מתקרבת בצעדי ענק

אני אדם חושב! עצמאי! דעתן! לא
איזה רובוט שאפשר לתכנת! איפה
העומק? החיטוט? אבל האמת  היא,
שכרגע שום דבר מאלה לא עוזר לי
להגיע לרגע הגדול שמחה ורגועה.
 
 
ברוך השם ובשעה טובה, אני מתקרבת בצעדי ענק לשעת הלידה. אלא מה, במקום להיות יותר חסינה, יותר אמיצה, יותר חזקה, יותר מאמינה, אני בעיקר 'מתה' מפחד. הכל מפחיד אותי… הכאב, בית החולים, שיהיה מהר מדי, שיהיה לאט מדי, שיהיה בשבת, שיהיה אחר הצהריים כשאני עם הילדים… והכי מפחיד אותי הוא חוסר השליטה בתוצאה.  
 
וזה ממש מוזר…
 
כי ישנה עובדה שאי אפשר להתעלם ממנה: זו לא הפעם הראשונה וגם לא השנייה שאני עוברת את החוויה הזו, לכן אפשר היה להניח שהבנתי כבר את הקטע. אני הרי אמורה להיות 'קולית', רגועה, מלאת אמונה, ניסיון וביטחון. ובמקום זאת, אני בעיקר משקשקת. עובדה זו היא אולי הפחד הגדול ביותר שלי. כי זה ידוע, שכוח המחשבה הוא כוח עצום גם של יצירה, ולנוכח המצב בו אני לא מסוגלת כמעט לדמיין תסריטים חיוביים, מסתבר שמצבי בכי רע…
 
אז לקחתי על עצמי ללמוד בכל יום שתי הלכות בנושא שמירת הלשון, ולהתחזק בכל הקשור ללשון הרע, כי מישהי הבטיחה לי שאראה מזה ישועות גדולות. כמובן פרקי תהילים ליולדת של הרבנית קנייבסקי, לומר את ברכת "אשר יצר" בכוונה, לקבל ברכה מצדיק, ללכת למקווה בחודש תשיעי, ולעשות הפרשת חלה… ועוד כהנה וכהנה סגולות וקמיעות בכדי לכסות את עצמי מכל הכיוונים. אבל העבודה האמיתית שנשארה לעשות היא ההכנה הנפשית והמחשבתית. עבודה על חשיבה חיובית.
 
אומר רבי נחמן מברסלב: "דע, שהמחשבה יש לה תוקף גדול, ואם יחזק ויגבר מחשבתו על איזה דבר שבעולם,יוכל לפעול שיהיה כך, ואפילו אם יחזק מחשבתו מאוד שיהיה לו ממון – בודאי יהיה לו, וכן בכל דבר, כך שהמחשבה תהיה בביטול כל ההרגשות". (ליקוטי מוהר"ן ח"א, קצ"ג).
 
וגם: "המחשבה ביד האדם להטותה כרצונו למקום שהוא רוצה, וכמבואר במקום אחר, שאי אפשר שיהיו שתי מחשבות ביחד כלל. ואפילו אם לפעמים הולכת מחשבתו ופורחת ומשוטטת בדברים אחרים וזרים – הוא ביד האדם לחזור ולהטותה בעל כורחה אל הדרך הישר לחשוב מה שראוי, והוא ממש כמו סוס שפונה מן הדרך וסר לדרך אחר שתופסין אותו באפסר וכיוצא ומחזירין אותו בעל כורחו אל הדרך הישר, כמו כן במחשבה ממש שיכולין לתופסה בעל כורחה להשיבה אל הדרך הראוי". (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, סימן נ).
 
אז בהתאם לגישה זו, אני מנסה להכריח את עצמי להטות את מחשבותיי לכיוון חיובי. כשמחשבה שלילית מטפסת ועולה, אני מיד מגרשת ומבטלת אותה ומכניסה במקומה מחשבה חיובית. אני חייבת לומר שזה לא פשוט. זה מרגיש הרבה פעמים מזויף וכמעט פולשני. מה?!? אני אדם חושב! עצמאי! דעתן! לא איזה רובוט שאפשר לתכנת! איפה העומק? החיטוט? בחינת כל הצדדים והאפשרויות?
 
אז אם לומר את האמת, כרגע כל אלו לא עוזרים לי ממש להרגיש ביטחון או שמחה. הם בעיקר מוציאים אותי מאיזון. אני מרשה לכם לטעון שאני שטחית ופשוטת דעת, שאני מדחיקה ושזה לא בריא, אבל ככה אני מעדיפה. כי אם לחשוב מחשבות חיוביות וטובות ולגרש את הרעות עושה אותי שמחה ובטוחה, תחושה של שליטה ותקווה – אז אני מוכנה להיות גם פשוטה, שטחית ומדחיקה. כי העיקר הוא להשתדל ליצור את האווירה הכי טובה לקראת הרגע הגדול. להכין מצע של חיוביות ובנייה, ולקוות שאקבל באהבה את הרצון של הקדוש-ברוך-הוא בשבילי, יהיה אשר יהיה.
 
שאו תפילה בשבילי ובשביל כל היולדות, העקרות, המניקות והאימהות – שהשם ישמור אותנו, יצליח את דרכנו וימלא משאלות ליבנו לטובה, אמן.