שליח מסתורי

'זה הסוף שלי' אמרתי לעצמי
בשקט, 'הם הולכים להרוג אותי'.
הכומר הוציא את הסכינים מתוך
הקופסה ואור הפנסים החל להאיר
בצורה מפחידה ומוזרה את פניו…
 
 
אף פעם לא הייתי הילדה הרעשנית והקופצנית. אדרבה, שקטה וכמו שאמרו לי תמיד הגדולים, גם חכמה. גדלתי בבית רחוק מאמונה, תורה או מצוות בשכונה יהודית בברוקלין, ניו יורק.
 
כילדה שקטה בלי הרבה חיי חברה מצאתי מפלט באהבה שהייתה לי לחיות. מן אי דמיוני אליו ברחתי בכל פעם שחיבקתי חתול או כלב, בכל פעם שהרגשתי את הרגש הנעים הזה שהרעפתי על החיות. וכך נולד לו חלום ילדות – מה את רוצה להיות שתהיי גדולה? וטרינרית. ללא ספק.
 
זה היה בשנות ה-70. היה קשה מאוד להתקבל לבתי ספר בתחום שאהבתי. למרות שהציונים במבחנים ובתעודות היו מצוינים, שתי משוכות עמדו בפני: הראשונה, אני אישה, והשנייה, אני יהודיה.
 
על חלום הילדות שלי לא הייתי מוכנה לוותר. זו הסיבה שהרחקתי עד לאוניברסיטה באיטליה הרחוקה מהבית בו גדלתי, שאת המיקום שלה בחרתי במכוון. הקמפוס היה ממוקם בפרובינציה על שם פרנציסקוס (פרנסיס) "הקדוש" שהיה קבור שם. מחבריי וממאמרים שקראתי אודותיו, גיליתי שהוא היה ידוע באהבתו לבעלי החיים, ומוכר גם כקדוש המגן על בעלי חיים והסביבה בה חי. 'אם כך, זה המקום בו אני רוצה להיות', אמרתי לעצמי.
 
מאמרים נוספים בנושא:
במקום הכי נמוך
האורח  של אבא
הרבי של  האשרם
 
בהמשך גם הבנתי שכנראה גם הגרמנים כיבדו אותו או אולי אפילו פחדו ממנו. למה? כי במלחמת העולם השנייה הם נזהרו לא להפציץ את המקום בו הוא קבור. זו הסיבה שהמקום הזה הפך מקום מפלט ליהודים רבים שברחו מציפורני הנאצים.
 
לילה אחד, לא הרבה זמן אחרי שעברתי לגור שם, שמעתי דפיקות על הדלת. 'אני לא מכירה אף אחד, מי זה יכול להיות?' הרהרתי ביני לבין עצמי בעודי ניגשת לדלת. בהססנות מלווה בפחד פתחתי את הדלת. בפתח עמדו שוטר וכומר. האיטלקית שלי לא הייתה מי יודע מה, אבל הצלחתי להבין אותם.
 
"את יהודיה?"
"כן".
 
אחרי שהשבתי בחיוב, הם הורו לי להיכנס למכונית שחנתה סמוך לפתח הבית.
 
פחדתי מאוד, אבל עשיתי כרצונם ואל תשאלו אותי למה, כי גם לי אין תשובה. נכנסתי למכונית ונסענו. לא היה לי שמץ של מושג לאן הם לוקחים אותי, מה גם שאף אדם בסביבה לא מכיר אותי. הפחד החל להציף אותי. 'מי יידע שלקחו אותי? מי יבין שפתאום נעלמתי?…'
 
המכונית הובילה אותנו רחוק, לדרכים בין ההרים הגבוהים. הנסיעה נראתה לי כמו נצח, ואז הגענו ליעד. הכומר הורה לי לצאת מהמכונית ולבוא אחריו. הוא לקח איתו כמה סכינים ופנסים, וכך צעדנו בתוך היער עד שהגענו לגדת נהר.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
איפה האלוקים שלך?
נשמה  תקועה
 
'זה הסוף שלי' אמרתי לעצמי בשקט, 'הם הולכים להרוג אותי'. ואז, הכומר הוציא את הסכינים מתוך הקופסה בה הניח אותם כשיצאנו מהרכב, ואור הפנסים החל להאיר בצורה מפחידה ומוזרה את פניו.
 
באנגלית העילגת שלו הוא פתח את דבריו והחל להסביר לי למה הוא הביא אותי לכאן. הוא התחיל לדבר ומשום מה הרגשתי נעימות ורכות מסוימת בקול שלו, דבר שלא תאם את המעמד המזעזע והמפחיד, ובעיקר את תסריט האימה שרץ לי בראש באותם רגעים.
 
"יש אישה יהודיה" הוא אמר, "והיא כבר לא ניידת, לא יכולה לצאת מביתה. אלה הסכינים שלה. היא לא יכולה להטביל אותם במקווה, או בנהר, ולברך. הברכה חייבת להיות על ידי יהודי, ואת תעשי את זה בשבילה".
 
הכומר לימד אותי את הברכה ואני קיימתי מצוות טבילת כלים במקווה (או בנהר). פעם ראשונה בחיי שבירכתי על משהו. ופעם ראשונה בחיי שהרגשתי שמישהו צריך אותי, שיש ערך לקיום שלי, בפרט בגלל העובדה שאני יהודיה שחיה בגולה בימים לא קלים שהאנטישמיות הרימה ראש לא מעט פעמים. 'כמה אירוני!' צחקתי בתוכי, 'שאלוקים שלח דווקא את השליח הזה, כומר איטלקי, להרעיף עלי את המתנה המתוקה הזו…'
 
זו הייתה המשימה הראשונה מתוך רבות, שאותו כומר ביקש ממני לעשות למען קבוצת היהודים ניצולי שואה שגרו באזור. הכומר המסתורי הזה החביא את היהודים בימי השואה האיומה, כשהנאצים רדפו אחרי כל יהודי ברחבי יבשת אירופה. גם אחרי המלחמה הא המשיך לעזור להם עד שנפטר.
 
דרכו גיליתי שיש עוד יהודים במקום הזה, וכך יצרתי את הקשר איתם ועם ילדיהם. סיפורי החיים והאמונה שלהם הציתו את הניצוץ בנשמתי, את הרצון להכיר מקרוב את היהדות, את התורה והמצוות, ולחיות על פיהן.
 
והמסע התחיל, עד שבסוף מצאתי את עצמי.
 
סיימתי את הלימודים ואת תקופת ההתמחות בהצלחה, ומיד לאחר מכן עליתי לארץ ישראל ונישאתי לבעלי. היום אני עוסקת במקצוע האהוב עלי – וטרינרית, ואני אמא וסבתא לילדים ונכדים שומרי תורה ומצוות. אנשים מגיעים אלי מרחוק עם החיות החולות, הפצועות והכואבות, או כאלה שמצאו או ננטשו, ואני מטפלת בהם במסירות ואהבה שלא יוכלו לקבל במקום אחר.
 
 
* * *
ד"ר זאב בלן הוא פסיכותרפיסט העוסק בתחום למעלה מ-32 שנים, מטפל ומאמן בעזרת האמונה (אמונה קואצ'ינג) ועל פי משנתו של רבי נחמן מברסלב.