שום דבר בלעדיו

זה משהו שכל אחד חייב לעצמו: לעשות
ריפרש ולהעריך מחדש את השקפות
העולם אותן אנו נוטים לאמץ בלי לחשוב
פעמיים. ואל תדאגו, העולם לא יתמוטט.
 
 
"ויספרו לו ויאמרו, באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש היא, וזה פריה. אפס כי עז העם היושב בארץ והערים בצורות גדולות וגם ילדי הענק ראינו שם" (במדבר יג, כז-כח).
 
תיאור המרגלים את מה שקורה בארץ ישראל, אחרי שתרו אותה, מכיל מילים שלכאורה אינן מזיקות לשומע אותן. המילה "אפס" שמופיעה בדברי המרגלים משמעה "אבל", כפי שאומרים הפרשנים. מנהיגי הדור חזרו מארץ ישראל ודיווח בפיהם. הרמב"ן מסביר שהמילה 'אפס' שמשמעה 'אבל' מעידה על חסרון אמונה כשתיארו מצב עובדתי – את מה שהם ראו, לכן אמרו אפס/אבל, פרט לכך שהוסיפו את דעתם המשוחדת ועל ידי זה שכנעו את העם שאין להם את היכולת לכבוש את הארץ, שהם קטנים וחלשים בעיני הענקים שנמצאים שם, ושהם בעצם כלום. ולסיכום, וכדי להוסיף שמן למדורה שממילא בוערת, חרצו את דינה של הארץ באומרם שזו "ארץ אוכלת יושביה".
 
הרב שלום ארוש מציין בספרו משנה-החיים שעריו בתודה שהשורש לעצבות, חוסר סיפוק ודיכאון הוא חוסר הכרת הטוב! ושאותה בכייה כוללת – בכיית חינם – של עם ישראל בקבלת הדיווח השלילי והשקרי של המרגלים הובילה לתוצאות חמורות – סבל ובכייה לדורות עד עצם היום הזה, שבעיקר מציינים אותה בתקופת שלושת השבועות כשהשיא הוא תשעה באב. וכל זה למה? מכיוון שאיננו מעריכים את הטוב שבורא עולם משפיע עלינו, ושהוא – לא אנחנו – שולט בכל העניינים והמצבים.
 
"הוא אלוקינו ואין עוד אחר, אמת מלכנו ואפס מלבדו" (תפילת עלינו לשבח).
 
באמירת "עלינו לשבח", שבסיום כל אחת משלושת התפילות, מופיעה המילה 'אפס'. כאן המילה 'אפס' משמעה 'כלום', 'שום דבר' – אין שום דבר בלעדי הבורא, הוא מלכו של עולם, וחובתי היא לאיין את עצמי כדי להכיל את רצונו, מכיוון שאני שום דבר בלעדיו, אבל/אפס – על ידי שאבטל את רצוני מפני רצונו – אשיג דרגת 'אני' גבוהה יותר מזו שלפני הביטול, וכמובן ש'אני' זה בא מצד הקדושה, ולא 'אני' מצד הגאווה והכבוד.
 
שתי פרשנויות שונות על אותה מילה: אחת שלילית והשנייה חיובית. בהתאם לדיאלוג הפנימי שלנו, המילה 'אפס' יכולה להיות עם כוח עצום להרוס ולשבור אותנו לרסיסים, עם השלכות איומות, כדוגמת אותה בכיית חינם שהשלכותיה מורגשות עד עצם היום הזה. או, עם כוח עצום לבנות, להרחיב ולהתחבר לכוח האלוקי.
 
איך המילה אבל/אפס מתאימה לנשמה שלנו בחיי היומיום כשהדיכאון וחוסר הסיפוק נראים כמי ששולטים ביד רמה על חיינו?
 
כעס – השורש לכעס נובע מהמקום בו אנו מרגישים ש'דברים לא קורים כמו שאני רוצה', 'כמו שאני אוהב', ו'ברור שבורא עולם טעה', חלילה. לרוב, איננו מבטאים את המילה 'אבל' בקול רם, אולם היא בהחלט עולה לנו במחשבות כשמשפטים כאלה מציפים את מחשבותינו או יוצאים בקול רם. 'אני יודע שבורא עולם טוב, אבל למה הוא מעניש אותי?'
 
חוסר הכרת הטוב – אנחנו מדברים עם בורא עולם, אנחנו רואים את הרחמים והחסדים שלו במו עינינו, חווים ניסים, אבל מתי אנחנו מודים על כל הדברים הטובים האלה? התחושה היא שאנחנו כל הזמן רק מתלוננים בגלל שאין וחסר ומגיע לי ואכלו לי ושתו לי. בורא עולם ממלא את בקשותינו אנחנו אולי מודים על כך, אבל מיד, שניות ספורות אחרי שזכינו שהתמלאה בקשתנו, אנחנו מוצאים סיבה להתלונן על החיסרון התורן בחיינו – זה לא מושלם, זה לא בסטנדרטים שלנו… אז תגידו לי, מה הפלא שאנחנו לא מרגישים שמחים?!
 
רציונליזציה אינטלקטואלית – אנחנו רוצים לקחת חלק בעולם שבורא עולם ברא, אך מבחינה רציונאלית אנחנו מעדיפים להשתמש במילה 'אבל' – מה לגבי העולם האמיתי? עצרו לרגע, האם העולם האמיתי הוא לא העולם של בורא עולם? הרי אין הפרדה או חילוק? או 'אבל' איך אפשר לומר את זה? בגלל שאני לא 'קונה' את מה שהאדם ההוא אומר, כי על פי השקפת העולם שלו, שהיא סובייקטיבית, אין פה אמת אובייקטיבית, לא? אבל לא אני אומר את זה, אלא התורה. אז אני בעצם מתווכח כדי ללמוד ולגלות, להבין עם אפשרות לשנות את חיי, ואולי בפנים אני דוחה משהו בגלל שזה לא מסתדר עם האידיאולוגיה שלי, כי נוח לי עם הסטאטוס קוו הזה, אני קרוב לאמת אבל לא מספיק כנה לומר שאולי זה לא נכון, או שאני לא רוצה שינוי או צמיחה רוחנית? ואולי אני בעצם לא מעוניין לוותר על תחושת האוטונומיה שלי?
 
'אבל' יש לנו בחירה נוספת. בחירת 'אפס' שמשמעה – אני שום דבר בלעדי הבורא. בחירה שמאפשרת לנו לצאת מהאזור הנוח והמוכר לנו ולהמשיך הלאה, כשבורא עולם מלווה אותנו בכל צעד ושעל. כי הוא תמיד שם בשבילנו.
 
עכשיו אנחנו יכולים לשנות את הדיאלוג הפנימי.
 
הכעס ייעלם כאשר נפנים את העובדה שבורא עולם מטפל בהכל כולל הכל – בכלליות ובפרטיות. כן, גם בפרטים הכי קטנים של חיינו, כל אחד על פי התיקון של נשמתו. ואני מאמינה, כמו שאומרים חז"ל, שאין שום רע כלל בעולם, שבורא עולם הוא א-ל מלא רחמים, אהבה וחסדים, וכל מה שהוא רוצה זה רק את טובתנו ולהעניק לנו מהטוב האינסופי שלו. אני יכולה להשתמש בענווה במקום בכעס שהוא גאווה, ולא להילחם בבורא עולם בגלל מה שעובר עלי. פשוט, לקבל הכל באהבה ובהכנעה, ומשם הדברים כבר יסתדרו על הצד הטוב ביותר. כי אם אחפש כבוד והערכה מאנשים אחרים, האכזבה לא תאחר להגיע.
 
הכרת הטוב ממלאת את הפנימיות שלי רק כשאני באמת מתפללת על כל דבר קטן בחיים שבורא עולם נותן לי, בלי לעשות השוואות עם אחרים בגלל מה שאין לי ויש להוא או להיא. הכרת הטוב, משמעה שהיום יש לי כל מה שאני צריכה ולא בהכרח שיהיה לי מחר.
 
רציונליזציה אינטלקטואלית תיעלם אף היא כלא הייתה, כשאפנים שהמוח האנושי והמוגבל שלי כאדם צריך לאפשר ולהכיל את מה שלא ניתן להבין בשכל הפשוט שלנו, לזרוק את השכל ולהכיל את מה שמעבר ליכולת התפישה שלנו. זה עוזר לעשות ריפרש והערכה מחדש להשקפות העולם אותן אנו מאמצים, לא פעם בלי לבדוק לעומק אם יש בהן אמת. העולם הפנימי שלי לא יתמוטט אם אעשה את התרגילים האלה מדי פעם, אלא ממש ההיפך – הוא יתרחב ויתעצם!
 
אפס – אני חייבת לשאול מה בורא עולם רוצה בשבילי, כי אני שום דבר בלעדיו!