההבחנה בין הבית לחוץ והקפדנו לאכול רק כשר. אומנם לא הקפדנו על רמת הכשרות, אך בשנים האחרונות, שוב, מתוך הבנה של מהות העניין, אנו מקפידים לאכול בשר חלק.
אחרי כחמש שנים החלטנו סוף סוף לשמור את השבת. כמובן שהבנו את החשיבות של הנושא, אך זאת הייתה משוכה גבוהה שהיה לי קשה לקפוץ מעליה, והוויתור הגדול ביותר שהרגשתי שעלי לעשות. עד היום השבת היא התמודדות, אך עם השנים למדתי להוקיר ולהעריך אותה יותר ויותר ולא הייתי חוזרת אחורה בעד שום הון שבעולם.
טהרת המשפחה הגיעה לפני כשנתיים. תמיד הייתי טובלת במקווה אך לא היינו נמנעים מנגיעה בימים האסורים. כאשר אימצנו לעצמנו את העצה המשובחת הזאת, מצאנו שוב, לאחר שנים רבות יחד, את התשוקה וההתחדשות וחווינו, ועדיין חובים, ירח דבש מחודש.
הבחירה המשמעותית האחרונה הייתה כיסוי ראשי. זאת הייתה בחירה פרטית ואישית שלי שלקח לי הרבה מאוד זמן לבחור בה מאהבה ושלמות. חצאיות כבר לבשתי שנים וכן וויתרתי על הגופיות לטובת חולצות בשרוול עד המרפק. אבל את התלתלים פשוט לא הצלחתי להסתיר. כשזה כבר הגיע, אחרי כל כך הרבה שנים של התלבטות, זה הרגיש טבעי ונעים. עד היום אני נהנית לעטוף את ראשי בצעיף הטריקו בפשטות וקלילות ואני אפילו נראית לעצמי יפה יותר ככה.
לכן אני יכולה, אחרי כעשר שנים בתהליך, לומר תודה גדולה על הזכות שיש לי להרגיש שלמה בכל צעד ושעל במסע הזה. כל מהלך ומהלך נעשו מתוך הבנה והכרה במציאות הבורא. כל עליית מדרגה נעשתה מתוך רצון ואהבה. מעבר להבנה בשכל של הדברים, הבחירה נעשתה בשלמות של גוף, הדעת והנפש, ושל כל הגורמים המעורבים בצעדים כה משמעותיים. הקצב האיטי, השלמות וההרמוניה הפנימית עודדו אותי בהתמודדות עם הסביבה הקרובה, שלא תמיד הקלה על השינויים. הצורך שלי בהסברים והתנצלויות פחת ואיתו גם הבושה, שלעיתים מלווה את השינוי.
מתוך ההבנה העמוקה הזו אני מתפללת ומבקשת שגם לילדיי תהיה התחושה שהם זכו לבחור בכל דבר ודבר, אפילו שהם גדלים בדרך של תורה ומצוות. כולי תקווה שאזכה לגדל אותם על ערכי היהדות, אך לא מתוך כפייה או קיום המצוות בצורה יבשה וטכנית. שתמיד תהיה להם הרגשה, בלי לעזוב את הדרך חלילה, שהם אוהבים ובוחרים להאמין ולקיים את אורח החיים הזה, כי זאת האמת וזוהי הדרך הטובה ביותר לחיות בעולם הזה.
תודה לך אבא שבשמים שבחרת אותי כדי שאוכל לבחור בך.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור