יום שכולו רחמים

אנחנו מתקרבים בצעדי ענק ליום,
בעצם, להיום בה"א הידיעה, שכל כולו
רחמים. איך יכול להיות, אתם שואלים?
הרי כולנו יודעים שזהו יום הדין. ובכן,
יש חדש. גם בהבנה וגם על המדף.

ראש השנה ממש כבר בפתח. מצד אחד, יום זה נקרא יום הדין, ומן הצד השני – יום הרחמים. יום שיש בו התגלות עצומה של רחמנותו הגדולה והעצומה של בורא עולם. המלך בעצמו שופט אותנו! תארו לכם! הקב"ה לא מניח לאף אחד מברואיו לשפוט אותנו, אלא רק הוא בכבודו ובעצמו, במידת האמת המוחלטת ובמידת הרחמים העצומה שיש רק לו, לבורא עולם יתברך.

אכן, רחמנות גדולה מאין כמותה. בורא עולם מכין אותנו ומודיע לנו שהוא עומד לדון אותנו, לכן נותן לנו הזדמנות לעשות תשובה ומודיע לנו שכל מי שיעשה תשובה, הוא ימחל לו מחילה גמורה. על זה אמר הרמב"ם: אפילו רשע גמור שכל ימיו רק חטא ופשע אולם דקה לפני התקדש החג שב בתשובה, כגון שמהרהר בתשובה וכל שכן אם אומר כמה מילים של תשובה, למשל: ‘ריבונו של עולם, עד עתה הייתי חוטא, אך מעתה אני רוצה להיות כרצונך…’ תיכף ומיד נמחלים לו כל עוונותיו והוא נחשב לצדיק גמור! היש רחמנות גדולה מזו?!

וראו עד להיכן מגיעה הרחמנות! כי היום לעשות תשובה זה דבר קל מאוד. הקב"ה ידוע במידותיו העצומות והנפלאות – חנון ומרבה לסלוח, דבר שאין לנו שום תפישה והשגה. על זה אומרת הגמרא (יומא פו, ע"ב): אמר ר’ יצחק, אמרי במערבא משמיה דרבה בר מרי: בוא וראה שלא כמידת הקב"ה הוא מידת בשר ודם. מידת בשר ודם מקניט את חברו בדברים, ספק מתפייס הימנו ספק אין מתפייס הימנו. ואם תאמר מתפייס הימנו, ספק מתפייס בדברים ספק אין מתפייס בדברים. אבל הקב"ה – אדם עובר עבירה בסתר מתפייס ממנו בדברים, שנאמר (הושע יד): "קחו עמכם דברים ושובו אל ה’".

הגמרא מאפשרת לנו להתבונן על ההבדל שיש בין ההסתכלות שלנו, בני האדם, לבין הסתכלותו, כביכול, של הבורא. אדם – בשר ודם, כאשר הוא נפגע ספק גדול אם יתפייס באמת. וגם אם יתפייס, זה רק על ידי פיצוי כלשהו מכיוון שלא די לו בדברים בלבד. אבל, וכאן יש אבל גדול מאוד, לא כך היא מידתו של הקב"ה. בורא עולם מתפייס בדברים בלבד! די לאדם לומר כמה מילים בשפתו הפשוטה להשם, לספר לו על קשייו ועל מלחמת היצר הרע שיש לו, לבקש סליחה מהשם ושיעזור לו להבא לגבור על יצרו – מיד השם מוחל לו מחילה גמורה!

ממשיכה הגמרא ואומרת לנו: ולא עוד, אלא שמחזיק לו טובה! שנאמר: "וקח טוב". לא די בכך שהשם מוחל למי ששב בתשובה מחילה גמורה ברחמים בלי שום צורך במתנות אלא רק בדיבורים פשוטים, הוא גם מחזיק לו טובה על כך! כאילו אותו אדם עשה טובה לבורא עולם. מדהים. כל אחד יכול להמחיש זאת לעצמו על פי מה שכתוב במגילת אסתר: "בלילה ההוא נדדה שנת המלך", על פי הפשט שנתו של אחשוורוש נדדה ואז הוא ביקש להביא לפניו את ספר הזיכרונות וחיפש אם יש מישהו שעשה לו טובה שהוא עדיין לא גמל לו טוב בעד זה, ואז נזכר במרדכי.

ידוע, שבכל מקום שמוזכרת במגילה המילה ‘מלך’ בלי ‘אחשוורוש’ מדובר בעצם על השם יתברך, שהוא מלכו של עולם. כל אחד יתאר לעצמו שהמלך מחפש בספריו מי עשה עשה לו טובה כלשהי והוא עדיין לא שילם לו עליה, ואז הוא מוצא שכתוב שפלוני עשה עבירה איומה ונוראה אבל עשה עליה תשובה – זה נחשב לפני בורא עולם שאדם זה עשה לו טובה, והשם יתברך מחפש איך לגמול לו טוב עליה!

ואם אלו לא רחמים, אז מה כן???

אבל ממשיכה הגמרא ומספרת לנו: ולא עוד, אלא שמעלה עליו הכתוב כאילו הקריב פרים, שנאמר (שם): "ונשלמה פרים שפתינו". אדם עשה תשובה – זה נחשב לו שהקריב לפני השם יתברך פרים, שזה הקרבן השמן והיקר ביותר. ושמא תאמר, ממשיכה הגמרא לספר לנו, שהתשובה שהאדם עשה נחשבת לו לקרבן חובה, שהרי הוא התחייב בקרבן על ידי מעשיו הרעים? לא כן הוא. אלא, זה נחשב לו לנדבה! התשובה נחשבת מאוד וחביבה אצל השם יתברך, כאילו זו מתנה שהאדם נתן מנדבת ליבו שלא היה חייב עליה.

ולא רק. ממשיכה הגמרא: תניא היה רבי מאיר אומר: גדולה תשובה בשביל יחיד שעשה תשובה מוחלין לכל העולם כולו, שנאמר: "ארפא משובתם אוהבם נדבה"! אדם בודד עושה תשובה על עוון מסוים, הקב"ה לא מוחל רק לו אלא לכל העולם כולו! תחשבו על זה. איזו מצווה יש בכל העולם כולו, גדולה ועצומה ככל שתהיה, שבזכותה מוחלים לעולם שלם? רק מצוות התשובה.

ואלה – ממש על הקצה המזלג – הדברים הנפלאים והנוראים שמלמדים אותנו חז"ל על גודל רחמנותו של השם ועל גודל מעלת התשובה. לפי דבריהם, אפשר להבין הרבה יותר טוב את מה שאמר רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, תורה כה): התבודדות היא מעלה עליונה מן הכל! כי לכל המעלות העצומות הללו זוכה בכל יום ויום אדם שמתבודד שעה בכל יום. שאז, בכל יום ויום, בורא עולם מוחל לו על כל עוונותיו ובכל יום השם מחזיק לו טובה ומחפש איך להיטיב עמו, ובכל יום נחשב לו שהקריב פרי נדבה, ובכל יום הוא מגן על העולם ומציל אותו ממידת הדין – והשם יתברך מוחל לכל העולם בזכותו!

לא, רבי נחמן לא צריך את ההסכמות וההסברים שלנו, אבל כאן ניתן לראות את עומק דבריו. כי אם רבינו אמר שההתבודדות היא מעלה עליונה וגדולה מן הכל – אכן יש בדברים אלה עומק רב.

כאן אנו רואים את מעלת ההתבודדות בהקשר המיוחד שלה עם ראש השנה הבא עלינו לטובה. אדם שמתבודד בכל יום אין לו חילוק כמעט בין שאר ימי השנה לבין הימים הנוראים – ראש השנה ויום הכיפורים. מדוע? מכיוון שבכל יום הוא עושה תשובה ונמחלים לו כל עוונותיו. וכשמגיע יום הדין הוא נקי, כל מה שנשאר לו לעשות הוא רק את השעה האחרונה של ערב ראש השנה, ואז הוא נכנס לדין רגוע לחלוטין. וכמובן, שגם בראש השנה הוא מתבודד, גם ביום הכיפורים, ובעצם, בכל יום. בדרך זו הוא מגיע ליום הדין עם זכויות עצומות לאין שיעור, כי כפי שצוין לעיל, שעת ההתבודדות שאדם עושה בכל יום נחשבת לו כאילו העלה בכל יום פרים שמנים לקרבנות נדבה, וכאילו עשה להשם טובות בלי סוף, והשם מחל לכל העולם בשבילו…

אם נעיין בגמרא הנ"ל ונבדוק את כל המעלות שהיא מונה, למשל את מה שאמר רבי יותנן אמר – שגדולה תשובה שמארכת שנותיו של אדם. ובעיקר, מה שמובא שם בשמו של רבי יונתן, שגדולה תשובה שמקרבת את הגאולה! שנאמר (ישעיה יט): "ובא לציון גואל לשבי פשע ביעקב". מה טעם ובא לציון גואל? משום ששבי פשע ביעקב! נמצא, שאדם שמתבודד עסוק בקירוב הגאולה.

ואת הגאולה, כולנו מבקשים. כולם רוצים כבר שמשיח יבוא. בפרט בפרוס בעלינו השנה החדשה וכולנו מקווים ששנה זו תביא בכנפיה את הגאולה השלמה, ומחפשים רמזים באותיות השנה ובגימטריות. אבל צריך כל אחד לשאול את עצמו, ובכנות: ‘מה אני עושה בפועל כדי לקרב את הגאולה?’ וכאשר כל אחד יקבל על עצמו להתבודד בכל יום בזה הוא יכול להיות סמוך ובטוח הוא עושה מעשה, פעולה שבאמת מקרבת את הגאולה.

על זה כותב רבינו הקדוש (ליקוטי מוהר"ן, תורה ע"ט) שצריך כל אדם לראות שמצידו לא יהיה עיכוב משיחא, דהיינו לעשות תשובה שלמה! שכל אחד יעשה בכל יום תשובה כדי שעוונותיו לא יעכבו את ביאת המשיח. זה בהחלט צעד מעשי מאוד לקירוב הגאולה.

דבר מעשי נוסף שכל אחד יכול, ואף צריך, לעשות כדי לקרב את הגאולה הוא – לעסוק בהפצה. זאת הצוואה של רבי נתן מברסלב: "יפוצו מעיינותיך חוצה – בזה תהיו חזקים: ברצון, בטרחה ובממון". ומדובר בכל ספרי רבינו ותלמידיו ותלמידי תלמידיו, שכל אחד יעסוק בהפצתם.

שמעת דיסק? קראת ספר? אתה בודאי יכול לספר מה זה עשה לך. איך נגאלת ונושעת. אך ראה לא להיות אנוכי, כי כמו שהמפיצים גאלו אותך, כך ראה גם אתה לעשות – להמשיך לגאול הלאה יהודים ואנשים בכל העולם על ידי ההפצה. והדבר בדוק – כל מי שהגיע לידיו ספר או דיסק לא נשאר אותו אדם. הסיפורים על כוח ההפצה שמגיעים אלינו הם רבים. סיפורים של הצלת נפשות ממש, שלום בית ותפניות מדהימות בחייהם של אנשים.

אז יש חדש על המדף. ספר חדש שיצא, ספר הגאולה – שעריו בתודה (כן, יש לנו עוד גן – בגן התודה! תודה רבה לך בורא עולם) שכל דף ממנו מכיל אור עצום של ישועות, ניסים ונפלאות. ספר שיהפוך את חייך לגן עדן בעולם הזה וכל שכן בעולם הבא. ולא רק, זה הספר שיוביל אותך לגאולה הפרטית שלך. כי אם הספר בגן האמונה מכיל בתוכו אור עצום, הרי שספר זה מסנוור ממש. לכן מצווה גדולה, ואף חובה, להפיצו, ובזכות זה נזכה להתעורר לקיים את מצוות התשובה, להתבודד כל יום ולעסוק בהפצה, כי אז נזכה באמת לגאולה ברחמים עוד השנה, אמן כן יהי רצון.