הפוך זה ישר

זה משהו שלא מסתדר לך בראש. איך
ההפוך הזה הוא ישר? כי לתת צדקה זה
לקבל שפע ולהיפטר מהטבע הקמצני
שבנו. איך זה קורה בפועל ולמה לא כדאי
להתבלבל, שרון רוטר מסבירה.
 
 
כל השבוע ירדה כמות עצומה של גשמים וכל המדינה הייתה מאוד רטובה, תודה לא-ל. המצב החריג הזה העלה הרבה מים על פני השטח גם במקומות שאמורים להישאר יבשים כמו קניון, תחנת הרכבת, הגן של הקטנה, והבית שלי…
 
בעודי מטיילת בין הדליים והמגבות הפרושות בכל מקום, נושמת את אדי הרטיבות והעובש שמתחיל להיווצר, אני לא יכולה להימנע מלחשוב שהייתי רוצה שהגשם הזה פשוט ייפסק.
 
אנחנו לא ערוכים לכמות כזו של מים, לכן משתבשות לנו הפעולות הכי פשוטות והיומיומיות שלנו. פקקים אימתניים בכניסה לתל אביב, הצפות בכבישים ומכוניות תקועות בצד הדרך, נהרות ברחובות עד שאי אפשר לעבור בדרך. המדינה נמצאת בסוג של השבתה.
 
כולנו יודעים שאנו זקוקים לגשם הזה עד מאוד, אבל כשזה מתחיל להפריע לנו בהתנהלות היומיומית אנחנו, באופן טבעי, רוצים שהוא יפסיק כדי שנרגיש שוב בנוח.
 
אבל ביהדות, כמו ביהדות, הדברים הם הרבה פעמים הפוכים מהאינסטינקט הראשוני או מהרצון שלנו. וכך אני מוצאת את עצמי שוברת את הראש על מה בדיוק אני צריכה להתפלל.
 
"אנא עזור לי השם שבתוך הגשם הזה אשאר יבשה, הבית שלי יהיה יבש, המכונית, הבעל והילדים, ואם אפשר גם המשפחה המורחבת ועם ישראל כולו", יוצאת לי מן תפילה עקומה שכזאת.
 
עוד מאמרים בנושא:
שינויים ותופעות לוואי
כמו עמעם של נורה
ארגז הכלים שלך
על המסלול
 
ואז אני נזכרת בכל הפעמים בהן יש קונפליקט בין מה שאני מרגישה ובין מה שאני יודעת היום.
 
הדוגמה הראשונה שעולה לי בראש, שדווקא קשורה לימים גשומים אלו, היא הקשת. הקשת היפיפייה שנוצרת בשמים ושבכל פעם שאני רואה אותה אני מתמלאת שמחה והתפעלות גדולה, ומיד יש לי צורך לצלם אותה ולחלוק עם כולם את החוויה השמימית הזאת.
 
אבל אחרי שלמדתי שהקשת מסמלת את הברית שכרת בורא עולם עם ישראל, אחרי המבול הגדול בתקופת נח הצדיק, וכשהיא מופיעה זה כדי להזכיר לנו שעכשיו אמור להיות מבול אולם בורא עולם מקיים את בריתו ומונע את הרס העולם, סימן לכך שעלינו לעשות חשבון נפש ולחזור בתשובה – אני נאלצת לכבוש את תחושת ההוד החיצונית שנוצרת בי ודווקא להתכנס פנימה. כי הפוך זה ישר.
 
ויש עוד דוגמאות כמובן. מצוות כיבוד הורים היא אחת מהן. חונכתי בתור ילדה שעל הוריי מוטלת האחריות לדאוג לי לפחות עד גיל שמונה-עשרה. הוריי הם שהחליטו להביא אותי ולכן הם "חייבים לי" לדיראון עולם. בתור ילדה, זה ברור שהם חייבים לדאוג לכל צרכיי, אך גם היום יש להם חוב אלי, כמו לעזור לי כלכלית או עם הילדים כשצריך.
 
ביהדות, התפישה היא הפוכה כמובן. אכן עד גיל מצוות חייב ההורה לדאוג לבניו, אך היוצרות מתהפכות לאחר מכן, ובמיוחד בגילנו בו אנו מחיובים לדאוג לכל צרכיו של ההורה כמו לילד קטן. לשמור עליו, לפרנס אותו אם צריך, לספק לו בית ואת כל מבוקשו. כי הפוך זה ישר.
 
ויש גם את הדוגמאות שהן לא רק בחלק הפרקטי, אלא גם ברוח.
 
כשאדם רוצה לעבוד על מידותיו הוא עושה זאת על ידי פעולה הפוכה מהרצון שלו. למשל, כדי לעבוד על מידת הצדקה עלינו לשבר את הטבע הקמצני שלנו ולפתוח יד רחבה. הווה אומר, לנהוג בדיוק הפוך מהדחף הראשוני שלנו. כי הפוך זה ישר.
 
ברוחניות זה ידוע שמעט זה הרבה. ככל שאתה ממעט עצמך, דעתך ורצונך, כך יש יותר מקום לקדוש-ברוך-הוא להיכנס ולהשפיע את הטוב שלו עליך. ממש הפוך מאיך שאנו מונעים לפעול כל הזמן, תחת מטר בלתי פוסק של דעות, מחשבות ורצונות. אבל אם נמעט עצמנו, ונבין שהתפישה שלנו בעולם הזה מצומצמת וסובייקטיבית עד מאוד, נוכל לפנות מקום לאמת האמיתית לחדור פנימה ולפעול בענווה ובדבקות לבורא. שוב, ההפוך הוא ישר.
 
גם דין ומשפט הוא, כביכול, דבר שלילי. אך לאמתו של דבר, הוא בעצם חסד גדול שמחופש לדין. כי, שוב, הפוך זה ישר.
 
אולי אפשר לסכם זאת במאמר :"רע הוא בעצם טוב". כי כמו שאנחנו יודעים, או מקווים לדעת, אין רע בעולם וכל מה שקורה הוא לטובתנו הבלעדית, גם אם נדמה לנו אחרת. אז בכל פעם שניתקל בקושי או בעוולה כלשהם, או אם נרצה לשפר את מידותינו ולנהוג בעצתה של התורה הקדושה והחכמה וללכת בדרך הישר, כדאי שנזכור תמיד את חסדי השם הגדול ולדעת שהכל מאיתו יתברך, ושהכל השגחה פרטית עד הפרט הקטן ביותר. ונזכור שכל מה שהפוך בחיינו זה בעצם ישר.