רק מילה טובה
לא ידעתי על מה אני מבקשת סליחה אבל אם הקב"ה זימן לי מצב כזה אני חייבת לקחת חלק פעיל באיחוד הפאזל של העם שלנו שנקרע לגזרים. שרון רוטר על כוחה של מילה טובה.
השבוע חל יום כיפור ונדמה שהעם עוד לא נרגע מהמולת הבחירות.
בתום הבחירות התקשרה אלי חברה טובה שלי וצעקה "ניצחנו". לא כל כך הבנתי על מה התחריתי איתה, אבל זרמתי. אני אוהבת אותה אהבת גדולה, ממש כמו אחות, לכן הייתי במצב רוח טוב כשהתקשרה אלי, אבל אבוי, מהטון שבו היא דיברה איתי מסתבר שעשיתי לה משהו שהרגיז אותה מבלי ידיעתי.
היא דיברה מהר ומהלה בדבריה את המילים "ביבי" "ניצחנו" "סוף סוף" "שמאל" ועוד ועוד. אני רק שתקתי ולא הבנתי מה נופל עלי. מאיפה היא באה לי עם הזעם הזה? ניסיתי לגמגם שפוליטיקה לא ממש מעניינת אותי, והיא מיד ענתה "אבל יש לך ילדים, לא אכפת לך באיזה עולם הם יגדלו?"
"אני בוטחת בהשם" עניתי.
"נראה לך שאת תביאי את הגאולה?" שאלה אותי.
לא ידעתי איך לצאת מזה והיה נדמה שגם אין ממש אפשרות להתחמק. אחרי עוד כמה תשובות מתחמקות מצדי היא זרקה, "נמאס לי מהחברות שלי שחזרו בתשובה. כולכן מתנשאות" וטרקה את הטלפון.
הייתי די בשוק ולא כל כך הבנתי מה קרה.
מאמרים נוספים בנושא:
בכוח האהבה
אהבה, זה מה שצריך
הקב"ה אוהב אותנו
עמדתי במטבח ודמעות ירדו מעיניי. איך נפל עלי הריב הזה? כל הכעס והשנאה? הרי אנחנו חברות טובות כל כך הרבה שנים. התגברנו על המון קשיים ומהמורות בדרך, וחשבתי שהגענו כבר לאיזה סטטוס קוו בינינו שעוקף מגזרים ודעות פוליטיות. אבל מסתבר שטעיתי, כי ישנם זמנים שגם אם אתה רוצה לרדת מתחת לרדאר, המחלוקת תאתר את הבור שלך ותמלא אותו עד שתאלץ לצאת להתמודד איתה.
בתוכי התנגדתי נחרצות לקחת חלק בשיח חירשים הזה, אבל יום כיפור בפתח ואי אפשר להשאיר דברים כאלו ללא פתרון מהיר ויסודי. ביני לבין עצמי, ידעתי שאם זה תלוי בי אף לא חלק קטן של מרירות לא יישאר בינינו, במיוחד לא בגלל פוליטיקה שהתעקשתי (וגם כמעט הצלחתי) לא להתערבב בה במערכת הבחירות האחרונה.
בסופו של דבר מה כולנו רוצים? להרגיש רצויים, אהובים, חשובים ושמוכנים לקבל אותנו למרות השוני!….
ידעתי שלא אוכל לנצח את השכל ולכן כדאי לפנות ללב. וידעתי גם שאני לא יכולה לדבר עליה אלא רק עלי. כתבתי לה "אני מאוד מצטערת שהדברים הגיעו לידי כך ואין לי מושג למה זה קרה. אני אוהבת אותך אהבת נפש ומאוד מאוד מבואסת ממה שקרה. אני עומדת במטבח שלי עם דמעות בעיניים. אולי את לא חושבת שלקשר בינינו יש כזאת השפעה עלי אבל יש לו, והוא חשוב לי. ואם הוא חשוב גם לך אני מקווה שתמצאי בליבך מקום להעביר ולסלוח".
לא ידעתי על מה אני מבקשת סליחה, אבל ידעתי שאם הקב"ה זימן לי מצב כזה בוודאי שאני חייבת לקחת חלק פעיל באיחוד הפאזל של העם שלנו שנקרע לגזרים בעל כורחו. הרי אנחנו יודעים שהמיקרו פועל על המקרו, ושאהבה אמיתית מכסה על כל המחלוקות והפצעים. כמובן, שהיא שלחה לי מיד מסרון "הכל בסדר. אני אוהבת אותך. נדבר", ושעה אחר כך עוד מסרון מתנצל ומסביר שהייתה עצבנית ולא התכוונה ומלא לבבות אדומים ואהבה.
כי בסופו של דבר, מה כולנו רוצים? להרגיש רצויים ואהובים, להרגיש שאנחנו חשובים למישהו, שמוכנים לקבל אותנו על אף השוני ואפילו בזמנים הפחות טובים שלנו. 13 מידות של רחמים יש לקב"ה, ולא נידבק לפחות באחת?!?
"לא פעם זה קשה
אבל לרוב מילה טובה
מיד עושה לי טוב
רק מילה טובה
או שתיים לא יותר מזה".
("מילה טובה"/ יהודית רביץ. מילים: יעקב גלעד)
* * *
שרון רוטר, מוסיקאית יוצרת זמרת וכותבת, מקדמת נשים יוצרות. רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור