רק השמחה!

אומרים שהצעקה היא הדרך האידיאלית לפרוץ את חומות השעבוד ולהתחיל להזיז את גלגלי החופש, הגאולה המיוחלת של הפרט והכלל.
 
פעם זה קרה.
 
"ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו, ותעל שוועתם אל האלוקים מן העבודה", מיד אחרי שצעקו מספרת התורה שבורא עולם שמע את הצעקה הזו והתחיל להניע את גלגלי הגאולה. אם כן, זאת לא רק הדרך לגאולה אז, אלא גם אל הגאולה השלמה לה אנו מצפים בכל יום, שנתעורר כולנו ונתפלל ונצעק שהקב"ה ירחם עלינו, נכון? אלא שלא כך פני הדברים.
 
אז, באותם ימי שעבוד נוראי במצרים התורה עדיין לא ניתנה והקב"ה עדיין לא לימד את עם ישראל את דרך האמונה, שהרי את יסודות האמונה הם קיבלו ביציאת מצרים ולכן כל המצוות הן זכר ליציאת מצרים. אבל עכשיו! אחרי שקיבלנו את התורה ואת דרך האמונה הנפלאה יש דרך אחרת להיגאל: בשמחה ותודה לבורא עולם בכל מצב! כפי שאומר רבי  נתן מברסלב: "כי באמת, אם היו הכל שומעים לקול צדיקי האמת לילך בדרך הזה, להאמין תמיד בהשם יתברך שהכל לטובה וליתן שבח והודיה תמיד להשם יתברך – בין בטובו בין בעקו, כמו שכתוב "בה' אהלל דבר, באלוקים אהלל דבר" – בוודאי היו מתבטלים כל הצרות וכל הגלויות לגמרי וכבר הייתה גאולה שלמה!"
 
מאמרים נוספים בנושא:
בלי  לדעת
לדעת  איך ליפול
לומדים  מטעויות
בוקר טוב, כאן הקב"ה
 
'גלות' הוא מושג רוחני, ועיקר הגלות הן לא הצרות והקשיים הגשמיים, אלא גלות הנפש והדעת, כמו שאומר הנביא "לכן גלה עמי מבלי דעת" (ישעיה ה). אדם עם דעת רואה ומבין שהכל מאת השם יתברך, לכן אין אצלו מציאות של גלות. בכל מקום ומצב אליו הוא נקלע, הוא יודע בידיעה ברורה: 'הקב"ה רוצה שאהיה פה, אז טוב לי פה כי זה רצונו והוא עושה הכל לטובתי, ומה שאעשה יהיה רק בשמחה! כי זה רצונו. זו השליחות שלי…' כל הרגשת צער היא חוסר דעת או אי הכרת המושג החשוב והנפלא – ההשגחה הפרטית של בורא עולם עלינו. כמובן שאדם עם צער יחשוב שהקב"ה לא עושה את זה לטובתו, כי איך תסבירו את הסבל והקשיים שהוא מרגיש? ויש גם את זה שמתנגד וחולק על הקב"ה וחושב שהוא יכול לנהל את העולם טוב יותר.
 
אבל החיים נראים אחרת לגמי כשאדם מבין שהכל מהבורא ולטובה, ומיד ברגע ההבנה נגמרות כל הצרות שלו ואין לו שום חיסרון בחיים, לכן אומר רבי  נחמן מברסלב "כל הצרות והייסורים והגלות אינו אלא לפי ערך חסרון הדעת, וכשנשלם הדעת אזי נשלם כל החסרונות" (ליקוטי  מוהר"ן קמא כא) וכן "עיקר צער של ישראל שיש להם בגלות – הכל הוא מחמת שנפלו מהדעת" (שם רנ). אם רק היינו מניחים למילים הללו, המפורשות וכתובות שחור על גבי לבן להיכנס לליבנו, היינו מבטלים את כל החסרונות והגלויות!
 
ועניין זה נכון בכלליות ובפרטיות. כל חיסרון שיש לאדם – עיכוב במציאת החצי השני, בעיות בשלום  בית, קשיי  פרנסה, חינוך  ילדים, בריאות וכן הלאה – הכל נובע מחסרון הדעת. על מציאת החצי השני אומר רבי נחמן "הדעת משדך כל השידוכים" (שם, ח"ב פט) וזה נכון גם לשלום בית. "שלום תלוי בדעת" מוסיף רבי נחמן, ולזכות לבנים זה גם כן תלוי בדעת "עיקר ההולדה על ידי הדעת" (שם נג). והפרנסה? "ולפי הדעת הדעת כן הפרנסה בנקל" (שם נו) ומבואר שם שגם הרפואה תלויה בדעת וכך גם לגבי כל הקשיים הנפשיים והמידות – שהכל תלוי בדעת.
 
זו הסיבה שאדם עם דעת שמח תמיד. הוא גם סבלן, עניו ואוהב ואהוב על כולם. כעס זה ממנו והלאה.
 
"ועיקר הדעת הוא האמונה השלמה בהשם יתברך" כמו שמסביר ה"אמרי אמת" מגור על הפסוק: "וידעת היום והשבות אל לבבך, כי ה' הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, אין עוד"! המילים אין עוד מתייחסות לתחילת הפסוק וידעת היום, לומר לנו שאין עוד ידיעה אחרת מלבד הידיעה שיש הקב"ה בעולם והוא השולט בשמים ובארץ. אם כן, אדם עם אמונה שלמה לא מרגיש שום גלות וצער והכל שווה אצלו, על הכל הוא אומר תודה  רבה – גם על הטוב וגם על מה שנראה כרע, כפי שמסביר רבי נחמן (ליקו"מ, ד ועוד).
 
אז באותם הימים עם ישראל צעקו לבורא עולם. וזה גם טוב. הקב"ה הוא רחמן בלי גבול ובסוף ריחם עליהם וגאל אותם כדי לתת להם דעת. אולם אם היו זוכים להתחזק באמונה שלמה בהשגחתו עליהם ושהכל לטובה, הם לא היו מרגישים כלל את הגלות וקשיי השעבוד, אלא היו מתפללים מתוך שמחה והודאה ואז הגאולה הייתה מגיעה הרבה יותר מהר! שהרי משה רבינו היה רועה כבר שנים במדבר והיה מוכן תמיד לבוא ולגאול אותם, כפי שמסופר על רבי ישראל הבעל-שם-טוב הקדוש זיע"א, שהיה עם תלמידו ביער ולא היו להם מים כמה ימים והתלמיד היה בצער גדול. "האם אתה מאמין באמונה שלמה שהשם יתברך יכול לזמן לנו כאן מים?" שאל הרב את התלמיד. "כן, אני מאמין באמונה שלמה!" ענה התלמיד בביטחון, כנראה מעצם השאלה של רבו הוא הבין שאמונה חזקה היא מה שנדרש ממנו. והפלא ופלא, מיד הם ראו אדם עובר ובידו נאדות מים והוא נתן להם לשתות. "מה אתה עושה כאן?" שאל אותו הבעש"ט הקדוש. "אבדו לי הבהמות ואני מחפש אותן" השיב. "וכמה זמן אתה מסתובב כאן?" שאל הבעש"ט. "שלושה ימים" השיב. פנה הבעש"ט לתלמידו ואמר לו, "אתה מבין? האדם הזה היה מזומן כאן בשבילך כבר שלושה ימים, אך רק כאשר התחזקת באמונה ובביטחון היית ראוי לקבל את הישועה. אם היית מתחזק באמונה ובשמחה היית נושע כבר קודם!"
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
ואפילו  בהסתרה
תודה, אבא!
ותודה על  הכל
תודה, הכי פשוט
 
זה העניין שלנו – בכלליות ובפרטיות. וגם אז, אם היו זוכים אבותינו לדעת הנפלאה הזו עוד קודם זעקות השבר והרגשת הקושי הנוראי של השעבוד, הקב"ה היה זוכר את בריתו והם היו זוכים להיגאל הרבה לפני כן, שהרי משה רבינו היה מוכן ומזומן תמיד לבצע את השליחות שלו. כי הגואל, בפרטיות ובכלליות, מוכן ומזומן, אנחנו רק צריכים להאמין ולהתחזק בביטחון שהקב"ה יושיע אותנו! לחייך, לשמוח ולא להפסיק להודות לו על הכל!
 
יש כאן מסר נפלא לכל אחד מאיתנו – כל הישועות והרפואות שלנו כבר מוכנות בשבילנו ומחכות ליום שבו נזכה לדעת, כי לבורא עולם יש מלא רחמים על כל אחד, אלא "כל אדם שאין בו דעה אסור לרחם עליו" (סנהדרין צב, ע"א). והדעת היא, שאדם מבין מהי התכלית שלו – שהיא רק לזכות לאמונה השלמה ולדעת את השם יתברך בידיעה שלמה לגמרי. התפילה היחידה, אם כן, שכל אחד צריך להתפלל היא על כך שהקב"ה ייתן לו דעת, שידע שהדבר היחיד שחסר לו בחיים זו הדעת! ו"כשנשלם הדעת – נשלמים כל החסרונות" כי "אם דעת קנית – מה חסרת?" (עפ"י נדרים מ"א, ע"א).
 
רבי נתן מברסלב מגלה לנו עוד נדבך נפלא בעזרתו נוכל לפרוץ את חומות השעבוד שלנו ולצאת אל החופש: "אם היו הכל שומעים לקול צדיקי האמת". למה? משום שזו הדעת של הצדיקים שעמדו בניסיונות נוראים באמונה והם, ורק הם, מלמדים אותנו שעיקר התכלית היא להחזיק באמונה בכל מצב! ואמונה, פירושה להודות לבורא עולם בלב שלם על הכל! גם דור מצרים, למרות שעדיין לא קיבלו את התורה, אבל דרך האמונה האמיתית עברה אצל יחידים בכל דורו ודור, ובפרט אצל האבות הקדושים ולאחר מכן אצל יוסף הצדיק, שהגלות שעברה עליו הייתה קשה ונורא – בית עבדים, בית אסורים, וגם כשהיה מלך – זה היה ניסיון לא פשוט לא ליפול לגאווה, להחזיק באמונה, לשמור על הענווה במעמד רם ונישא שהיה לו במקום הכי טמא בעולם! הוא האמין שזו השליחות שלו ולכן עשה את רצון קונו בשמחה בכל שלב.
 
יוסף הצדיק מגלה דרך לא ליחידי סגולה, אלא לכל אחד מעם ישראל! כן, גם לאדם הפשוט. אתה רוצה להיגאל? אתה צריך לשמוח! זאת הדרך לגאולה ולישועה ברחמים, גאולה שלמה שאין אחריה שום גלות. אבל ישנה ההסתרה על הדרך הנפלאה הזו, על דרכם של הצדיקים שאם רק היינו שומעים בקולם כפי שאומר רבי נתן היינו נגאלים.
 
"ויוסף היה במצרים". מה החידוש בזה? הרי כולם יודעים את זה. חוזרת על זה שוב למרות שכבר עברו שנים רבות מאז שנפטר? "וכי לא היינו יודעים שהוא במצרים"? כפי ששואל רש"י. רבי לוי יצחק מברדיטשוב – סנגורם של עם ישראל ומחבר "קדושת הלוי", אומר על המילים "ויהי שם בבית הסוהר" – "אף על פי שהיה אפשר לו לעשות איזו פעולה שלא יהיה בבית הסוהר, לא עשה שום פעולה, כי בטוח היה בהשם שבוודאי יהיה הכל לטובה". יוסף קיבל באהבה ובאמונה שלמה את כל מה שעבר עליו, מכיוון שידע שזו הדרך האמיתית לגאולת מצרים, לכן כל הגאולה הייתה תלויה ביוסף הצדיק.
 
זו הסיבה שרבי נתן מברסלב אומר שהכל תלוי בצדיקים – שנשמע בקולם. וגם, שהגאולה הפרטית שלנו תלויה בעבודה האישית על מידות הנפש, על האמונה והשלמת הדעת – שזו התכלית שלשמה באנו לעולם הזה. לדעת שכל צער וחיסרון – הכל משמים ולעורר אותנו לדעת ולהבין שזו התכלית היחידה, האמונה. ויהי רצון שנזכה להבין ולהאמין בפנימיות הלב שהכל תלוי בדעת ושכל מגמתנו בחיים האלה היא אך ורק לזכות בדעת, עד שנדע את השם יתברך באמת ובתמים ונזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו באהבה וברחמים, אמן.