שים את הקלפים על השולחן

אתם יושבים אחד מול השני. הקלפים נמצאים אצלך ביד. אתה מסתכל עליו והוא עליך, מחכים לאות שיינתן ואז זה יקרה.
 
"השקרן הכי גדול הוא זה שמשקר לעצמו", הוא אומר לך, "אדם כזה לא משטה באף אחד, רק בעצמו".
 
זהו. אחרי שהדברים נאמרו אתה מחליט שזה הרגע, האות ניתן ואת הקלפים אתה צריך לשים על השולחן. לדבר על זה.
 
אתה מבין שהקלף הראשון שאתה צריך לשלוף מהחבילה הוא קלף הכנות. כי אם אתה רוצה להצליח, להוציא את הטוב ביותר מהמפגש הזה, לא להרגיש כמו השקרן הכי גדול – אתה חייב להיות כנה. להיות ישר כשאתה מדבר איתו (וגם לעצמך). כי אתה יודע בוודאות שהוא באמת אוהב שאתה מדבר פתוח, אמיתי, ממש מתוך הלב שלך.
 
"ריבונו של עולם", אתה פותח את דבריך, "יש לי קשיים איומים לקיים את המצוות, אתה יודע כבר על מה אני מדבר, נכון? אני גם יודע שאתה רוצה שאעשה אותה, אבל יש לי מלחמות איומות בפנים".
 
ואז אתה מרגיש נפלא. אמרת לו בדיוק איפה אתה נמצא והיכן אתה אוחז. ותתפלא לשמוע, זה בדיוק מה שהוא רוצה ממך. את התפילה הקטנה הזאת, את האמת המתוקה שהרגע אמרת אפילו בקול שקט. זה לגיטימי. מותר לך. העיקר שאתה לא מתחבא, לא בורח. אל תדאג, הוא לא כועס בכלל. אדרבא, הוא אוהב אנשים כנים, אנשים שמסוגלים לגלות את מה שיש להם בלב, להיות אמיתיים. אל תפחד, אל תתחבא, ספר לו הכל, כי בינינו, מי יכול בכלל להתחבא ממנו?
 
הקלף הבא שאתה עומד להניח הוא לא קלף פשוט, הוא עומד לחשוף משהו שלא הכי נעים לך לדבר עליו – קלף הקדושה האישית שלך. קשה לך, הוא יודע, אבל הוא רוצה לשמוע ממך מה כואב לך, למה קשה לך לשמור על הקדושה האישית שלך, איפה ההתמודדות הופכת לאתגר בלתי אפשרי מבחינתך, הרי אם רק תבקש ממנו עזרה הוא פשוט שם, יוביל אותך לקלף הבא – לקלף שבעצם מסביר לך למה קשה לך לשמור על הקדושה האישית שלך: בגלל שאתה חושב שהוא לא איתך, זה מה שגורם לך ליפול שוב ושוב.
 
אתם מחליפים מבטים, קצת קשה לך עם הגילוי הזה, הרי הוא כאן מולך.
 
"דוד המלך ע"ה היה נקי מחטאים" הוא מזכיר לך, "כי הוא חי את חייו עם בוראו! הוא היה מסוגל לומר בביטחון מלא "שיוויתי ה' לנגדי תמיד" כי הוא תמיד ראה אותי לנגד עיניו, הרגיש את נוכחותי".
 
הטיעון שלו היה משכנע. כי באמת, המבוכה הכי גדולה שיכולה להיות לאדם בגלל משהו לא טוב שהוא עשה, היא רק בגלל שהוא חושב שבורא עולם לא איתו באותו רגע. טעות. כל כך לא נכון. הוא תמיד שם.
 
אתה מניח עוד קלף על השולחן. פחות מביך אבל גורם לך אי נוחות מסוימת – הקלף שאומר לך בפנים 'אני לא יודע היכן אני'. כן, ממש כך. אתה לא יודע איפה אתה נמצא. לא רק עכשיו, בכלל. אתה לא יודע מהו המקום הרוחני שלך.
 
"חז"ל אומרים שאם אדם רוצה להגיע להישגים רוחניים הוא חייב לדעת את מקומו", הוא נותן לך כיוון. כלומר, להיות מודע במלוא מובן המילה להשתלשלות האירועים הרוחניים שאתה חווה בלי לרמות את עצמך. כי אדם לא יכול לעשות תשובה ולהתקרב לבורא אם הוא לא יודע איפה הוא מונח.
 
"אם אתה מתקשה להבין את הקלף הזה", הוא מסביר בנעימות, "אתן לך דוגמא. אדם לא יכול לעמוד בקומה 30 ולחשוב שהוא נמצא בקומה 50. הוא לא יכול להתקדם הלאה. הוא לא יכול לחשוב שהוא מטפס לקומה ה-51 כשהוא רק בקומה ה-30. יש עוד דברים להשיג ב-20 הקומות שמעליו. הרבה תובנות, חיזוקים וידיעות מדהימות, לא חבל לפספס את זה?! וכן להיפך. אתה לא יכול לעמוד בקומה ה-50 ולדשדש במחשבתך בקומה ה-30. זה פשוט לא עובד כך. אתה חייב לדעת היכן אתה נמצא, זה הדבר העיקרי שיעזור לך להתקדם הלאה".
 
אתה נושם לרווחה, וזה עוזר לך להניח את הקלף הבא על השולחן – קלף האמת.
 
בורא עולם הוא אמת וחותמו אמת. כדי להתחבר אליו גם אנו צריכים לחיות עם האמת. נכון, זה לפעמים אתגר גדול מאוד. אבל תסתכלו סביבכם, תראו כמה אנשים עצובים ומדוכאים יש בעולם. אתם יודעים למה? כי הם חיים בשקר. למה אתם עצובים, בגלל שיש לכם יצר הרע? בגלל שלא התגברתם על התאוות שלכם? חכו רגע, כך בורא עולם ברא אתכם, עם היצר הרע והתאוות, אז למה להיות עצובים? פשוט, תודו באמת, דעו בדיוק היכן אתם אוחזים בחיים. תהיו כנים עם עצמכם.
 
אתם מרגישים רעידת אדמה פנימית. זה לא קל להקטין את עצמנו. להודות באמת זה באמת קלף לא פשוט. אבל מותר לכם לשלוף את הג'וקר. זה קלף שאתם בוחרים לעשות איתו איזו פעולה שאתם מרגישים על מנת להקל על עצמכם. אתם יכולים לבכות, לשיר, לצחוק ולבקש עזרה (אפילו עם צעקה שיוצאת לכם מתוך הלב). אין לכם מושג איך בורא עולם שמח עם הקלף הזה. זה גם הרגע בו תרגישו את המתיקות של הקשר ביניכם. וגם תראו, איך החיים משתנים מן הקצה אל הקצה. אבל זה חייב להתחיל מצידנו, ממקום אמיתי, עם כנות, עם לדעת היכן אנו נמצאים. רק כשנודה באמת שאנחנו לא מושלמים (ההיפך ממה שתמיד חשבנו) נוכל לזהות את המקומות הפגועים, ולהתחיל לתקן את הדרוש תיקון. התפילה האישית (התבודדות) היא הכלי הכי טוב שיש לנו כדי להיות עם שתי רגליים על הקרקע. רק כך אפשר להמשיך בלי ליפול. וגם אם נופלים, זה בסדר, רבי נחמן מברסלב אומר שאסור להתייאש. צריך לקום ולהמשיך הלאה. הנפילה כבר לא כואבת כשיש תפילה לצידה.
 
"אתה הילד המקסים שבראתי", הוא מרגיע בקולו המתוק. "לא ביקשתי ממך להיות משה רבינו. פשוט, תהיה מי שאתה באמת. תמלא את התפקיד שנתתי לך, התפקיד המיוחד רק לך ושאף אחד לא יכול לעשות. רק אתה. רק כך תוכל לממש את עצמך. ואני כאן, אל תשכח. מוכן לעזור וללוות אותך בכל צעד".
 
זה באמת מרגיע. פתאום, זה הרבה יותר קל. כאילו מישהו הוריד לך מעל הכתפיים, ומהלב, עשרות קילוגרמים מיותרים שלא היית צריך לסחוב בכלל. אתה מרגיש קל יותר. קרוב יותר. והכי חשוב, שמח יותר. כך, בעצם, קיבלת את המפתחות להפוך את הקשר איתו לאמיתי ומוצלח. לקשר שיוביל אותך למקומות רחוקים ונפלאים. והוא מצידו, יעשה הכל כדי שתגיע לשם.