סוד הזוגיות המוצלחת

אברהם אבינו, לעת זקנתו, רצה לטפל בזיווג של בנו היקר יצחק אבינו, לכן הוא קורא לעבדו – אליעזר דמשק, ומשביע אותו שלא ייקח לבנו אישה מבנות הכנעני, אלא ילך לארץ מוצאו של אברהם ומשם ייקח לבנו אישה. אליעזר שואל את אברהם: “ואם לא תאבה האישה וגו'” – אם היא לא תרצה ללכת אחרי לכאן, מה אעשה? שאקח את יצחק לשם? “ההשיב אשיב את בנך אל הארץ אשר יצאת משם”? אך אברהם עונה לו מיד שבשום אופן לא יעשה זאת, “הישמר לך פן תשיב את בני שמה”! השם יעזור לך ואתה תיקח משם אישה לבני שתרצה לבוא אחריך. ואם היא בכל זאת לא תרצה לבוא איתך, אתה פטור מהשבועה לקחת לבני אישה מבנות ארצי.

משיחה זו מלמד אותנו רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר”ן ח”ב, תורה פ”ז) יסוד חשוב בתיקון האדם וזיווגו ואומר, שעל ידי פגם הברית אדם לא מוצא את זיווגו. כלומר, רווק מתקשה למצוא את בת זוגו להתחתן איתה, ומי שנשוי ואין לו שלום בית, זה משום שאשתו מתנגדת לו ויש להם כל הזמן מחלוקות וריבים בבית.

אישה נקראת ‘דרך’, כפי שנאמר בגמרא (מסכת קידושין): “ויש דרך אחר, בחינת ‘דרך אישה מנאפת’ (משלי ל), וכאשר אדם פוגם בברית הוא פוגם בבחינת ‘דרך’, כמו שכתוב (בראשית ו): “כי השחית כל בשר את דרכו”, כלומר פגם הברית. רבינו כותב בזו הלשון: “ולפעמים, מחמת זה הפגם יכול לאבד את זיווגו, כי מאחר שנטה מזיווגו קשה לו למצוא את זיווגו, ואפילו אם ימצא את זיווגו תהיה לו מתנגדת ולא תהיה נוטה אחר רצונו, מחמת שנטה ממנה ולא האיר בה, מזה נתהווה שיש לה רצון אחר כנגדו, ואז: לא זכה – כנגדו”.

רבי נחמן מברסלב מלמד אותנו דבר עמוק מאוד בנושא שמירת הברית. כל מעשה של פגם הברית משמעו שהאיש נוטה מזיווגו. וההסבר פשוט – פגם הברית פירושו שהאיש לא רוצה את זיווגו, כי עיקר הניאוף הוא בעיניים, וכאשר הוא פוגם בעיניו ורוצה נשים אחרות, אז מידה כנגד מידה נעשה גם בה – במי שנועדה משמים להיות זיווגו – רצון אחר כנגדו. לכן הוא לא מוצא אותה משום שהיא מתרחקת ממנו, ואפילו אם הם נפגשים לצורך שידוך היא לא רוצה אותו. וגם אם כבר התחתנו, אין להם שלום בית.

זה פשר השיחה בין אברהם אבינו לאליעזר עבדו. אברהם אבינו ידע בצורה ברורה שבבנו יצחק אין שום עניין של פגם הברית אפילו בְּדַקּוּת. לכן השביע את אליעזר שיביא לבנו את זיווגו מארצו. וגם כאשר אליעזר שאל אם האישה לא תרצה לבוא, אברהם עונה לו בביטחון מוחלט שהשם יעזור לו ויצליח בידו במשימה זו – להביא אישה לבנו. זאת, משום שאברהם ידע את הסוד הזה. כל קושי במציאת הזיווג הוא אך ורק בגלל ההתנגדות שמתהווה בלב האישה, רצון אחר כנגד הזיווג שלה שקורה בגלל שבבן הזוג היה רצון כנגדה. ומכיוון שאצל יצחק דבר זה לא היה שייך כלל, לכן אמר אברהם לעבדו: “ואם לא תאבה האישה וכו’, וניקית משבועתי זאת וכו'”. אברהם אבינו רמז לו שכל התנגדות של האישה לבן זוגה נובעת רק בגלל פגם הברית של בן הזוג, וממילא אם האישה לא תרצה ללכת עם אליעזר זו לא אשמתו, אלא אשמת יצחק, ואז אליעזר פטור משבועתו אדונו. אבל אברהם ידע שזה לא המצב, ורק רמז בדבריו את היסוד החשוב שמסביר רבינו – שכל התנגדות של האישה אינה דבר התלוי בגורם חיצוני אלא אך ורק באיש עצמו – כפי ששמר את הברית כך מוצא את זיווגו.

מכאן ילמד כל אדם לא לחפש כל מיני סיבות כדי לתלות בהן את הבעיות שיש לו במציאות החצי השני שלו או בשלום הבית שלו, כפי שרואים לרוב, שאנשים עם קשיים כאלה מיד מחפשים אשמים. אולם עליהם לדעת שהכל תלוי אך ורק בהם – בשמירת העיניים. ואם יעבדו על עניין שמירת העיניים ותיקון הברית, ולא ירצו להתאוות לשום אישה, אז כמו שהוא החזיר את רצונו אליה בודאי שגם רצונה יחזור אליו, יהיה חיבור בין שני חצאי הנשמות, וכמובן שיהיה להם שלום בית אמיתי.

אדם שייקח על עצמו לטפל בנושא זה בצורה אמיתית ויסודית – שמירת הברית, וילמד על הנושא (מומלץ לשמוע את הדיסקים בנושא שמירת העיניים) ויתפלל על זה כל יום לפחות חצי שעה, בודאי יזכה שיהיה לו שלום בית, כבוד הדדי, הערכה ואהבה בינו לבין אשתו.

ובעניין הכבוד ההדדי בין בני הזוג שמעתי מהרב ברלנד שליט”א, שאמר כי תורצה לו קושיה שהסתובב עימה חמישים שנה על מה שאמרו חז”ל: “כבדו נשותיכם כדי שתתעשרו”. הרב תמיד חיפש לזה מקור ורמז בתורה ולא מצא. כמובן שאנו מאמינים בדברי חז”ל ובתורה שבעל פה בלי שום צל של ספק, אבל ידוע לנו שלכל דבר יש שורש בתורה שבכתב שצריך לדעת אותו, כפי שמצאנו אצל חכמינו ששאלו בגמרא (חולין): “המן מן התורה מנין?” איפה נרמז בתורה שהיה כזה רשע – המן צורר היהודים? והתשובה לכך על פי הכתוב בבראשית (ג, יא): “המן העץ וגו'”. אסתר מן התורה מנין? (דברים לא, יח): “ואנוכי הסתר אסתיר וגו'”. כלומר, חכמינו חיפשו היכן נרמז כל דבר ודבר בתורה, כי בודאי יש רמזים כאלה.

לכן חיפש הרב היכן נרמזים דברי חז”ל הנ”ל בתורה, ובסוף מצא את התשובה בפרשת בראשית, שם מסופר שאחרי שאדם וחוה חטאו הם נענשו: אדם נענש עם “בזיעת אפך תאכל לחם” – שהפרנסה שלו תהיה קשה, בטורח וביגיעה. וחוה נענשה עם “אל אישך תשוקתך והוא ימשול בך” – שתהיה תחת שלטון בעלה. אולם, אם בעלה מתנהג עם אשתו כפי הקללה – כלומר ששולט בה ומתנהג כמו שליט, לא שואל לדעתה ולא מתחשב או מקשיב לה, ממילא מתקיימת גם בו הקללה שלו – “בזיעת אפך תאכל לחם”. אך אם הוא מוציא אותה מהקלה שלה – שלא שם אותה תחת שלטונו, אלא אדרבה מכבד אותה ומקשיב לה, מתייעץ איתה ואף נותן לה שתמשול, שהיא תחליט וכו’ – אז גם הוא יוצא מהקללה שלו, והשם נותן לו פרנסה בשפע בלי טרחה ויגיעה. על זה סמכו חז”ל את דבריהם כשאמרו שעל ידי שהבעל מכבד את אשתו ולא נותן שתתקיים בה הקללה: “והוא ימשוך בך”, אז הוא זוכה לעשירות וניצל מקללת “בזיעת אפך”. ודברי פי חכם חן.

איש ואישה שיש להם שלום בית, גם היא מכבדת את בעלה מאוד, כפי שציינתי בספר בגן השלום, שהכבוד של האישה לבעלה הוא תוצאה של משהו ולא דבר שהבעל צריך לדרוש ממנה. הכבוד של האישה לבעלה הוא תוצאה של הכבוד שבעלה רוכש לנשמה שלו, לבוראו ולאשתו, כאשר הוא שומר את הברית ומכבד את הנשמה הטהורה שבקרבו, לא מטנף אותה ברצונות מלוכלכים, מכבד את בוראו ושומר את הברית שכרת עימו, ושכל רצונו יהיה רק לדבוק בו. וכמובן, כאשר הוא מכבד את אשתו ולא נוטה ממנה לרצות נשים אחרות גם היא מכבדת אותו, משום אז הכבוד באמת מגיע לו. לכן אל לו לאיש לדרוש מאשתו כבוד משום שזה לא תלוי בה – אלא רק בו! ורק אם יהיה ראוי לכבוד הזה הוא יקבל אותו. כי אדרבה, הרי זה ידוע שכאשר מישהו דורש כבוד אז הכבוד בורח ממנו, על זה אומר רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר”ן, תורה ו) שזה בחינת ‘כבוד מלכים חקור דבר’ – שמעורר על עצמו מחלוקת. ואילו הכבוד האמיתי הוא למי שממעט בכבוד עצמו ובורח מן הכבוד, שאז זוכה לכבוד אלוקים, ועל זה נאמר: ‘כבוד אלוקים הסתר דבר’, שאסור לחלוק עליו. כי באמת, מי שזוכה לעבוד את בוראו ולשמור את בריתו לא מחפש או מבקש כבוד משום אדם, גם לא מאשתו, דווקא מקבל כבוד. אך מי שדורש כבוד מהבריות – ילדיו, אשתו, הסובבים אותו וכו’, זה מראה שהוא פגום בברית, לכן הוא נופל מבחינת ‘זכר’ לבחינת ‘נקבה’, זאת משום שמידת הזכר היא רק להשפיע – לכבד, לתת וכו’, הוא לא רוצה שום דבר לעצמו, ובודאי לא כבוד. רק הנקבה, כי זו היא מידתה – לקבל, לכן היא צריכה שייתנו לה כבוד משום שזה מחיה אותה.

יהי רצון שנזכה שסוד הזוגיות המוצלחת יתקיים בכל בית ישראל ונזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו, אמן.