זמר או אליל?

שלום דוד
 
אני בתהליך ממושך של התחזקות בכמה תחומים. משתדלת בשמירת שבת, צניעות ועוד. בדבר אחד אני תקועה ולא מצליחה. זה חזק ממני. וכוונתי למוסיקה לועזית. אני מחוברת למוסיקה, נושמת מוסיקה וחיה לפי הקצב. מאז שאני זוכרת את עצמי, אני עוקבת ברצף אחרי אלבומים חדשים של להקות נחשבות ויש לי טעם שלא מתפשר בתחום הזה. אני מרגישה שהמוסיקה מרוממת אותי, אני יכולה לומר שהרבה תקופות קשות שרדתי רק עם מוסיקה. מצד שני, אני יודעת ומרגישה קונפליקט מסוים מול הקדושה. חשוב לי לדעת, האם יש בשמיעת מוסיקה לועזית בעיה הלכתית, או מוסרית? האם זה נוגד את הקדושה? אשמח לדעת מה יש לך לומר על זה. יעל.
 
* * *
 
שלום לך יעל,
 
קודם כל, בואי נעשה סדר. לשמיעת מוסיקה לועזית יש היבטים הלכתיים שונים. אינני יכול לקבוע אם יש בכך איסור הלכתי ישיר או לא. זו שאלה לפוסק הלכה. רק אומר לך במאמר המוסגר, שנושא האזנה למוסיקה היום, בגלות ואחרי חורבן בית המקדש, שרוי כולו בערפל הלכתי. מאז שנחרב הבית גזרו חז"ל שלא להאזין ביומיום לכלי שיר. למעשה, פוסקי זמנינו התירו את צריכת המוסיקה מטעמים שונים. אך בודאי שהיתר זה לא הופך את התחום ללכתחילה.
 
אבל מעבר להשלכות ההלכתיות, חשוב מאוד לשים לב להשלכות רבות אחרות שיש למוסיקה על תחומים אחרים, לא פחות חשובים ומאוד יסודיים בחיי הנפש שלנו, ובקשר שלנו עם בורא עולם. לא אני צריך לספר לך להיכן מסוגלת מוסיקה לקחת אותנו. את אומרת בעצמך שהמוסיקה חזקה ממך. את מספרת על תקופות קשות אותן שרדת רק באמצעות האזנה למוסיקה. הניגון כוחו עצום, ובספרות היהודית, ובפרט בתורת הסוד והחסידות, ישנה התייחסות רחבה מאוד לנגינה.
 
לא לחינם המרכיב המוסיקלי הוא מהחזקים בעולם, נפגוש אותו בכל מקום ובכל תחום. המוסיקה צועדת בראש העדר. במקרה הזה האנושות היא העדר, זורמת בעקבות האופנה ולפי תכתיבי החברה. ואם תשימי לב, המוסיקה היא הכוח החזק ביותר במצעד הזה. לכל תקופה אופנה משלה, ולכל דור שיגעון מוסיקלי משלו. והמצב הזה שנעשה כל כך מקובל ונורמאלי, הוא הדבר הכי פחות נורמאלי. צעיר כלשהו המצויד לצורך העניין בקול טוב במיוחד (ולאחרונה גם הנתון הזה לא חייב להיות) ועוד קצת השראה וכריזמה, מלחין לו ניגון – לא תמיד משהו משהו ולא תמיד בעל מסר הגיוני ונכון. וההמונים לא רק רוקדים לצליליו, הם נעשים חסידים שלו. סוגדים לדמותו, מעריצים, ומתנהגים לפעמים ממש כמו משוגעים. איך דבר כזה קורה? איך ניגון מצליח להוציא אנשים בוגרים וחכמים מהר כל כך מהכלים? ומה הופך את הזמר לאליל?
 
לא חסרים אמנים מצוינים בתחומים אחרים, שעם כל הכבוד וההערכה שאנשים רוחשים כלפיהם, עדיין, אינם נחשבים לאלילים, והנתון הזה אומר לנו שיש במוסיקה מרכיב מיסטי עוצמתי במיוחד. ואנשים כישרונים עושים בו שימוש אך לא תמיד חיובי.
 
כוחות המוזיקה שולטים בנו, ברגשותינו ובמצבי הרוח שלנו, והמצב הזה לא יתכן.
 
עוד מאמרים בגובה העיניים:
ברוכים הבאים לזירה הלוהטת
תגיד, הדתיים נהנים בכלל?
למה אתם מפחדים מנשים?
יהדות על רגל אחת
 
השפעה מעבר למילים
 
אבל הבעיה בנגינה היא לא רק תוכן המוסיקה, אלא בעיקר יוצר המוסיקה המשורר בעצמו. ורבי נחמן מברסלב (בליקוטי מוהר"ן, תורה ג) מסביר זאת כך: למשורר יש ביד כלי חזק. אפשר ללמוד על כך מתוך המקורות שלנו. על שאול המלך מסופר שבתקופת מלכותו היו לו נטיות רבות לעצבות ודכדוך, במצב שכזה לא ניתן לשלוט, למשול ולהנהיג. לכן הוא ביקש "קחו לי מנגן", הביאו לי בבקשה משורר "והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד השם". רבי נחמן מציג לאור זאת את עומק כוחו של הניגון. הנגינה מסוגלת להשרות על המאזין רוח נבואה. ומי שיוצר את כל זה הוא המנגן. לשם כך מוכרח האומן להיות "יודע נגן" – כלומר לדעת איך לעשות שימוש בכוחות המוסיקליים כדי להמשיך באמצעותם את הרוח הרצויה.
 
ישנם אומני מוסיקה רבים, אך לא לכולם כוונות ראויות. את הכוונה הראויה והבלתי ראויה מגדיר רבי נחמן באופן מאוד ברור. כוונה ראויה היא כדי להתקרב יותר להשם. נגינה יוצרת התקשרות, הנגינה קושרת את הנפש במקורה העליון. הכוזרי (מאמר שני, נ') כותב על הנגינה: "ואם תעלה עליזותך במצוות אל מדרגת הזמר והריקוד יהיו לך גם אלה עבודת האלוקים, ואף על ידה תדבק בעניין האלוקי". "הזוהר" הקדוש כותב, שאת הניגון לוקח המנגן מהמקום ממנו מקבלים נביאים את נבואתם. אך באותה מידה – מעיר רבי נחמן, מנגן שאינו כשר לוקח את הנגינה ממקום אחר, מצד הקליפה והרע. העוצמות שיכולות היו לבוא ממקום טהור, נובעות חלילה ממקום טמא, והתוצאות בהתאם. ואת הכוונה הבלתי ראויה ניתן לסווג לשניים: כבוד וכסף.
 
אם נשים לב, שני המרכזים הללו הם תמצית האגו. ומי שכל הנגינה שלו נועדה לספק את המטרות הללו, מנגן לא כדי להעניק למאזינים אלא כדי לקבל מהם. אליל זמר הרוכב על תשואות הקהל, יונק את תעצומותיו מנפשות המאזינים שמוסרים לו את עצמם מרצון, מתוך הערצה, התמכרות וסגידה לאלילותו. זמר שכזה לא יכול בשום אופן לקשור באמצעות המוסיקה את הנפש שלנו למקור שלה, משום שהוא עסוק בלרכוב על הרגשות ההומים שלנו. הוא שובה אותנו בקסם ההערצה ומקשר את הנפש המתפרצת שלנו אליו, למאוויו שאינם ממש 'טהורים'. לכן משורר שכזה מסוכן מאוד לנפש העדינה שלנו, גם אם הוא עושה לנו מאוד טוב על הלב, כביכול.
 
כעת תוכלי גם להבין מדוע המוסיקה תופסת מקום כה מרכזי בהווי הכללי שלנו. יש בה תעצומות, יש בה כוחות, והכי חשוב היא מדברת פנימה, אל המקומות ששום שפה אחרת אינה מובנת להם. זוהי שפת הנפש.
 
עשרת הגדולים של הנשמה
האבא של המוסיקה היהודית
 
נגינה בשימוש הרוחני
 
דוגמא מובהקת לשימוש ראוי במוסיקה הם הלויים בבית המקדש. לעם ישראל יש היסטוריה מכובדת מאוד באומנות הנגינה. בתקופת בתי המקדש היה לנו עולם מוסיקאלי עשיר ביותר. הלויים – בני שבט לוי, היו ממונים על התחום הזה. הם ליוו את עבודות הקודש בבית המקדש בנגינתם המופלאה. הייתה שם מקהלה מורחבת מאוד של זמרים ונגנים בכלי נגינה שונים. תיאורים מאותה תקופה מתארים מוסיקה בעלת עוצמות בלתי מוכרות. הלויים עבדו עם המוסיקה באופן מכוון על הנפש, היו להם ניגונים מיוחדים לכל יום ולכל מצב. באמצעות השליטה המופלאה שלהם על כלי הנגינה, וההתחברות הפנימית המדויקת ל'עולם הנגינה' הרוחני, הם יכלו לכוון את מיתרי הכלי אל התדר המיוחד הנדרש. כך הם ליוו את קהל העולים להר הבית. הם עוררו לתשובה את מי שהביא קרבן חטאת – קרבן שנועד לכפר על חטאים ועוונות שנעשו בשגגה. הנגינה שלהם המסה את הלב ופתחה את הנפש לתהליך התשובה. הם גם עודדו ורוממו את רוחו של מי שנדרש לכך. המוסיקה צעדה יד ביד עם עבודת המקדש ועם ההווי היהודי כולו.
 
הסיבה היחידה לכך שכיום עוצמות הנגינה אינן מצויות דווקא בצד היהודי של המפה, היא אך ורק הגלות. זהו למעשה אחד התסמינים היותר בולטים של החורבן והגלות. עם ישראל איבד נכס משמעותי ביותר, את שפת הנפש, את המוסיקה.
 
כעת תוכלי להבין את האיסור ההלכתי על שמיעת נגינה. בעיקרון, על פי ההלכה 'היבשה', אין היתר לשמוע מוסיקה המלווה בכלי שיר. חז"ל אסרו זאת מאז חורבן הבית כביטוי לאבל היהודי המלווה אותנו מאז ועד היום, עד הגאולה השלמה והקרובה בעז"ה. פוסקי הדורות האחרונים התירו שמיעת מוסיקה כתרופה למצב הנפשי הירוד והלחוץ בדור שלנו. אנשים בתקופתנו מתקשים להבין את האיסור הזה. אולם אם נחשוב מעט על העולם המוסיקאלי העשיר כל כך שהיה לנו ואבד, נוכל להבין שהדבר המתבקש ביות כעת הוא הימנעות משמיעת נגינה.
 
קראתי פעם ספר שעוסק בתקופת השואה, בגטאות, מההיבט המוסיקאלי. מתוארים שם אומנים ענקיים בתחום המוסיקה, מנצחים, נגנים ויוצרים. הם מנסים לשמר חיי יצירה בתוך התופת ותוך כדי סלקציות וגירושים. הספר מתאר את היעלמותה של המקהלה בשלבים. פה 'נושר' להם קול הטנור ושם זמר הסופרן נעלם. נגן הכינור נלקח יום אחד. והם ממשיכים לנסות לשרוד. בולטת שם בעיקר התחושה האיומה של המנצח. הוא יודע מה זו שירה, והוא יודע להעריך קולות טובים. כל אובדן שכזה מרסק אותו. הוא לא מסוגל לשמוע משהו לא הכי טוב.
 
אם ננסה לחשוב על עם ישראל כעל מי שהחזיקו בעבר באוצרות מוסיקאליים מיוחדים ונדירים כל כך, נבין מדוע כעת, אחרי שאיבדנו את העוצמות הללו, כל סוג אחר של מוסיקה בשום אופן לא יכול לבוא במקום. צריכת מוסיקה כמו של היום, לאומה שאוזניה הורגלו לשמוע יצירות אמיתיות, היא ההחמצה הגדולה ביותר. לכן איננו מתפשרים, אנחנו מצהירים ששום נגינה לא תוכל לפצות אותנו, רוצים את המקור.
 
הנגינה, אם כך, מילאה תפקיד מרכזי בחיי הרוח של עם ישראל. בתקופת המקדש בעיקר, וגם בתקופות מאוחרות יותר. צדיקים אמרו שהיכל הנגינה מצוי סמוך להיכל התשובה. וטיפשים המוסיקאים שאינם קופצים להיכל השכן לביקור כלשהו. הנגינה היא כוח, ויש לה צדדים חיוביים ושליליים. על הצד השלילי כבר דיברנו מעט. אך יש גם צד חיובי. רבי נחמן מציין שהאזנה לנגינתו של 'מנגן כשר' – כלומר, נגן יהודי המקפיד על אורח חיים יהודי, ולא פחות מכך בעל כוונות ראויות (למען שמו באהבה, לשמח יהודים, לרומם את הדעת, לעורר לתשובה, לחזק וכו') – נגינה שכזו מועילה לעבודת הבורא.
 
חזון בניון
חליל המרפא של הרב ברוידא
 
איכות רוחנית במוזיקה
 
יעל, את ללא ספק מתמודדת עם ניסיון לא פשוט. מי שניחן בחוש מוסיקאלי, מי שאוהב מוסיקה ויודע להעריך מוסיקה טובה, מתקשה מאוד לוותר על המרכיב הזה. אז קודם כל, אף אחד לא אומר לנו לוותר עליו. אדרבה, צדיקים מעודדים מאוד את העיסוק הראוי במוסיקה, בתנאי שהוא נעשה באופן הנכון. ולכן, דווקא משום שיש לך חיבור חזק כל כך לתחום הזה, חשוב מאוד שתביני את העוצמות האדירות שלו, לטוב ולמוטב. חשוב שתביני מה עושה המוסיקה לנפש שלך. תחשבי על כך, שהאזנה ליצירה מוסיקלית זו התמסרות לנפשו של היוצר אותה. המלחין, ובודאי האומן המבצע, הזמר או הנגן. ואם כך, תחשבי האם את באמת מעוניינת לתת לאדם הזה את המפתחות הפנימיים ביותר של הנפש שלך. האם את מוכנה שהמאוויים, היצרים, הרגשות, האמונות והדעות שלו, יזרמו אל מיתרי הנפש שלך.
 
מוזיקה לא יהודית או חילונית, טומנת לא מעט מכשולים, גם מבחינת תוכן המילים. כי גם שיר נקי מכיל בדרך כלל כמה מושגים 'שוליים' של טינופת רוחנית. לא חסרים מרכיבים פסולים ממש של ניאוף, ניבול פה, כפירה ועוד. ועוד לא דיברנו על הגאווה, השחצנות, היצריות, וכל השאר. התוכן הזה עובר גם בלי מילים, וקל וחומר עם המלל.
 
אם הנגינה חזקה כל כך ואם אנחנו אנשים מבינים כל כך, כדאי שננהג באנינות טעם ונבחר לעצמנו ניגונים בעלי תוכן טהור, המיוצרים באמצעות אנשים טהורים בעלי כוונות טהורות. אנחנו הרי רוצים להגיע ליעד כלשהו. בואו נתאים את המוסיקה ליעד.
 
אני חושב שלא חסרות כאן באתר הצעות מעולות בתחום המוזיקאלי.
 
בהצלחה.
 
* * *
"בגובה העיניים" – יש לכם שאלות ונושאים שהייתם רוצים לדבר עליהם? שלחו אלינו – ilanit@breslev.co.il ודוד גבירצמן יענה לכם בגובה העיניים!