יש גם סיפורי הצלחה

בעוד אנו מתהלכים בעולם מלא הזדמנויות, מלא דברים קורצים אלינו, כאילו צועקים מכל עבר "אני הכי שווה, קחו אותי". ואנחנו, האנשים הקטנים, צריכים לעשות בחירות קטנות כגדולות כל זמן שנשמה בקרבנו.
 
מהחוויה האישית שלי, אין ספק שעניין בחירת בן זוג היא אחת הבחירות הכי קשות ומשמעותיות שיש.
 
כשאנחנו בוחרים בן/בת זוג, אנחנו מצפים ממנו להיות הכל – להיות מכיל, להיות אוהב, להיות מפרגן, להיות חזק, להיות… מושלם. אבל כמה מפתיע לגלות שאין 'חיה כזאת', לא כבן זוג ולא כבן אדם בכלל.
 
סיפרה לי חברה, שנפגשה מספר פעמים עם בחור והכימיה ביניהם זרמה ממש טוב "חוץ מ.." ו"חוץ מ.." קטנים כאלה. לבסוף, למרות ניסיוני לשכנע אותה לא לפסול את הבחור, היא החליטה לעצור את המפגשים. לי היה ברור שפסילה זו מקורה בפחד להתמסד, או בפחד שמא יש מישהו אחר יותר טוב בחוץ. חודש וחצי אחרי, חברתי ניסתה לגשר ולשוב אל הבחור ממנו נפרדה, אך הפלא ופלא, הוא לא היה מעוניין יותר.
 
איך מתמודדים עם הציפייה לשלמות? עם הפחד להתמודד עם חסרונותיו של אדם אחר, עד כדי מניעה ממפגש ישיר איתו או מחתונה?
 
לדעתי, הנקודה הראשונה והמשמעותית ביותר היא המשקפיים בהם אני בוחרת להסתכל על האדם איתו אני נפגשת.
 
העולם הזה מלא בהפחדות ובאזהרות, מכל פינה ומכל מקום צצים שלטים שמזהירים אותנו בל ניפול בידי אדם מושחת או מוזר. וכמה מוזר? ומי מוזר? כזה מגיע לרגע בו רוצים להפוך את הקשר לעמוק יותר, שם זה נעצר, מפחדים לתת אמון.
 
כשאנחנו נפגשים עם בן אדם, אנחנו צריכים לנסות להסתכל על התמונה הכוללת שהוא מייצג. כשם שאני בן אדם ויד לי יתרונות וגם חסרונות, כך האדם איתו אני נפגשת. בחום ואהבה רבה אני ממליצה לצאת מהסרט שיש אדם מושלם, כי אין!
 
לא מזמן אמרה לי חברה על עצמה: "כל אחד היה יכול להתחתן עם היתרונות שלי, אבל אני מחפשת מישהו שגם יהיה מוכן להתחתן עם החסרונות שלי".
 
איזה משפט יפה…
 
יש הטוענים, כי ברגע שאנחנו בוחרים לראות את הטוב אנחנו, בעצם, מאמצים גישה כביכול נאיבית וילדותית שמונעת מאיתנו לראות את האדם באמת. אבל זה ממש לא נכון. לחיות עם התחושה שמישהו תמיד אורב לך שם בפינה, שמשהו עלול להשתבש, שיש אדם אחר יותר טוב, שרוצים לעשות לי רק, שיש…. ואולי…. אבל בואו נהיה כנים, מישהו יכול לראות את התמונה בשלמותה? מישהו יכול לדעת מה יהיה בעוד עשר שנים? גם אם אתה חי עם אדם עשרות שנים לא תמיד מצליחים לראות את כל העומק שבו, את כל סודות עברו. בפסיכולוגיה התפישתית אומרים: בני אדם רואים את מה שהם רוצים לראות.
 
נכון, לא נהיה נאיביים ונתחתן עם כל אחד. אבל בואו לא נהיה כל כך בררניים ומפוחדים מכל מיני תסריטים שמא ואולי יקרו. ננסה לבחון, לבדוק ולקוות שרובו של האדם איתו אנו נפגשים הוא חיובי ורלוונטי לדרך חיי. שיש לנו על מה לדבר, שערוצי התקשורת פתוחים.
 
וכשיש לנו את זה, בתוספת ביטחון בבורא עולם, ולא פחות, גם בעצמנו, נוכל לעבוד על הדברים הטובים וגם על אלה הפחות טובים. אחרי הכל, צריך להכיר בהם, לא להתעלם ולחשוב שהם לא קיימים. זו גישה מאוד נאיבית וילדותית. 'אם זה לא שם אז זה לא קיים' – משפט שמתאים לדברים קלילים ופחות חשובים בחיים, לא לכל הקשור לבחירת בן/בת זוג, לא לעובדה שצריך לעמוד מול היתרונות אך גם מול החסרונות. וברגע שנכיר בהם, אט אט, נגלה שהדברים הפחות טובים, החסרונות והמגרעות, הם בעצם לא מפחידים. כי החיים ביחד, השותפות ושיתוף הפעולה הניבו תוצאות מדהימות – בזוגיות, ברוחניות, ביכולות שלנו, בנתינה ובעוד המון דברים שלא ידענו על עצמנו, כאלה שנותנים לנו כוח וחיות, מחיים את המציאות אלפי מונים.

מאמרים נוספים בנושא:

והיו לאחד

למה התאהבנו? שאלה טובה!
כל יום מחדש!
שניים זה ביחד

זוג טוב עושה שיעורי בית
לומדים לאהוב
כאן בונים גן עדן
בלי חיצים
 
באותו יום, הלב שלי נצבט בשביל חברתי שפספסה את ההזדמנות לבנות את עצמה בצורה הכי יפה שיש – בזוגיות ממוסדת. היא, כמו שאמרה לי, למדה את הלקח. פעם פספסה והחליטה שזה לא יקרה יותר. וכדי להגיע להחלטה שכזו, זה מצריך מאיתנו ענווה. אז בואו נשנס את ליבנו בטונות של ענווה, בלראות את הטוב, בטונות של אמונה ותקווה, ולא ניתן לפחד למגר כל חלקה טובה מליבנו ומחיינו.
 
חוץ מזה, תראו זוגות שחיים כבר שנים או עשרות שנים ביחד. מה הסוד שלהם? הם לא בדקו והפכו וחקרו, הם הלכו על זה בפשיטות מתוקה. כן, יש סיפורי הצלחה, תשאבו את הכוח וההשראה מהם, ממה שכן עובד וטוב. נסו ללמוד מהאנשים עם הגישות החיוביות והטובות כלפי החיים בכלל, ובזוגיות בפרט.
 
כי איך אומרים? מי שמאמין לא מפחד!