מלחמה עם כלים אחרים

חיוך, אמונה וטונות של שמחה,
אלה הכלים שהחליט חבר טוב שלנו
להשתמש בהם במלחמה הגדולה
של חייו. ריבונו של עולם, תעשה
שהוא ינצח…
 
 
ערב אחד ישבנו כמה זוגות חברים כהרגלנו. הבנים דסקסו סוגיות בתורה ואנחנו, הבנות, דיברנו על עניינים ברומו של עולם – קניות ומבצעים, אכלנו "על האש", שתינו קצת יין וזכינו לעוד ערב מושלם של ביחד.
 
למחרת האווירה הנעימה של אתמול התנפצה באחת. זה היה אחרי שיחת הטלפון הבהולה שקיבלתי מחברתי הקרובה. בקול רועד היא תיארה לי את אירועי הבוקר, כשאחד החברים שלנו איבד לפתע את זיכרונו והיה שרוי בבלבול גדול. הוא לא זכר איפה החנה את הרכב והיכן נמצא הגן של הילד. כשאשתו הבינה שגם הזיכרון של הערב הקודם נמחק כליל, הם נסעו לחדר מיון בבהילות כדי להבין מה קרה.
 
אחרי בדיקות מקיפות התברר הנורא מכל. בעומק ראשו של חברינו היקר יושב לו גידול מסוכן. בגלל המיקום הרגיש של הגידול קשה לעשות בדיקה פולשנית, מכיוון שהיא מהווה סיכון גדול ולכן אין דרך לדעת האם מדובר בגידול סרטני. ולמרות שיש סיכון גדול בניתוח להוצאת הגידול, בגלל פגיעה בתפקודי המוח השונים, המלצת הרופאים הייתה בכל זאת להתמסר לסכין המנתחים. כמובן שכולנו הצטערנו מאוד ומיד התחלנו סבב של תפילות ותהלים לרפואתו.
 
מאמרים נוספים בנושא:
הקרב על  החיים
הגוש – המתנה שקיבלתי ליום ההולדת
אמא אולי לא תחזור
 
בפעם הבאה שנפגשנו כולם עם הילדים, ציפיתי לראות זוג מדוכא ועצוב שמנסה לעכל את המציאות החדשה. תארו לכם מה רבה הייתה ההפתעה כשראיתי מולי את חבריי שמחים ועליזים כאילו לא אירע דבר!
 
רגע, יכול להיות שהם לא מעכלים את רוע הגזירה? ניסיתי למצוא בתוכי תשובה לפשר העליצות הלא מוסברת. ואולי הם פשוט מדחיקים?
 
בזהירות גיששתי עם האישה לגבי התוכניות שלהם בנושא, והיא שמחה לחלוק אותם איתי. "בעלי החליט שהוא בינתיים עוזב את העבודה ומתרכז בלימוד התורה ובבילוי זמנו עם המשפחה. הוא הולך לשיעורים כל ערב, טובל במקווה כל יום, מתבודד ומתפלל באריכות, וכמובן, מטפל בילדים במסירות".
 
"אבל מה עם עצת הרופאים?" שאלתי.
 
"בגלל שהסיכון גדול בשתי הדרכים שהוצעו לנו, כלומר לנתח או להשאיר את הגידול ולראות אם יש החרפה במצב, החלטנו לבחור בדרך שלישית – להילחם במחלה עם כלים אחרים".
 
"איך?" הסתקרנתי לדעת.
 
"בכוח האמונה", היא השיבה בפשטות ומתוך השלמה.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
הכליה שלי  באהבה
אחד  למיליון
לא איש הפח
 
במהלך אותו מפגש התבוננתי בזוג המופלא הזה שנראה בדיוק ההיפך ממה שדמיינתי וציפיתי לראות. הילה של אור עטפה את בעלה של חברתי והילוכו נדמה כאילו מרחף על פני האדמה. קולו הצטחק כשניסה להאכיל בסבלנות עד אין קץ את התינוקת שירקה עליו את כל האוכל בחזרה, ובהמשך הפליא אותנו בחידושי תורה וסיפורים.
 
פתאום ירד לי האסימון והבנתי באחת – כך נראה צדיק אמיתי, כזה שמצדיק את הדין ואף מפליא להשתמש בו לטובה כדי למנף את עצמו, ולעלות מעלה ומעלה במדרגות עבודת המידות והרוח.
 
שבת לאחר מכן הייתה הרעה במצבו אך הוא סירב להתפנות לבית החולים ולחלל את השבת. בדיעבד הפינוי אכן היה מיותר, מכיוון ששום עזרה רפואית, כפי שהתברר, לא הייתה משפרת את מצבו.
 
באותה שבת הוא סירב לבטל את הגעת האורחים שהזמין, ואף ישב איתם ועם משפחתו בשולחן הסעודה ושמח בשירים ובפלפולי תורה. מיותר לציין שהחיוך לא ירד מפניו מאז שראיתי אותו ועד עכשיו.
 
אכן, העתיד לא ידוע ועדיין יש חשש למצבו. ההתמודדות עם המצב לא פשוטה והפחד מרחף באוויר. לו אני מאחלת רפואה שלמה, ולי ולכל אחד ואחת מעם ישראל לזכות לקבל את ייסורי הניסיונות שלנו כאותו הצדיק ושנזכה תמיד להצדיק את הדין, נתחזק באמונה ונשמח בכל מה שהקדוש-ברוך-הוא בוחר בשבילנו, מכיוון שגם את הרעה אפשר להפוך למשהו טוב. איך? זה כבר תלוי בבחירה שלנו ובדרך שנפעל כאן על פני האדמה.
 
 
* * *
שרון רוטר, רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו.אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com