אהבה – גרעין האישיות

כוחה של אהבה

מסופר על הרב קרליבך שביקר בבית כלא באמריקה, עבר בין כל האסירים חיבק ועודד אותם. כשהיה בדרכו החוצה שמע קול קורא אליו: "רבי!" כאשר פנה לכיוון הקול, ראה אסיר שחור, גדול מימדים, בעל חזות מאיימת. "כן", אמר לו הרב, "איך אוכל לעזור?" "האם ניתן לקבל חיבוק נוסף כמו החיבוק שנתת לי קודם לכן?" הרב כמובן נענה, חיבק אותו חיבוק חם, והאסיר האימתני פרץ בבכי. כאשר הצליח להירגע אמר לרב: "אם הייתי מקבל חיבוק כזה בילדותי, לא הייתי נמצא היום בין כותלי הכלא…" (עפ"י הספר "Holy Brother")

הסיפור המרגש הזה נכון ויציב לכל אחד ואחת מאתנו גם אם ברוך ה' איננו אסירים. מה שקובע את המקום המדויק שלנו בחיים, את מידת הצלחתנו בחיים – הוא כמה שאנחנו מרגישים אהובים. השורש של כל תקיעות בנפש או בחיים כמעט תמיד מקורה בחוסר הרגשת אהבה. וזה לא אומר דווקא לחווֹת ילדות קשה. מספיק שבן אדם לא הרגיש את האהבה של ההורים כי הם היו שקועים בעניינים האישיים שלהם ולא ידעו להראות גילויי חיבה, וזה כבר מתכון לאדם שבור ומיוסר שיהיה לו קשה מאוד לממש את מלוא הפוטנציאל שלו בחיים, וזה מציב אותו בעמדה מאוד מסוכנת.

בניין מתחיל מהיסוד

אנשים מנסים בכל מיני דרכים לשפר את כל תחומי החיים שלהם, בלימודים, בזוגיות, בפרנסה ועוד. אבל הסוד האמתי של השינוי השיפור הוא להתחיל מהשורש, מהגרעין הבסיסי ביותר של האישיות שלנו. והשורש הוא להרגיש רצוי ואהוב בעל ערך אמתי ואינסופי בלי קשר לתכונות השיגים או תוצאות בלי צורך להוכיח כלום.

אהבה כזו קיימת אצל ההורים שאוהבים את ילדם רק בגלל שהוא ילדם ולא בגלל שום דבר אחר. אהבה בלי תנאי ובלי גבול. ובשנים הראשונות של הילד – מעבר לכך שההורים מספקים לתינוק את המזון והתנאים לבניית גופו הקטן – הם גם מצמיחים ובונים בו את היסודות הנפשיים של האדם שבראשם ההרגשה שהוא אהוב ורצוי כמו שהוא, ובכך מבטיחים את עתידו, כי אדם שמרגיש אהוב ורצוי יש לו חוסן נפשי עמוק והוא יוכל לצלוח כל קושי בחיים ולהתמודד עם כל משבר ולקום מחוזק.

וזה גם היסוד והבסיס של כל האמונה. אי אפשר לדבר על שום אמונה וקשר עם ה' בלי הבסיס שהוא ההרגשה העמוקה שה' אוהב אותך. כל חולשה באמונה, בעבודת ה', בלימוד תורה או בקיום מצוות ולמעשה כל חולשה בנפש נובעת מחולשה בהרגשה שה' אוהב אותך.

לכן בתחילת כל תהליך נפשי להתחזקות הן בגשמיות והן ברוחניות השלב הראשון הוא לפתח ולחזק את הרגשת האהבה: אוהבים אותך כמו שאתה!

קבוצת סיכון

וזה לא רק שאדם שלא מרגיש אהוב לא ממצה את מלא הפוטנציאל שלו, אלא הוא נמצא בסיכון חמור, ועלול להגיע לשפל המדרגה כמו אותו אסיר שבסיפור. אדם שלא מרגיש שאוהבים אותו הוא "טרף קל". ניתן בקלות להשפיע עליו ולשחק אתו. נוכלים ורשעים יודעים "להריח" את אלה שחסר להם חום ואהבה ובמעט יחס הם קונים את ליבם ומעבירים אותם על דעתם ועל דתם.

וזה העניין של עמלק: "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך…" הוא ידע לתפוס את כל אלה שלא ידעו כמה ה' אוהב אותם.

כמו כן, הצער הגדול ביותר של אבא הוא שהבן לא יודע כמה שאבא אוהב אותו. העלבון הגדול ביותר לאבא הוא שהבן מטיח בו: "אתה לא אוהב אותי". כמה אהבה הרעיף הקדוש ברוך הוא על עם ישראל. כמה ניסים. שחרור מבית עבדים. ראו את ה' עין בעין. עושר אגדי. עטופים בענני כבוד אוכלים מן ושותים מבאר מתגלגלת. אתם "יושבים על הכתפיים של אבא" ובכל זאת שואלים: "היש ה' בקרבנו אם אין…"?! זה ממש כואב, וזה בדיוק מה ש"מזמין" את עמלק.

זה לא כואב רק על האבא, אלא זה קודם כול כואב על הבן ששואל שאלה כזאת, כי שאלה כזאת מעידה על חוסר עמוק בנפש שיוביל אותו לחוסר יציבות ולחוסר הצלחה לחוסר יכולת להתמודד, והוא חשוף להגיע למקומות הנמוכים והשפלים ביותר.

אמונה באהבה

המושגים אמונה ותפילה שונים לגמרי אצל מי שמרגיש שה' אוהב אותו לעומת מי שלא מרגיש.

כשאתה מרגיש שה' אוהב אותך בשבילך ה' הוא אבא רחמן. כשאתה מבקש ממנו משהו – אין לך צל צִלוֹ של ספק שאבא רוצה רק את הטוב ביותר בשבילך, שצר לו כשחסר לך ושהוא רק רוצה לתת לך וממילא קל ונעים לך להתפלל. ובכל מה שקורה אתך, גם דברים קשים ולא נעימים – אין לך ספק שזה לטובתך מאבא האוהב. וממילא קל לך להתמודד עם כל קושי בחיים.

אבל אם יש לך אפילו ספק קל באהבת ה' אליך, אז בשבילך ה' הוא כמו שוטר או בּוֹס, ספק רוצה לעזור ספק רוצה להתאכזר. כל הרצון לתפילה יורד פלאים כי מדוע שתלך לבקש משהו ממי שלא בטוח שרוצה לעזור. קשיי החיים נראים בעיניך במקרה הטוב כגזרות שרירותיות ובמקרה הרע כהתעללות. במקרה כזה, גם אם אתה מאמין שיש בורא לעולם אתה רחוק מאמונה כמרחק מזרח ממערב.

אם אתה לא מאמין שה' רוצה לתת לך הצער של ה' כפול ומכופל: הוא גם מצטער מכך שיש לך חיסרון, והוא גם מצטער מכך שאתה חי בכזה חושך והסתרה שאתה לא יודע שהוא אוהב אותך.

אהבה זו עבודה

וזה בידיים שלנו. דוד המלך גדל דחוי ומרוחק ממשפחתו, אבל הוא בנה את האמונה שלו ואת הקשר שלו עם ה' והרגיש תמיד ביד ה' "כגמול עלי אמו". את כל האהבה שהיה זקוק לה קיבל ישירות מבורא עולם, ולכן הוא היה סמל ומופת לבעל אמונה ולבעל תפילה מושלם. ולכן היה יכול לנצח בכל מלחמה כי לא היה לו ספק שה' שאוהב אותו תמיד נמצא אתו: "כל גויים סבבוני בשם ה' כי אמילם", "ה' לי לא אירא".

רבי אליעזר, אביו של הבעל שם טוב, נפטר כאשר היה הבעש"ט ילד קטן, ולפני מותו אמר לו את המילים: ה' איתך תמיד ואל תירא משום דבר, כי הוא ידע שאם המילים האלה יהיו לנגד עיניו של הבן הוא יוכל להגיע לרום המעלות, כמו שאכן קרה.

זוכרים ומצליחים

זה העומק וזו המטרה בזכרון מעשה עמלק ובמצוות מחייתו. זיכרון עמלק הוא לא סתם תאוות נקם או רצון לחסל עם עתיק, אלא זהו מפתח להצלחה בחיים. כי הדבר החשוב ביותר לחיים שלנו הוא לעקור את הספק באהבה של ה' אלינו.

וגם כל תיקון העולם תלוי בזה! ולכן אין הַשֵּׁם שלם ואין כסאו שלם כל עוד יש עמלקיות בעולם. כמו אבא שלעולם לא יהיה מאושר כל עוד בנו לא בטוח באהבתו אליו, כך כל גילוי השכינה וכל תיקון העולם תלוי בכך שכל באי עולם יגיעו לאמונה האמתית שהיא הידיעה שבורא עולם אוהב אותם.

וכאמור, זה גם המפתח להצלחה האישית של כל אחד ואחת בגשמיות וברוחניות. ועכשיו, בשבת זכור, זה זמן מסוגל לעקור את העמלקיות מהלב ולהתחזק בהרגשת האהבה העצומה של ה' אלינו. בני ישראל היקרים, ה' איתכם תמיד, אוהב אתכם תמיד, חיזקו ואמצו.