המציאות קטנה עליך

יש בחיים את הרגעים שמתעתעים
בנו וגורמים לנו להאמין שהמציאות
היא 'זה מה יש'. תעצרו רגע ותסתכלו
שוב על החיים, תופתעו לגלות ש…
שהמציאות קטנה עליכם!
 
 
אני מודה ומתוודה שהעולם הזה ממש מבלבל אותי. נכון שבמהלך הבירור יש רגעים שטומנים בחובם הבלחות של אור האמת, ואז מתגלה בהירות נדירה ודיוק ופתאום הכל מרגיש נכון ובטוח וחסר ספקות ובלבולים.
 
אבל הרגעים האלה מיוחדים, קצרים ודי נדירים. לעומתם, את מרבית הזמן אני מעבירה מוטרדת מהבלי העולם הזה, שמתעתע בי שוב ושוב, ושכמו שיה תמימה אני נוטה להאמין לו ולקבל אותו פשוטו כמשמעו.
 
קשה לי להתנער מההתנהלות שאני כל כך מורגלת אליה, של אמונה בדרך הטבע ובתכתובת שמציבה לי המציאות ותנאיה.
 
לאחרונה אני משתדלת לעבוד עוד על מידת האמונה בבורא, לקרוא וללמוד עוד על התחזקות באמונה, ולנסות ליישם את זה בחיי היומיום שלי.
 
רבי נחמן מברסלב אומר שלשם כך מומלץ לומר בקול רם דיבורי אמונה, אפילו רק לעצמך. לעומת זאת, מדברי כפירה וספק יש להימנע בכל מחיר. כך אני מוצאת את עצמי מדי פעם ממלמלת, מדקלמת, לוחשת או מדברת בבירור: "אני מאמינה שיש בורא לעולם. אני מאמינה באלוקי היהודים. אני מאמינה במשיח" וכן הלאה. הדבר המוזר הוא שאפילו שאני באמת מרגישה בלב שזה נכון, עדיין, לא קל לי להוציא את זה החוצה מהפה, ולפעמים, אפילו שזה נשמע לי לא אמין או אוטומטי מדי, אני מכריחה את עצמי להשמיע את הדברים מהפנים אל החוץ.
 
בנוסף אני משתדלת לדבר עם הקדוש-ברוך-הוא בכל רגע שבו אני מרגישה שהמציאות כמו סוגרת עליי ושאני הקטנה לא מסוגלת להתמודד איתה. חוסר הידיעה, הפחדים וההחלטות שצריך לנקוט בכל רגע ורגע, עודף האינפורמציה והאפשרויות הרבות שעומדות בפנינו בכל נושא ונושא, גורמים לי לעיתים להתכווץ ולרצות להיעלם. לסגור את הבאסטה וזהו.
 
ברגעים האלו אין מנוס אלא לפנות בתפילה ובדיבור לבורא, ולהעביר את השליטה המלאה אליו. אני, שכבר מרגישה שפרשתי מהמרוץ, מבקשת ממנו לרוץ במקומי ולהגיע ליעד המבוקש בזמן הרצוי ובלי ליפול אם אפשר.
 
בזכות השיטה הזאת אני מוצאת, באורח פלא, שהמציאות מתקמטת למידות המתאימות לי, אפילו שלא הצלחתי לדמיין עד כמה השינוי הזה הוא אפשרי.
 
כשהתבוננתי על זה, ראיתי שכל מה שנראה בעיניי בהתחלה כמכשול יכול להיפתר בדרך נס ובלי מאמץ רב מצידי. בקיצור, קלטתי שהמציאות הזאת, שלפעמים מרגישה כל כך גדולה ומאיימת עלי, בעצם ממש קטנה על הקדוש-ברוך-הוא. מסתבר ששום דבר אינו מוחלט וסגור ועם קצת תפילות, כוונות והשתדלות מצידנו הכל, אבל ממש הכל, יכול להשתנות.
 
ככה קרה יום אחד כשראיתי בלוח הדירות בית להשכרה במושב שאני ממש רוצה לעבור אליו, כזה שבקושי תמצאו בו בתים פנויים. התקשרתי מיד למספר שצוין במודעה, אחרי דקה-שתיים, כשהגענו לשורה התחתונה, נאמר לי ששכר הדירה גבוה פי כמה ממה שאני יכולה לשלם.
 
מיותר לציין שויתרתי מראש ואפילו לא הלכתי לראות את הבית. בשיחת טלפון שסיפרתי על כך לחברה היא האירה את עיניי, ואמרה שהמחיר המבוקש אינו סוף פסוק ושלא כדאי לשלול מראש את העסקה. השיחה הזאת שוב הזכירה לי את קטנות המציאות מול גודלו של הקדוש-ברוך-הוא. לא בזבזתי רגע, ובמקביל לתפילות ולהתבטלות הרצון שלי מול רצון הבורא בשבילי, קיימתי כמה שיחות טלפון לברר מי מכיר את בעל הדירה והאם אפשר להגיע איתו להסדר שמתאים לכולנו.
 
לא אשקר ואומר שהכל הלך בקלות. אבל התברר, אחרי שכנועים ושיחות וקצת עזרה משליחים נאמנים וטובים, שהוא מוכן לרדת למחיר שהצענו לו, שהיה נמוך בהרבה מההתחלתי.
 
הדבר חזר על עצמו כשחיפשנו לקנות רכב, והסתבר שמחיר של רכב התחלתי יכול לצנוח ביותר מעשרים אלף שקלים! בחצי דקה של משא ומתן.
 
הטריק הגדול הוא להתבטל ולהרפות ולתת לקדוש-ברוך-הוא לנהל את הצד שלך במשא ומתן. אתה רק עומד שם, ככלי בידי היוצר, ולצד השני שעומד מולך אין שום סיכוי. כי הוא, בשר ודם, עומד כרגע במשא ומתן מול אלוקים בכבודו ובעצמו, מה שיוצר בלבול ופאניקה אצל רוב בני האדם בצורה זו או אחרת…
 
קלף נוסף שעומד לרשותך הוא האדישות. או יותר נכון, האחדות בין הרצון שלך לרצון של הבורא בשבילך. ברגע שהורדנו את אלמנט הרצון העז למשהו, לצד השני אין עם מה לעבוד והוצאנו את כל העוקץ מהמשחק הזה שנקרא משא ומתן.
 
כך הצלחתי לחזות שוב ושוב, יום ביומו, את הניסים הגדולים שמתחוללים ואת מתנות החינם שאני מקבלת כל הזמן, וכמובן, לא להתייאש או להיות מתוסכלת מהמכשולים הקטנים או הגדולים שצצים כל פעם מחדש. המציאות לא נראית עוד מאיימת כל כך תחת חסותו ועוצמתו הבלתי נתפשת של הבורא, כשאני מקפידה לעשות על עצמי עבודה של הרפיה בשליטה, באחיזת עיניים הזו שנקראת העולם הזה, ובמקביל, לדעת רק בשמחה, באהבה ובאמונה גדולה שכל מה שקורה לי הוא לטובתי המוחלטת.