כנפיים של נשר

יש לנו כנפיים של נשר ואנחנו
יכולים לעוף איתן לגבהים עצומים
ואינסופיים. השמים הם לא
הגבול! אבל מה עוצר אותנו?
 
 
נווד, כמו שכולם יודעים, מבלה את רוב חייו בנדודים במדבר כשהוא נודד מנווה מדבר אחד לשני. החיים במדבר, כמו שאתם גם מבינים, לא קלים (בלשון המעטה). המדבר, כמו שגם הנווד הספיק להרגיש על בשרו, שורץ שודדים וכל מיני פורעי חוק שלפעמים לא מסתפקים "רק" בכספו של האדם, אלא מקפחים גם את חייו. ואם זה לא מספיק, תוסיפו את חיות הטרף, הנחשים והעקרבים שאורבים מאחורי כל דיונה. בקיצור, סכנה זה לא מילה.
 
והנווד שלנו, ברוב המקרים, יצא בשן ועין כשברח על נפשו בכל היתקלות עם פורע חוק חסר רחמים, או חיית טרף אכזרית.
 
יום אחד, את הנווד הקיפו חבורת תנים אכזריים שהיו מאוד רעבים. לא נראה שמישהו מהם היה מוכן לוותר על הטרף הקל שנפל בחלקם. אחרי הכל, איפה מוצאים כל יום אוכל כזה במדבר?! הנווד המפוחד כרע ברך והחל להתפלל: "אלוקים הגדול והרחמן, תציל אותי בבקשה, רחם עלי, אני לא רוצה להיות ארוחת הצהריים של חבורת התנים הזו. שום דבר לא נעלם מעיניך, אתה רואה איך הסכנה מגיעה לא פעם עד לפתח האוהל שלי. בבקשה, תעשה משהו, רחם על עבדך האומלל…"
 
ובורא עולם שמע את תפילתו של הנווד.
 
לפתע, נשר ענק עף מעל ראשו של הנווד. הנשר, ענק וגדול ממדים, וכשהוא פורש את כנפיו אתה יכול לשבת עליו ולעוף. ופתאום, הכנפיים של הנשר נפלו ממקומן, לא רחוק מהנווד, והנשר נעלם כלא היה. הנווד רץ אל הכנפיים ובחן אותן מקרוב – הן מושלמות, יפות ומרהיבות, מלאות בנוצות בצבעים שחור ולבן, וגם קצת חום. אלוקים שלח לו מתנה מיוחדת ומדהימה. והנווד שמח.
 
לא עוברים כמה ימים, וחיית טרף זיהתה את הנווד מרחוק ופתחה במרוץ מטורף אחריו (ככה זה כשאתה לא אוכל כמה ימים…) הנווד החל לרוץ, החיים שלו מוטלים עכשיו על הכף (ועל החול הלוהט של המדבר…) אבל הייתה לו בעיה – הוא נשא את הכנפיים הגדולות של הנשר על גבו. המשקל הכבד שלהן האט את קצב הריצה שלו, וחיית הטרף בינתיים מצליחה לסגור את הפער ביניהם. מה עושה הנווד ברגעים קריטיים כאלה? זורק את הכנפיים על החול ומפנה אגרוף כלפי השמים וצועק: "מה אני צריך את הכנפיים האלה? הן רק מכבידות עלי!"
 
ובת קול יצאה מן השמים וצעקה לו: "טיפש שלא נברא מששת ימי בראשית! אתה לא אמור לסחוב את הכנפיים על הגב שלך. תסתכל עליהן עוד פעם, תראה את השרוולים שאמורים להתלבש על הידיים שלך בשלמות. אם רק היית שם אותן כמו שצריך היית עף לשמים, לגבהים עצומים ושום חיה לא הייתה מצליחה לתפוס אותך…."

  
כנפיים של נשר
 
ותרשו לי לשאול שאלה מתבקשת: האם אנחנו לא כמו הנווד הזה? האם אנחנו לא סוחבים את הכנפיים  שבורא עולם נותן לנו על הגב במקום על הידיים, כדי להמריא אל על?
 
"ואשא אתכם על כנפי נשרים, ואביא אתכם אלי" (שמות יט, ד).
 
הרב שלום ארוש תמיד אומר שהתורה היא לא ספר היסטוריה, חלילה. ואל לו לאדם לחשוב שהיא אולי איזה אוסף סיפורים. ממש לא. התורה מלאה כולה במסרים אישיים לכל אחד מאיתנו – מהיום שניתנה לעם ישראל על הר סיני ולנצח נצחים!
 
בורא עולם נותן לכל אחד מאיתנו זוג כנפיים של נשר בעזרתן אנו אמורים להתקרב אליו. כנפי נשרים אלה הן כוח התפילה שלנו. כי עם תפילה, אנחנו יכולים לעוף לגבהים עצומים ואינסופיים. השמים הם לא הגבול! אנחנו יכולים להגיע רחוק מכל מקום בו האויבים הרוחניים שלנו אורבים לנו כל הזמן. עם תפילה, אנחנו יכולים להשיג כל מה שאנחנו רוצים. וזה בדוק.
 
אז עוד שאלה: למה אנשים לא מתפללים?
 
המניעה העיקרית שעוצרת את האדם מלהתפלל היא חוסר אמונה. אדם חסר סבלנות מוותר מהר מאוד בכל פעם שהוא לא מגשים את עצמו כאן ועכשיו. וגם, אדם שלא מאמין לא יתפלל בכלל, מכיוון שהוא חושב שלדבר עם בורא עולם זה לדבר עם קיר… טעות!
 
חוסר אמונה וחוסר סבלנות גורמים לתפילה להיראות חסרת משמעות בעיני אדם הסובל מחוסרים שכאלה. אם אתם לא עפים, "הכנפיים" רק מכבידות עליכם. זו הסיבה שמונעת מהרבה אנשים להתקדם ברוחניות שלהם, ובעיקר, לגעת בדבר הכי יפה – בתפילה האישית (התבודדות, כפי שרבי נחמן מברסלב מכנה אותה). ואם הם כבר התפללו קצת, אז התפילה יוצאת 'יבשה' ורק כדי לצאת ידי חובה. כמה חבל שכלי אדיר כזה מתבזבז בצורה שכזו.
 
ברגע שנחזק את האמונה שלנו ונשייף את חרבות התפילה – נוכל לעוף גבוה. כבר לא נצטרף כנפיים של נשר מכיוון שבורא עולם ייתן לנו כנפיים משלנו, כנפיים רוחניות עם עוצמה אדירה יותר מאלה של הנשר.
 
אז בואו נעוף. בואו נשתמש בכנפיים האלה למטרות טובות. אנחנו צריכים את זה היום יותר תמיד.