נו, אל תהיה זקן

 

 

"אפילו מי שהוא זקן גדול ועדיין לא התחיל לעשות כלל תשובה, והוא רחוק מאוד מקדושת התורה, אף על פי כן, אסור להחזיק עצמו לזקן. ואל ייפול בדעתו כאילו אין לו עוד תקווה חס ושלום. ולא יאמר בליבו שכבר נזדקן במעשיו עד שאי אפשר לו להשתנות.

 

רק כל הימים אשר הוא חי על פני האדמה עד יום מותו כל זמן שהנשמה בקרבו, כל זמן שיוכל לזוז עוד באיבר אחד, יתגבר לחזק עצמו בכל פעם ויתחיל מחדש להכין עצמו שתהיה לו הוויה בעולם, ויתחזק להתחיל איזו התחלה כל מה שאפשר, דבר קטן או דבר גדול, ויחיה אז את עצמו במעט דמעט שזוכה עדיין ליגע בקדושת ישראל.

 

כי שום תנועה קלה או אנחה וצעקת כיסופים דקדושה אפילו בשאול תחתיות אינם נאבדים לעולם. וכשיהיה חזק בזה בודאי יעזרו השם יתברך להתקרב ולשוב אליו יתברך, וכל ההכנות, והרצונות והתשוקות והכיסופים וקצת היגיעות שהיה לו להתקרב להשם יתברך כולם יתקבצו לעזרתו" (אב"י הנחל).

 

היכולת לאפס את המונה ולהתחיל מיד חיים חדשים כאילו נולדנו בזה הרגע, זוהי התכונה הראשית של המשיח, שאליו יאמר ה’ ביום הופעתו: "בני אתה, אני היום ילדתיך!"

 

נשמת המשיח נבראה הרבה לפני עולמנו, כי הרפואה קודמת תמיד למכה. בהמתינו שתצלצל שעת התגלותו, נשמתו המרחפת מעל פני המים, מלווה אותנו בשקט בכל ניסיונותינו. אחרי אלפי שנים של צרות שנשמה זו סבלה היא תקבל פתאום מטען כזה של הארה עד שהזמן שחלף ייראה לה נלעג, לא קיים, כאילו נולדה זה עתה.

 

מבראשית ועד אחרית הימים כל אדם שמתחדש והופך את הדף, נולד מחדש בזה הרגע – מבלי להביא בחשבון את ההצלחות ולא את הכישלונות הקודמים, אדם זה משתייך לנשמת משיח, ממנה הוא מקבל חלק פלאי המאפשר לאדם להתרפא ולפדות את עצמו.

 

זאת הסיבה שגוי שמתגייר דומה לקטן שנולד זה עתה.

 

ועוד יותר מזה, בן או בת ישראל, נבוכים, ששמים בצד את הנטירה, אם הוא או היא מחליטים לעשות צעד ראשון אל אביהם – הם יתחדשו, עברם ייסלח להם!

 

רעיון זה מהווה את העצה החזקה ביותר. הוא נובע ישירות מהמשיח בכבודו ובעצמו, הוא שמתבטא מפי החכמים, במשך הזמנים, ואומר לנו באלף צורות: ת-ת-ח-ד-ש-ו!!!

 

 

מדובר מצד השלילי שבזקנה, שהרי מצד החיובי, כך אמרו חכמינו "זקן – זה קנה חכמה". אך המעיין בסיפור של הקבצן הראשון (סיפורי מעשיות, מעשה משבעה קבצנים) ובפירושי רבי נתן על סיפור זה, יבין היטב שאין כאן שום סתירה.

 

דוגמא לזקנה שלילית: מדוע לנסות עוד פעם להיפטר משיגעון זה או אחר, כדי ליפול מחדש עוד יותר חזק? תשובה: בית המקדש הראשון והשני נבנו למרות הוודאות שהייתה לנביאים שקיומם לא יימשך בלי סוף. למרות זאת, נביאינו הבינו שהכוחות שעמֵנו ישאב במשך שנות קיומו של בית המקדש יאפשרו לנו להחזיק מעמד אף לאחר החורבן עד לבניין בית המקדש השלישי, זה שיתקיים לנצח!

 

בחיי היומיום זה אותו הדבר. כדאי לנסות שוב לתקן את הדברים אפילו אם כמעט בטוחים שניפול עוד פעם… כי במשך הזמן בו עמדנו במבחן, צברנו כוחות שיאפשרו לנו להחזיק מעמד עד העלייה הבאה, עד ליום המפואר, כשם שבלתי צפוי, יום שבו חוליות השיגעון הרע יתפוגגו, כאילו לא היו קיימות מעולם ואנו נהיה, סוף סוף, משוחררים מהן!

 

 

כלומר לחשוב את עצמך למיושן, מעשן כרוני, גרגרן כפייתי, או נוכל מובהק! הכל יכול לקרות, ובאחד הימים אתה יוצא משוחרר אחרי שנים בהן חשבת את עצמך נדון לפשע לנצח.

 

האמצעי הטוב ביותר לחכות ולהכין יום זה, הוא לנסות ללא דאגה האם נצליח להיגמל מיד או לא. כי לאמיתו של דבר, מאמץ זה אשר יתווסף לאלף אחרים הוא שייתן לך באחד הימים את הכוח להיגמל.

 

 

יהיה גילנו אשר יהיה, כל עוד אנו נושמים הכל עוד אפשרי. כמו שהחתימה על החוזה נותנת לו את כל ערכו, כך סיום החיים נותן להם תוקף. למרות ריבוי ההחמצות כל מאמצינו יצטרפו בסופו של דבר כדי לאפשר לנו סוף מפואר.

 

 

כך לימד ר’ יעקב מאיר: רוב האנשים מחמיצים את החלק הראשון של חייהם ועוברים את השני תוך קינה על עובדה זו… כדאי יותר להשתמש בחצי השני כדי לתקן את הראשון, כי לשם כך הוא מוענק לנו!

 

 

הילדים הקטנים נקראים "משיחים" בפי המסורת שלנו. קרובים יותר אל השורשים מאשר הגדולים, יש להם מילים נפלאות כל כך, גישות מלאות השראה, הרבה חן ואור.

 

אוי, כמה משיחים קטנים נפגעו בגלל לעג או הפחדות, משום שהעזו לבטא משהו מקורי! עולם הזקנים נוטל על עצמו להפר את תמימות המשיחים, והאקדמיה של המבוגרים נוצרה כדי לייבש את רעננותם…

 

כמה העזה נחוצה לילד כדי לעבור את מכשול הגדולים!

 

החינוך האמיתי ישאף לעזור לילד להאמין בחלומותיו בבחינת "ואביו שמר את הדבר", להישאר צעיר, תוך כדי אספקת אמצעים כדי לשמור על עצמו.

 

אילו היינו גם אנחנו קורבנות הציניות והמרירות, אפילו אם הפרח הקטן והסודי שלנו היה נדרס לעיתי קרובות – אסור להיות זקן!

 

צריך לחיות מחדש את חיינו, כי חלומות ותקוות הם המניעים החזקים ביותר של הקיום. בשבריר של שנייה יוכל ליבנו למצוא מחדש את רעננותו ולחזור אל הילדות, מצויד עכשיו במטען קטן של ניסיון.

 

 

החכם האמיתי יגרש את הזקנה המבאישה. אלה החושבים שהם יודעים מרמים את עצמם לאמיתו של דבר. וכמו שרבי נחמן מלמד אותנו על ידי דוגמתו האישית: אין אנו יודעים כלום שבכלום!

 

בעוקבו אחר צעדיו המאירים, אמר רבי נתן שאם מישהו מתיימר לדעת, זוהי ההוכחה לכך שאינו יודע דבר.

 

אם בני ישראל היו מטים אוזן להיסטוריונים ולתיאורטיקנים ושאר זקני אתונה היו מזמן מוותרים על חלומותיהם… וחדלים להתקיים. במקום זה בני ישראל האזינו לקול הנביאים: אלה הזקנים שידעו כיצד לא להזדקן ומסרו לנו את סוד הנעורים הנצחיים, מה שנקרא "זקנה דקדושה".

 

בניגוד לחכמי דורו שלא יכלו להגיע אל ארץ הקודש, רבי נחמן הצליח בכך משום שידע לעשות את עצמו פשוט ביותר, קטן ביותר. הוא הנמיך את עצמו כל כך עד שנכנס, באיסטנבול, למצב רוחני הנקרא "קטנות שבקטנות". והנה, באופן פרדוכסלי, גישה זו היא היחידה שיכולה לעצב מקבל של הרמה הרוחנית "גדלות שבגדלות" שמייצגת את ארץ ישראל.

 

תלמידי רבי נחמן הסיקו מכך: אם רוצים גם אנחנו לעצב מקבל שיקלוט את אור הצדיק, מוטב לשים עצמנו כילדים, ואפילו עד שנרד לקטנות שבקטנות.

 

כי…

 

 

 

(מתוך "געגועים" מאת המחבר)