סביבון במים הרדודים

איך מגיע סביבון למקום שכוח א-ל
כזה? הרי לא מגיעים לכאן יהודים,
ואם כבר מגיעים, מה הקשר שלהם
לסביבון?…

באחד ממסעותיו במזרח הרחוק, הגיע גיא מאוסטרליה לאי תאילנדי אחד, כמעט לא מיושב, ומצא שם אכסניה מקומית. יום אחד, בשעות אחר הצהריים, כאשר עסק כדרכו במדיטציה, התבונן בשקיקה במשך זמן רב בים הכחול שלא נגמר. לפתע ראה בין שפת החול לבין המים דבר-מה ירוק וזוהר. לאחר שסיים את המדיטציה, ניגש לראות מה טיבו של החפץ הנוצץ, ולמרבה פליאתו ראה שמדובר בסביבון המשתכשך במים הרדודים.

איך מגיע סביבון למקום שכוח א-ל כזה? הרי לא מגיעים לכאן יהודים, ואם כבר מגיעים, מה הקשר שלהם לסביבון?… אז הציפו אותו געגועים לביתו. חלפה למעלה משנה מאז שיצא גיא בפעם השנייה למזרח, ולמעלה מחודש ימים מאז שהתקשר לביתו. הוא החליט לטלפן הביתה ולאחר קושי רב הצליח. אמו התרגשה והקרינה לו חום עצום ממרחקים: "גיא! בדיוק אנחנו באמצע ההדלקה והשירה של חנוכה!…"

גיא כמעט התעלף. הוא נראה כעת כמו רובינזון קרוזו, לבוש סמרטוטים, בעל שיער ארוך מאוד ומקורזל, ואינו יודע מהו היום בשבוע, קל וחומר שלא היה לו שמץ מושג שכעת חנוכה. הוא דיבר עם בני משפחתו בגעגועים. לפתע חש כלפיהם קירבה עצומה.

לאחר השיחה רצה לבנות חנוכייה. אבל כיצד יעשה זאת? באותו מקום היו רק קוקוסים למאכל. המקומיים היו מנסרים את הקוקוס לשניים ולאחר שהוציאו את פריו המתוק, השליכו את שני חלקי הקליפות. הוא ראה גל גדול של חצאי קליפות, ואז עלה לו רעיון נפלא – להפוך כל חצי קליפת אגוז קוקוס לכַּן של נר חנוכה. ליד גל הקליפות מצא עלה ענקי של עץ מיוחד, באורך של כמעט מטר, בצבע חום כהה, שנראה כמו סירת קאנו, והצליח להפוך אותו לכַּן של שמונה חצאי קליפות. עבור השַׁמָּשׁ מצא צדף שטוח של פנינים.

כעת היה עליו להשיג נרות. הוא פנה לאם האכסניה, ה’מאמא’ התאילנדית, אישה מבוגרת שהייתה מכינה את האוכל, מנקה ודואגת לכל צרכי השוהים הזרים במקום. היא נתנה לו נרות קטנטנים ודקיקים של ימי הולדת בצבעי ורוד-לבן ותכלת-לבן. היו לה בדיוק תשעה נרות.

וכך הדליק בבונגלוס שבו התגורר מדי יום נר אחד וברך מתוך הסידור הקטן שקיבל מבית חב"ד בבנגקוק. הגויים שהיו עמו, כמה גרמנים ואיטלקי אחד, התבוננו בגיא המדליק נרות בתוך קליפות הקוקוס בהשתאות גמורה. ליד חנוכיית הקוקוסים הניח את הסביבון הזוהר שהגיע אליו לחוף הנידח בסיבוב לא נודע.

לאחר מכן הרחיק לנסוע עד אוסטרליה, והגיע למקום מדהים ביופיו שנקרא ביירון ביי. היו שם יערות טרופיים שנמצאים על חופים, צוקים ומעיינות נובעים. ממש נוף עוצר נשימה. שם התגורר אצל זוג ידידים גויים.

באחד הימים שמע שעומדת להיפתח סדנה לאנרגיה רוחנית והוא רצה להשתתף בה. בסדנה זו ערכו כל מיני פעולות טקסיות כדי לקבל אנרגיה שמימית: מרימים ידיים באוויר, משאירים אותן מתוחות, ומתרכזים בשאיפות ונשימות. כולם עמדו במעגל מסביב לגורו. גיא חש שבאמת שנכנס בו כוח אדיר דרך אצבעות ידיו, כוח שחלחל עד לאצבעות רגליו. הוא הפך לפתע קליל ומלא חשמל בכל גופו. בשום מדיטציה לפני כן לא הרגיש כזו התעלות. הנה סוף סוף מגיע הכוח!

בין טקס מחשמל למשנהו ישבו כולם והאזינו לדברי הגורו שהחל לדבר על אותו האיש. הייתה להם שיטה משונה, מחד התנגדו לגמרי לנצרות וטענו שהיא עיוותה הכל, ומאידך הלכו בכל זאת אחרי אותו האיש.

באותה קבוצה הכיר גיא בחורה גויה בת תשע-עשרה שהייתה יפה מאוד ונחמדה. לאחר תקופת היכרות החלו לדבר ביניהם על חתונה. באותה תקופה עמד לפוג תוקף הוויזה שלו, והיא הציעה לו להתחתן עימה ולהישאר באוסטרליה. היא סיפרה לו שיש לה סבתא יהודיה מצד האב, והוא חשב שאולי היא בעצם יהודיה. הכל היה אידיאלי. אמה של הבחורה עודדה את הנישואין, והוא כבר החל לתכנן את עתידו באוסטרליה.

יום אחד התקשרה אמו לדירה שבה התגורר עם זוג ידידיו הגויים, והודיעה לו שכעת מלאה בדיוק שנה לפטירת אחיה, דודו של גיא, שהלך לעולמו בגיל צעיר. גיא נזכר בדוד, התעצב אל ליבו ובכלל התגעגע למשפחתו. הוא נכנס לחדרו, סגר את הדלת, הניח כיפה לבנה על ראשו, הדליק נר לזכר דודו והחל לקרוא תהלים.

האיש שעמו התגורר היה חברו הטוב והצמוד לאורך כל הטיול הנוכחי. הוא שמע את מלמוליו של גיא והציץ לחדרו. לאחר שהבין שמדובר בתפילה, החל לפתע לצרוח כמטורף: "אין מקום לשום דת בבית הזה!", אחר כך החל ממש להשתולל ולהתנפל על גיא הנדהם, שלא העלה בדעתו אפשרות של התנהגות כזאת. החבר הנחמד הפך לפתע לחיית טרף. הוא השליך חפצים לעברו של גיא והמשיך לצעוק, כשהפעם הוא מכוון את צעקותיו לדת מאוד מסוימת: "אין כאן יהודים! אין מקום ליהודים בבית הזה!"

לאחר ההשתוללות חסרת הפשר, הבין גיא שעליו להסתלק מכאן. ההתפרצות כלפיו דווקא חיזקה את נקודת יהדותו. הוא הרגיש כעת כלוא לגמרי מבחינה רוחנית. לאחר זמן קצר ניסה להחליף נורה באותו בית, בקומה העליונה. הוא התרומם מלוא גופו והחליק, נפל מכל המדרגות וספג מכה חזקה בגבו. לאחר מכן התעוררו אצלו כאבים נוראים, והוא ראה שמפרק כף ידו נשבר. הכף נותרה תלויה באוויר ועוררה בו חלחלה…

כעת, בעוצם הכאב הנפשי והגופני, הרגיש שדברים לא מתרחשים סתם כך, וכי אין לו מה לעשות עוד בארץ הזאת. הוא לא זקוק לוויזה, ואסור לו להתחתן בשום אופן עם אותה גויה. גיא הרגיש בכל עצמותיו הכואבות שעליו לנוס מן המקום הזה.

אבל לאן יברח? לבית חב"ד בבנגקוק! שם הרגיש מחד את החופש, ומאידך את שורשיו. הוא נהג לבלות שם בעת התפילות וסעודות השבת, ולאחר מכן פנה לעיסוקיו האחרים. במקום מכנסי השרוואל והגופייה הצבעונית, הלך בלילות שבת עם הלבוש החגיגי והמסודר ביותר שלבש מזה שנים: מכנסי ג’ינס וחולצת טריקו לבנה, כאשר את ראשו מעטרת כיפת בר-המצווה המבריקה עם הרקמה הדקה.

בליל שבת אחד הגיע למלון כשהוא מדושן עונג מהחוויה בבית הכנסת, הוא עלה לחדרו וכאשר נכנס, הושיט את ידו אל המתג החשמלי כדי להדליק את האור, ואז היד נעצרה מאליה… בעוד ידו תלויה באוויר, חשב מעט והגיע למסקנה שאינו מוכרח להדליק את האור. אולי מחר בבוקר יצטרך, אבל כעת הוא יכול להסתפק באור שיגיע מבעד לחלון. ‘אשמור את השבת עוד קצת…’ ובאותו רגע שהתגבר על הרגלו, חש באושר עילאי. גיא ידע שאם ידליק את האור, ייפסק מיד כל הכיף שהיה לו בסעודת שבת. כך נפלו חבלי שנתו בנעימים.

הגיע חג הפסח. אי אפשר לתאר את הפסח בבית חב"ד בבנגקוק! ממש בית מקדש במזרח הרחוק, התרוממות רוח והתעלות שאין כמותן בארץ הקודש, פסח אמיתי עם מַצוֹת טעימות ויין חזק, שירים וניגונים המסתלסלים מפיהם של החבר’ה הכי זרוקים בעולם.

גיא שתה את כל ארבע הכוסות והוסיף עוד ועוד עד שהתעלף. מכריו, זוג יהודים אמריקאים, סחבו אותו לחדרם בסוויטה מפוארת של מלון. וכך מצא את עצמו, בבוקרו של חג הפסח, שרוע על מזרון מלכים.

בבוקר, כשנפשו עדיין מרוממת מאדי היין של ליל הסדר, החליט ללכת לשוק המקומי. הוא הסתובב בין הדוכנים לבין הבארים וחיפש כיסוי מתאים לראשו, וקנה כיפה שחורה ענקית בסגנון בוב מארלי וכיפה נוספת בסגנון הודי. אז הרגיש שהוא חווה את יציאת מצרים, שהוא מתחיל להיגאל מכל הסיבובים הרבים שעברו עליו.

* * *
יצירת קשר לסיפור תשובה – odedmiz@actcom.co.il
(מתוך הספר אור חוזר 1)